תרשו לי מילה או שתיים
קראתי את הפסיון שכתב אורי על Six wives. לא אהבתי, אבל זה כתוב נהדר - כמו כל דבר שאורי כותב בין אם הוא זועף ובין אם נחה דעתו. אני יודע שאני משוחד במידה מסויימת, שכן את הקריירה שלו התחיל הבלונדיני המטורף בלהקת אהבתי, עם זאת אני חייב לנצל את הבמה ולכתוב כמה מלים עליו למרות הכל: מי שמכיר את האלבום של ה'סטרובס' From the witchwood לא יכול להתעלם מהתוספת המשמעותית של נגינתו באלבום הזה. אמנם הוא לא כתב שם כלום, ואולי דוקא בגלל סיבה זו, נגינתו שם חפה מפוזה ומפומפוזה והתבלינים שהוא מוסיף לשירים עם ההאמונד העדין (ובשיר Sheep אגרסיבי) או הנגינה הנהדרת שלו על הצ'מבלו בשיר In amongst the roses מוכיחים שמדובר בנגן מחונן ביותר. לאחרונה, הוציא וויקמן אלבום משותף עם דייב קאזינס בשם Hummingbird. שניהם כבר לא ילדים והאלבום הזה, מזכיר כל-כך את עבודתם המשותפת בעידן הטרום פומפוזי של וויקמן. הוא חיבר אפילוג מוסיקאלי לכל שיר ששר קאזינס באלבום: עדין, מלנכולי ומרגש - רק פסנתר ובלי הטירוף והמגלומניה. שותף להפקה נהדרת ותו לא! ומכאן לוויקמן של Yes: אני משוכנע שניתן לשפוט אותו כאן לפי אמות מידה דומות. וויקמן לא היה דומינאנטי בYes יותר מכפי שהיה בסטרובס. נדמה לי שלא נוכל להכחיש את חיבתנו לאבומים הראשונים בהם ניגן: Fragile&Close to the edge. בשניהם הוא עושה עבודה נהדרת והשינוי שחל בצליל של הלהקה הוא ללא ספק דרמאטי. באשר לעבודת הסולו שלו, שעליה יצא הקצף של אורי בביקורתו המנומקת: אני מסכים שהוא נותן לעצמו, ברוב עבודותיו, דרור - ולעיתים זה ממש נוגע בפלגיאט. אבל רבים השתמשו בחומרים כאלה, בגלוי או שלא בגלוי: Beggars Opera הפיקו שני אלבומים שלמים שבהם הם מתפרעים על האמונד ומלוטרון ומבצעים פאזל צבעוני של זנבות ששלו ממיטב המאגר של המוסיקה הקלאסית והמוסיקה המודרנית. השאלה אם זה נעים לאוזן או לא? לדעתי כשמדובר באלבומים בהם מנגן וויקמן - גם אם בוירטואוזיות מגלומנית - יחד עם הרכב רוק קלאסי, המורכב בד"כ מחבריו בשתי הלהקות אליהן היה שייך - ניתן להנות מהמוסיקה שלו מאד, גם אם היא לא ממש מקורית וגם אם היא מתפרעת לעיתים. מדובר לא רק באלבום Six wives אלא גם ב Criminal Record הנהדר, או ב White Rock ואפילו באלבום הרפסודיות שהוציא. גם בפסקול לסרט Lisztomania יש רגעים נהדרים. לעומת זאת, וכאן אני מוצא עצמי מסכים לחלוטין עם אורי, באלבומי הMusicals שלו - כדוגמת Journy to the Center of the earth או No earthly connection או King Atrhur and the myths and legends of the knights of the round table הוא באמת יוצא מכל פרופורציה מוסיקאלית ובכלל מדובר בהפקות מנופחות, שבלי המקהלות והתזמורות, הנארטיבים המלווים והזמרים המזייפים - הם היו נשמעים הרבה יותר טוב.דברים טובים אפשר גם לומר על רוב אלבומי שנות ה 80 ו ה 90 שלו (אולי להוציא את 1984 שיש בו רגעים לא רעים). לסיכום, נדמה לי שוויקמן הוא מוסיקאי מוכשר ביותר שכשהצליח להשאר צנוע, הוא גם ייצר מוסיקה מעניינת ולרוב גם נעימה מאד לאוזן. יקי גם אם אני משוחד - אני לא מתבייש באוסף הוויקמני שלי