Rick Wakeman

zambush

New member
Rick Wakeman

טוב אני אנסח אז זה בקצרה: מה הקשר של Rick Wakeman לפרוגרסיב? מישהו יוכל להסביר לי על הדיסקוגרפיה באתר הזה? אם ספרתי נכון יש שם יותר מ-100 פריטים. והכי חשוב, אם מישהו יוכל להמליץ לי על אחד מהדיסקים. שמעתי את Journey To The Centre Of The Earth ממש במקרה, ואני מחפש משהו בסגנון.
 
לפני קריאת דיסקוגרפיה

חפש את Six wives of Henry the Viii. אלבום הסולו הרשמי הראשון של ריק וויקמן. לכל אישה מששת נשותיו המסכנות של המלך האכזרי הזה, כתב וויקמן קטע. נגינה מטורפת על כל קליד שהומצא עד אז (חסר מלוטרונים כי וויקמן לא ממש אהב אותם...), חבורת נגנים מלווים מהטופ של התקופה (בעיקר מהלהקות YES ו STRAWBS שוויקמן היה חבר בהן) והפקה מצויינת. מבין כל עשרות האלבומים שוויקמן הוציא לאור, הייתי מוותר על הרוב. חלק ניכר ממה שהוא עשה בשנות השמונים והתשעים רחוק מרוק מתקדם ובמקרים רבים אפילו רחוק מרוק. את מה שהוא עשה בשנות השבעים, החל מהאלבום הראשון שהזכרתי, ניתן לחלק לשניים: יצירות אינסטרומנטאליות שבהן וויקמן עוטף את עצמו בחגורת קלידים אימתנית (ומאוד מומלץ לצפות בהופעה שלו, שמתועדת גם בוידיאו וגם בדי.וי.די) ובכמה נגני אולפן שישלימו את הצליל, ולעומתן, יצירות בומבסטיות, בעיקר סביב נושאים ספרותיים/היסטוריים/מדע בדיוני, כמו "מסע אל מרכז האדמה", No Earthly connection (ענייני מסעות בין כוכבים), the myths and Legends of King arthour and the knites of the round table, שם ארוך כמו הגלות, וגם האלבום. את היצירות האלה, שמשלבות תזמורות סימפוניות, קטעי קריינות ארוכים ומתישים, זמרים אופראיים ששרים רוק ומזייפים, ומקהלות שנשמעות קצת פחות טוב מאוסף יתושים בליל קייץ לח בראשון לציון. לא הייתי מציע להתחיל עם אלה. הסוג הראשון שציינתי מאופיין בעוד שתי יצירות מצויינות, לא רחוקות מהסגנון של "ששת הנשים", והן: White Rock שהוא פסקול לסרט הרשמי של משחקי החורף שנערכו באינסברוק ב 1978, ו Criminal Record שכמו ששת הנשים, מוקדש למספר דמויות, הפעם מעולם הפשע. באלבומים האלה, מפליא וויקמן בנגינתו ובעיבודיו המטורפים ולא מתפתה להפקות בומבסטיות בנוסח הסוג הקודם. וקיים אלבום נוסף אחד, משנות השבעים, שקצת קשה לי לקטלג אותו. מדובר בפסקול הסרט שהפיק קורט ראסל, Lisztomania, אודות המלחין הנודע פראנץ ליסט. וויקמן הביא את רוג´ר דאלטרי לשיר שם, ובעצמו מנגן כמה ייצירות של ליסט, במיוחד הייצירות העממיות ההונגריות שלו (ריקודי צ´ארדש למיניהם), באופן מעורר הערצה. מצד שני, גם שם יש כמה פלופים יומרניים, כך שהאלבום הזה נמצא איפה שהוא באמצע, בין שני סוגי האלבומים שפרטתי. זהו, מקווה שהייתי לך לעזר יקי
 

האירי

New member
עוד אלבומים

CRIMINAL RECORD באמת יוצא דופן ברצינותו והקטע הארוך שבו על יהודה איש קריות הוא לטעמי פסגת היצירה של וויקמן.{אגב הוא לא היה קרימינל אלא סתם מלשן}.אבל יקי,איך לטעמך האלבומים 1984 ו NO EARTHLY CONNECTION,אני מאד בעדם.טוב,אני עסוק עכשיו בלהקשיב לאחרון של שינייד אוקונור שכולו שירי עם איריים ואם מישהו ירצה חוות דעת אני כאן.
 
וויקמן וויקמן

No Earthly connection נשעמ לי פומפוזי למדי. מה שהכי צורם לי שם הוא השירה. לא מסתדר לי הסולן, שנשמע לי כמו תום ג´ונס ביום רע (וגם ביום טוב הוא עושה לי רע). העיבודים ברובם נשמעים לי די מאולצים. מכל הסאגות אני מעדיף את ליסטומניה. קרימינל הוא בהחלט אלבום נפלא, ואני מכיר לפחות עוד אדם אחד שגם אתה מכיר, שחושב שזו פסגת הייצירה שלו. לגבי האירית הקרחת: לא הצלחתי אף פעם להתחבר אליה, צר לי שלא אוכל להשתתף בהנאתך הזו. יקי נ.ב. מחכה למייל בעניין הוידיאו
 

zambush

New member
מה אני אגיד לך

אכן היית לי לעזר. בקשר ליצירות שהמלצת לי לא להתחיל איתן - אני מקווה שלא מאוחר מידי, היות ושמעתי כבר את "מסע למרכז כדור הארץ", וזה לא כל כך נוראי כמו שתיארת. אמנם ישנם "זמרים אופראיים ששרים רוק ומזייפים", אבל קטעי הקריינות בכלל לא גורעים מהקטע, ובכלל החבילה נשמעת טובה בכלליות. בקשר לקטעי קריינות ארוכים ומתישים, מעניין להוסיף כיצד הגעתי לשמיעה של "המסע למרכז כדור הארץ". זה היה לאחר שהאזנתי באדיקות ל"מלחמת העולמות", שאין צורך לפרט לגבי קטעי הקריינות שם. העניין הוא שהקריינות היא חלק מהחבילה - אי אפשר לדמיין את המאדימים וכל העסק מהספר בלי הקריינות. זה דרך אגב אלבום קונצפט מאוד מומלץ גם למי שלא אוהב שמזבלים לו את המוח באמצע השיר. אז בעודי משוטט ברחבי האינטרנט בנסיון לדלוד מידע נוסף לגבי האלבום, הגעתי גם אל ריק ווייקמן. בברכת "לילה טוב ותודה רבה".
 
השאלה באמת היא מה אוהבים אצלו

אני, למשל, מעדיף את וויקמן כפרפורמר ולא כקומפוזיטור, אבל אני מסוגל להבין אנשים שנהנים מהייצירות המורכבות שלו. כהיסטוריון, תמיד נמשכתי סאגות היסטוריות מוסיקאליות, וויקמן עשה זאת יותר מכל יוצר רוק מתקדם אחר. מסע אל מרכז האדמה הוא לא אלבום רע בעיני. אני מחזיק אותו בדיסקייתי כמו את שאר יצירותיו של וויקמן, אבל אני יכול גם להבין את אלה שמסתייגים מסוג כזה של הפקה וטוענים שייצירות כאלה מוציאות שם רע לרוק המתקדם. כך או כך, השורה התחתונה תמיד תהיה, כדבריו של פיטר גבריאל:I Know what i like and i like what i know יקי
 
המלך ארתור ו.....

האלבום/היצירה : The myths and Legends of King arthour and the knites of the round Table, הינו המוממלץ ביותר. אמנם יש בין אוהבי הפרוג כאלו שאינם אוהבים אותו אולם פרט להם עוד לא הכרתי מישהו ששמע ושלא התחבר ואהב מאד את האלבום. לפי מיטב ידיעתי מחירו ירד לאחרונה.
 
למעלה