פאנתי חסיד
New member
Rock The Bells סיקור הופעה
איזה לילה יא אללה! ההאוס אוף בלוז בלוס אנג'לס הוא אחד המקומות היותר טובים שיצא לי לראות בו הופעות (הספקתי כבר לראות את הקליפס ופאבליק אנמי שם), הוא לא ממש ענק, מזכיר טיפה את הבארבי בת"א, אבל מספיק כדי להתמלא בקהל רחב שיעשה בלאגן... כשנכנסתי די ג'יי קול (המוכר מהלהיט "תנו לי לנקות את הגרון שלי" - תתרגמו יא מאנייקים!) חימם את האווירה עם קלאסיקות ופינת איזכור לראפר הגדול אי פעם (תודה לאל, לפחות עכשיו אני נמצא במקום שיש בו קונצנזוס לגבי הסוגייה הזאת...). אחרי סט של כחצי שעה, בלי שהשם שלהם אפילו יהיה מוזכר על הכרטיס, סמית' אנד ווסון עלו לבמה, בתור מי שמהמעט ששמעתי מהחומר המוקלט שלהם לא ממש התלהבתי, עפתי לקיבינימט מהשואו המצויין שהם נתנו, הם פתחו וסגרו את ההופעה כשהדי ג'יי ניגן את השירים שהם הקליטו עם אותו ראפר שהזכרתי בפסקה הקודמת. בניגוד להופעה של הקליפס ובדומה להופעה של פאבליק אנמי (שתאמינו לי... גם עליה אני צריך לכתוב סיקור, אבל בהזדמנות אחרת...) הקהל היה מורכב לרוב משחורים והיספנים, והיות ואני נראה כמי ששייך למגזר האחרון, אף אחד לא ממש ניסה להתעסק איתי...אבל היו שם כמה טיפוסים מפחידים.. הבא בתור לעלות היה סופרנאצו'רל רק שתדעו - הבחור מחזיק בשיא גינס לפריסטייל הארוך ביותר - זמן של 9 שעות ורבע (!!!!!!!!!!!). הוא נתן את אחת ההופעות המיוחדות שראיתי בחיי: התחיל בשיר מקורי שלו ומשם עבר לחיקויים של ראפרים שונים, בכל פעם הוא "הציג" את הראפר שעומד "לעלות", הסתובב, והתחיל לתת חיקויים אחד-לאחד של ראפרים כמו אולד דירטי באסטרד, גוסט פייס, סליק ריק ועוד, הוא סיים בחיקוי מעולה של הנוטוריוס ביג וזרם למין "דואט" איתו כש"ביגי" סיים כשהוא אומר "עוזב אותי עכשיו אני מבסוט בגן עדן עם טופאק ואלייה..." הקהל השתגע. בקטע הבא הוא ביקש מכולם בשורות הראשונות להרים באוויר משהו שיש להם בכיסים, כולם נענו והוא התחיל בפריסטייל כשהוא עובר מבנאדם לבנאדם ומדבר על מה שהוא מחזיק ביד. הוא עבר לפריסטייל על כל מי שהוא מעריך בראפ וסיים את הסט שלו. מה שראיתי שם היה בית ספר לכל מי שחושב לקרוא לעצמו אמסי. הבא בתור לעלות היה רייקוואן מהוו טאנג, ההופעה שלו הייתה חלשה, ההייפ מאן שלו היה בעל יותר כריזמה ממנו ותפס יותר את קדמת הבמה. למרות הכל היו כמה נקודות אור - הקלאסיקות של הוו, ההודעה שהאלבום הבא יצא באפטרמת' ודר. דרה יפיק שם (נראה לי שהוא ביצע שיר בהפקה של דרה, אבל לא בטוח) והריזה בכבודו ובעצמו שבא לתת בית קצר באחד השירים. עוד אכזבה הייתה שהמקום היה מלא בפוסטרים של רייקוואן ו וגוסטפייס וריי אפילו דאג להודיע שהאחרון נמצא שם, הוא לא עלה לבמה באף נקודה של ההופעה... רגע השיא היה בהקדשה לאולד דירטי באסטרד זצ"ל, כל הקהל צווח את המילים של "ברוקלין זו" ו"שימי שימי יא". עוד הפתעה הייתה שבדיוק ברגע שלא ממש התרכזתי במה שקורה חטפתי לפרצוף חולצה של רייקוואן שאחד מהחבר'ה על הבמה זרק לקהל, הופתעתי כי עמדתי די רחוק... הבחור בטח קורטרבק או משהו... ריי סייםאת הסט שלו והקהל היה קצת מנומנם, הלכתי להביא שתייה מהבר כשדי ג'יי קול הזמין לבמה 2 אמסיז שהוא מאוד מעריך, פתאום, משומקום טאליב קוואלי ופלאנט אסיה עולים לבמה (השמות שלהם לא היו כתובים בכלל בפוסטרים של ההופעה), אין לי מושג למה, אבל הקהל לא ממש התלהב, זה היה נראה כמו אופן מייק בג'י ספוט... הם עשו שיר משותף שלא זיהיתי, עברו לפריסטייל (או בית שלא שמעתי) על הביט של get em high וטאליב סגר עם get by כשהמעט קהל שידע את הפזמון שר אותו במקום המקהלה שבשיר. סך הכל סט של כ-10 דקות ואז, אחרי תקלוט של כ20 דקות של אותו די ג'יי קול, הגיע המופע המרכזי - רדמן - הבנאדם פרפורמר ענק עם קול עוד יותר ענק, הוא אפילו דאג להדגיש את זה כשהוא צעק לקהל "הקול שלי חזק! אתם שמים לב שאני נשמע כאן בדיוק כמו בהקלטות? זה כי יש לי קול מאדאפאקין חזק!"(כן, זה נשמע יותר טוב באנגלית...). הוא עבר על כל הקלאסיקות מהאלבום הראשון ועוד האחרון (אם כי למרבה הצער הוא לא עשה את smash something) ונתן טעימות מהאלבום החדש שאלוהים יודע מתי הוא יצא. הוא העלה לבמה ראפר שהוא מטפח שאני לא זוכר את השם שלו וגם לא ממש איכפת לי והתחיל לקפוץ מכל צד של הבמה הישר אל הקהל, בפעם האחרונה הוא נחת בדיוק לידי וכמעט נדפק ברצפה, עזרתי להרים אותו והוא נתן בראש עם השיר החביב עליי i'll bee dat. אחרי שהוא הטיף במשך כל ההופעה לקהל למה זה אחלה לעשן סמים, הוא סגר עם כמה מילות שלום ואהבה וההופעה הסתיימה. הויולונות נסגרו ולמרות הכל אנשים נשארו לצד הבמה והתחילו לקרוא יחדיו "גוסטפייס.... גוסטפייס..." מתחננים שאולי הדרעק הזה יראה את הפרצוף שלו ויבצע שיר או שניים, אבל זה לא קרה... יצאתי החוצה וראיתי את הריזה , לא היה לי עט וגם לא מצלמה (כי אסור להכניס אחת לאולם, האבטחה שם יותר הדוקה מהפנטגון...) אז בדיוק אחרי שקבוצה של ווייט-בויז מתלהבים ירדו ממנו ניגשתי ואמרתי לו כמה מעריצי וו יש בארץ, לחצתי לו את היד (כמו שהוא לחץ ב"גוסט דוג" נראה לי) והוא נסע משם. היה לילה בלתי נשכח ואני מאחל לכל אחד ואחד מכם חוויות שכאלו ביום מן הימים. הבאים בתור: בלאקאלישס (עם חימום של טרה ופאטליפ מהפארסייד ופיג'ן ג'ון שראיתי כבר בקולורדו) ודי ג'יי קוויק האחד והיחיד
איזה לילה יא אללה! ההאוס אוף בלוז בלוס אנג'לס הוא אחד המקומות היותר טובים שיצא לי לראות בו הופעות (הספקתי כבר לראות את הקליפס ופאבליק אנמי שם), הוא לא ממש ענק, מזכיר טיפה את הבארבי בת"א, אבל מספיק כדי להתמלא בקהל רחב שיעשה בלאגן... כשנכנסתי די ג'יי קול (המוכר מהלהיט "תנו לי לנקות את הגרון שלי" - תתרגמו יא מאנייקים!) חימם את האווירה עם קלאסיקות ופינת איזכור לראפר הגדול אי פעם (תודה לאל, לפחות עכשיו אני נמצא במקום שיש בו קונצנזוס לגבי הסוגייה הזאת...). אחרי סט של כחצי שעה, בלי שהשם שלהם אפילו יהיה מוזכר על הכרטיס, סמית' אנד ווסון עלו לבמה, בתור מי שמהמעט ששמעתי מהחומר המוקלט שלהם לא ממש התלהבתי, עפתי לקיבינימט מהשואו המצויין שהם נתנו, הם פתחו וסגרו את ההופעה כשהדי ג'יי ניגן את השירים שהם הקליטו עם אותו ראפר שהזכרתי בפסקה הקודמת. בניגוד להופעה של הקליפס ובדומה להופעה של פאבליק אנמי (שתאמינו לי... גם עליה אני צריך לכתוב סיקור, אבל בהזדמנות אחרת...) הקהל היה מורכב לרוב משחורים והיספנים, והיות ואני נראה כמי ששייך למגזר האחרון, אף אחד לא ממש ניסה להתעסק איתי...אבל היו שם כמה טיפוסים מפחידים.. הבא בתור לעלות היה סופרנאצו'רל רק שתדעו - הבחור מחזיק בשיא גינס לפריסטייל הארוך ביותר - זמן של 9 שעות ורבע (!!!!!!!!!!!). הוא נתן את אחת ההופעות המיוחדות שראיתי בחיי: התחיל בשיר מקורי שלו ומשם עבר לחיקויים של ראפרים שונים, בכל פעם הוא "הציג" את הראפר שעומד "לעלות", הסתובב, והתחיל לתת חיקויים אחד-לאחד של ראפרים כמו אולד דירטי באסטרד, גוסט פייס, סליק ריק ועוד, הוא סיים בחיקוי מעולה של הנוטוריוס ביג וזרם למין "דואט" איתו כש"ביגי" סיים כשהוא אומר "עוזב אותי עכשיו אני מבסוט בגן עדן עם טופאק ואלייה..." הקהל השתגע. בקטע הבא הוא ביקש מכולם בשורות הראשונות להרים באוויר משהו שיש להם בכיסים, כולם נענו והוא התחיל בפריסטייל כשהוא עובר מבנאדם לבנאדם ומדבר על מה שהוא מחזיק ביד. הוא עבר לפריסטייל על כל מי שהוא מעריך בראפ וסיים את הסט שלו. מה שראיתי שם היה בית ספר לכל מי שחושב לקרוא לעצמו אמסי. הבא בתור לעלות היה רייקוואן מהוו טאנג, ההופעה שלו הייתה חלשה, ההייפ מאן שלו היה בעל יותר כריזמה ממנו ותפס יותר את קדמת הבמה. למרות הכל היו כמה נקודות אור - הקלאסיקות של הוו, ההודעה שהאלבום הבא יצא באפטרמת' ודר. דרה יפיק שם (נראה לי שהוא ביצע שיר בהפקה של דרה, אבל לא בטוח) והריזה בכבודו ובעצמו שבא לתת בית קצר באחד השירים. עוד אכזבה הייתה שהמקום היה מלא בפוסטרים של רייקוואן ו וגוסטפייס וריי אפילו דאג להודיע שהאחרון נמצא שם, הוא לא עלה לבמה באף נקודה של ההופעה... רגע השיא היה בהקדשה לאולד דירטי באסטרד זצ"ל, כל הקהל צווח את המילים של "ברוקלין זו" ו"שימי שימי יא". עוד הפתעה הייתה שבדיוק ברגע שלא ממש התרכזתי במה שקורה חטפתי לפרצוף חולצה של רייקוואן שאחד מהחבר'ה על הבמה זרק לקהל, הופתעתי כי עמדתי די רחוק... הבחור בטח קורטרבק או משהו... ריי סייםאת הסט שלו והקהל היה קצת מנומנם, הלכתי להביא שתייה מהבר כשדי ג'יי קול הזמין לבמה 2 אמסיז שהוא מאוד מעריך, פתאום, משומקום טאליב קוואלי ופלאנט אסיה עולים לבמה (השמות שלהם לא היו כתובים בכלל בפוסטרים של ההופעה), אין לי מושג למה, אבל הקהל לא ממש התלהב, זה היה נראה כמו אופן מייק בג'י ספוט... הם עשו שיר משותף שלא זיהיתי, עברו לפריסטייל (או בית שלא שמעתי) על הביט של get em high וטאליב סגר עם get by כשהמעט קהל שידע את הפזמון שר אותו במקום המקהלה שבשיר. סך הכל סט של כ-10 דקות ואז, אחרי תקלוט של כ20 דקות של אותו די ג'יי קול, הגיע המופע המרכזי - רדמן - הבנאדם פרפורמר ענק עם קול עוד יותר ענק, הוא אפילו דאג להדגיש את זה כשהוא צעק לקהל "הקול שלי חזק! אתם שמים לב שאני נשמע כאן בדיוק כמו בהקלטות? זה כי יש לי קול מאדאפאקין חזק!"(כן, זה נשמע יותר טוב באנגלית...). הוא עבר על כל הקלאסיקות מהאלבום הראשון ועוד האחרון (אם כי למרבה הצער הוא לא עשה את smash something) ונתן טעימות מהאלבום החדש שאלוהים יודע מתי הוא יצא. הוא העלה לבמה ראפר שהוא מטפח שאני לא זוכר את השם שלו וגם לא ממש איכפת לי והתחיל לקפוץ מכל צד של הבמה הישר אל הקהל, בפעם האחרונה הוא נחת בדיוק לידי וכמעט נדפק ברצפה, עזרתי להרים אותו והוא נתן בראש עם השיר החביב עליי i'll bee dat. אחרי שהוא הטיף במשך כל ההופעה לקהל למה זה אחלה לעשן סמים, הוא סגר עם כמה מילות שלום ואהבה וההופעה הסתיימה. הויולונות נסגרו ולמרות הכל אנשים נשארו לצד הבמה והתחילו לקרוא יחדיו "גוסטפייס.... גוסטפייס..." מתחננים שאולי הדרעק הזה יראה את הפרצוף שלו ויבצע שיר או שניים, אבל זה לא קרה... יצאתי החוצה וראיתי את הריזה , לא היה לי עט וגם לא מצלמה (כי אסור להכניס אחת לאולם, האבטחה שם יותר הדוקה מהפנטגון...) אז בדיוק אחרי שקבוצה של ווייט-בויז מתלהבים ירדו ממנו ניגשתי ואמרתי לו כמה מעריצי וו יש בארץ, לחצתי לו את היד (כמו שהוא לחץ ב"גוסט דוג" נראה לי) והוא נסע משם. היה לילה בלתי נשכח ואני מאחל לכל אחד ואחד מכם חוויות שכאלו ביום מן הימים. הבאים בתור: בלאקאלישס (עם חימום של טרה ופאטליפ מהפארסייד ופיג'ן ג'ון שראיתי כבר בקולורדו) ודי ג'יי קוויק האחד והיחיד
