מגבת מסטולית
New member
Rockfour & Izabo בארבי כפ"ס, 25.12
ראשית כל אני מרגיש צורך להתנצל על הזמן הרחוק ממועד ההופעה עד כתיבת הסיקור הזה, אבל מה לעשות שיש דקרון וכאלה... ולעניינו, מכיוון שמדובר בDouble Feature, אני אתעכב קצת על פורמט ההופעה. אין מדובר פה למי שחשב בהופעה משותפת של רוקפור ואיזבו על במה אחת, אלא בשתי הופעות נפרדות מלאות , אם כי קצרות יחסית של שתי הלהקות (רוקפור עשו סה"כ 11 שירים ואיזבו עשרה). שני שיתופי פעולה בכל זאת היו בהופעה, רן שם טוב הסולן של איזבו התארח בHoney של רוקפור וברוך בן יצחק הגיטריסט של רוקפור גמל לו בAnother Day של איזבו. מכיוון שזהו הפורמט, אסקר כל הופעה בנפרד. Rockfour - זאת אינה ההופעה הראשונה שלי של רוקפור, רחוק מכך. מה גם שזאת איננה ההופעה הראשונה שלי של רוקפור בפורמט החדש בלי הסולן אלי לולאי, וההופעה הזאת רק עזרה לי לגבש את הדעה שהלהקה צריכה שינוי, יכול להיות אפילו להמציא את עצמה מחדש. ההופעה שלהם נפתחה דווקא מעולה עם Astronauts המצויין, בביצוע חדשני ארוך במיוחד ששם דגש על הוירטואזיות שלהם בתור נגנים. וכן, סביר להניח שאין הרבה דברים כיפיים יותר מלראות את איסר מתחרע על התופים או את ברוך אוחז בחשמלית באחיזה הייחודית שלו. הביצוע של אסטרונאטים אכן מפעים, והשיר מעולם לא נשמע טוב יותר. הבעיה של הפורמט החדש הוצגה במלוא תפארתה כבר בשיר הבא: You Said. זהו בדיוק מסוג השירים שמבוסס על דומיננטיות של סולן בשילוב נכון עם הנגינה של הלהקה. אז נגינה מעולה של הלהקה עדיין יש, אבל דומיננטיות של הסולן... זה בדיוק מה שחסר בפורמט הנוכחי. מי שזכה לראות את רוקפור בהרכבה המלא ודאי זוכר את ההתלהבות והסחף של אלי לולאי, אלי בקדמת הבמה שואג ושאר חברי הלהקה מלווים אותו, ברגע שהמלווים עוברים לקדמת הבמה, זה כבר נשמע הרבה פחות סוחף ומלהיב מפעם וחבל. דבר נוסף שמאוד היה חסר לי, הוא האינטרקציה עם הקהל שכל כך היתה מזוהה עם אלי. לא פעם ראינו אותו מעלה מעריץ לבמה, אוחז את היד של הקהל, משוחח איתם במהלך ההופעה, כל מיני ניואנסים קטנים שכל כך היו מוסיפים לשואו הכולל, פשוט לא קיימים יותר... מרק לזר עם כל הכבוד לכשרון הנדיר שלו על גיטרת הבס הוא בחור אדיש למדי וכשהוא מנסה לשיר סולו זה רק מבליט את הבעייתיות של ההרכב החדש. יוצאי דופן נוספים בסגנון Astronauts, היו: Route 66, She's Full Of Tears וחור בלבנה. המכנה המשותף לכולם אגב, הוא ביצועים ארוכים השמים דגש יותר על יכולת הנגינה המדהימה של הלהקה מאשר על יכולתם הווקאלית. אני אישית חושב שזה צריך להיות הכיוון של רוקפור באלבומיהם הבאים, קטעים יותר פרוגרסיביים כשהווקאל הוא חלק מהרקע ולא העיקר. סה"כ אי אפשר להגיד שלא נהניתי בכלל, בכל זאת מה שעושה לגוף הסולו של חור בלבנה לא עשו הרבה אחרים, אבל התחושה הכללית היא של אכזבה וציפייה להרבה יותר בעתיד. Izabo - אל ההופעה של איזבו הגעתי ממקום אוביקטייבי. לפני ההופעה הכרתי בסך הכול שלושה שירים שלהם (חטא שתוקן מייד בסיום ההופעה כשקניתי את הדיסק שלהם) וידעתי על רן שם טוב שהוא מוזיקאי מחונן ושהוא הפיק את "אהבה מוזיקה" של דיקלה, אחד האלבומים הישראלים היותר אהובים עלי במילניום הנוכחי. אין אפס מהרגע הראשון שהחבר'ה עלו על הבמה, כאילו מתוך כישוף הרגליים שלי פשוט סירבו להפסיק לזוז. פסיכדליה להמונים. השואו של איזבו פשוט מעולה, רן שם טוב עם הקול "המגניב" סוחף אותך בליווי של הגיטרות המנסרות והקלידים והכול באווירת א-לה סיקסטיז, פשוט כיף טהור. ובימים של היום כיף טהור הוא לא ממש מוצר שקל למצוא על המדף. השיא של ההופעה מבחינתי היה Another Day ביחד עם ברוך בן יצחק מ"רוקפור", עם שלוש גיטרות הסאונד שלהם היה כל כך מלא, פשוט קרחנה בבארבי. מנסה לאסוף את עצמי משעה רצופה של ריקוד תזזיתי בלתי פוסק ניגשתי לדוכן ביציאה וקניתי עותק של האלבום שלהם. אי אפשר שלא לתמוך בישראלים שעושים מוזיקה כל כך משוחררת וטובה.
ראשית כל אני מרגיש צורך להתנצל על הזמן הרחוק ממועד ההופעה עד כתיבת הסיקור הזה, אבל מה לעשות שיש דקרון וכאלה... ולעניינו, מכיוון שמדובר בDouble Feature, אני אתעכב קצת על פורמט ההופעה. אין מדובר פה למי שחשב בהופעה משותפת של רוקפור ואיזבו על במה אחת, אלא בשתי הופעות נפרדות מלאות , אם כי קצרות יחסית של שתי הלהקות (רוקפור עשו סה"כ 11 שירים ואיזבו עשרה). שני שיתופי פעולה בכל זאת היו בהופעה, רן שם טוב הסולן של איזבו התארח בHoney של רוקפור וברוך בן יצחק הגיטריסט של רוקפור גמל לו בAnother Day של איזבו. מכיוון שזהו הפורמט, אסקר כל הופעה בנפרד. Rockfour - זאת אינה ההופעה הראשונה שלי של רוקפור, רחוק מכך. מה גם שזאת איננה ההופעה הראשונה שלי של רוקפור בפורמט החדש בלי הסולן אלי לולאי, וההופעה הזאת רק עזרה לי לגבש את הדעה שהלהקה צריכה שינוי, יכול להיות אפילו להמציא את עצמה מחדש. ההופעה שלהם נפתחה דווקא מעולה עם Astronauts המצויין, בביצוע חדשני ארוך במיוחד ששם דגש על הוירטואזיות שלהם בתור נגנים. וכן, סביר להניח שאין הרבה דברים כיפיים יותר מלראות את איסר מתחרע על התופים או את ברוך אוחז בחשמלית באחיזה הייחודית שלו. הביצוע של אסטרונאטים אכן מפעים, והשיר מעולם לא נשמע טוב יותר. הבעיה של הפורמט החדש הוצגה במלוא תפארתה כבר בשיר הבא: You Said. זהו בדיוק מסוג השירים שמבוסס על דומיננטיות של סולן בשילוב נכון עם הנגינה של הלהקה. אז נגינה מעולה של הלהקה עדיין יש, אבל דומיננטיות של הסולן... זה בדיוק מה שחסר בפורמט הנוכחי. מי שזכה לראות את רוקפור בהרכבה המלא ודאי זוכר את ההתלהבות והסחף של אלי לולאי, אלי בקדמת הבמה שואג ושאר חברי הלהקה מלווים אותו, ברגע שהמלווים עוברים לקדמת הבמה, זה כבר נשמע הרבה פחות סוחף ומלהיב מפעם וחבל. דבר נוסף שמאוד היה חסר לי, הוא האינטרקציה עם הקהל שכל כך היתה מזוהה עם אלי. לא פעם ראינו אותו מעלה מעריץ לבמה, אוחז את היד של הקהל, משוחח איתם במהלך ההופעה, כל מיני ניואנסים קטנים שכל כך היו מוסיפים לשואו הכולל, פשוט לא קיימים יותר... מרק לזר עם כל הכבוד לכשרון הנדיר שלו על גיטרת הבס הוא בחור אדיש למדי וכשהוא מנסה לשיר סולו זה רק מבליט את הבעייתיות של ההרכב החדש. יוצאי דופן נוספים בסגנון Astronauts, היו: Route 66, She's Full Of Tears וחור בלבנה. המכנה המשותף לכולם אגב, הוא ביצועים ארוכים השמים דגש יותר על יכולת הנגינה המדהימה של הלהקה מאשר על יכולתם הווקאלית. אני אישית חושב שזה צריך להיות הכיוון של רוקפור באלבומיהם הבאים, קטעים יותר פרוגרסיביים כשהווקאל הוא חלק מהרקע ולא העיקר. סה"כ אי אפשר להגיד שלא נהניתי בכלל, בכל זאת מה שעושה לגוף הסולו של חור בלבנה לא עשו הרבה אחרים, אבל התחושה הכללית היא של אכזבה וציפייה להרבה יותר בעתיד. Izabo - אל ההופעה של איזבו הגעתי ממקום אוביקטייבי. לפני ההופעה הכרתי בסך הכול שלושה שירים שלהם (חטא שתוקן מייד בסיום ההופעה כשקניתי את הדיסק שלהם) וידעתי על רן שם טוב שהוא מוזיקאי מחונן ושהוא הפיק את "אהבה מוזיקה" של דיקלה, אחד האלבומים הישראלים היותר אהובים עלי במילניום הנוכחי. אין אפס מהרגע הראשון שהחבר'ה עלו על הבמה, כאילו מתוך כישוף הרגליים שלי פשוט סירבו להפסיק לזוז. פסיכדליה להמונים. השואו של איזבו פשוט מעולה, רן שם טוב עם הקול "המגניב" סוחף אותך בליווי של הגיטרות המנסרות והקלידים והכול באווירת א-לה סיקסטיז, פשוט כיף טהור. ובימים של היום כיף טהור הוא לא ממש מוצר שקל למצוא על המדף. השיא של ההופעה מבחינתי היה Another Day ביחד עם ברוך בן יצחק מ"רוקפור", עם שלוש גיטרות הסאונד שלהם היה כל כך מלא, פשוט קרחנה בבארבי. מנסה לאסוף את עצמי משעה רצופה של ריקוד תזזיתי בלתי פוסק ניגשתי לדוכן ביציאה וקניתי עותק של האלבום שלהם. אי אפשר שלא לתמוך בישראלים שעושים מוזיקה כל כך משוחררת וטובה.