"Reaching My Autistic Son Through Disney"

ענתנוי

New member
ועדיין הפער הזה

והשאלה המוזרה לי כל כך: "לאן הוא נעלם?" שעוזרת לי להבין עד כמה חמור מצבם של ה"נורמליים" שכלואים בעולם של מילים ולא מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא.....
 

arana1

New member
אבל הוא הלך לאנשהו

ברור שהם לא מצליחים להגיע אליו
אבל זה גם בגלל שהם לא יודעים לאן הוא נעלם ולמה
 

ענתנוי

New member
בת הים הקטנה

זה סיפור מאד עצוב על נסיך טיפש שלא מסוגל להבדיל בין שקר לאמת ונכשל במבחן החשוב ביותר בחיים - מבחן האהבה.
ואם הילד שלך חוזר ואומר לך שזה המצב - ואתה ממשיך להאמין לכל המומחים והשרלטנים במקום להקשיב לו - משהו מאד מאד פגום באנושיות שלך וביכולת שלך, כאדם ולא רק כהורה, להבין מה זו אהבה....
ויש לזה הסבר טבעי, לא רק תרבותי.

זה כמו ציפור שלא מזהה את הגוזל שלה אחרי שמישהו נגע בו והריח שלו השתנה........
 

ענתנוי

New member
מצד שני

זה סיפור עצוב ואפילו מפחיד על בת הים הקטנה שמשלמת בחייה בגלל חוסר האבחנה הזה....

ותמיד הזדהיתי איתה. אני זוכרת ש"נעלמתי" להורים שלי וסבלתי במשך שנה מסיוטים נוראיים כי פתאום, דווקא בתקופה הכי קשה בחיי כשהייתי זקוקה להמון אהבה ותמיכה, ההורים שלי "נעלמו לי" ונשארתי לגמרי לבד בעולם.
הם הקשיבו לרופאים במקום להקשיב לי והחרדה שלהם, שהתגברה בעיקר בלילות, כשהמחשבות השתחררו מהמטלות היומיומיות - גרמה לי לחשוב שאימא שלי היא מכשפה שרוצה את רעתי ורק מעמידה פנים במשך היום שהיא אוהבת אותי......
 

arana1

New member
גם לי המאמר הזה העלה את החושך של הילדות

ובעוצמה שגרמה לי ממש לבכות

יש בסיפור הזה משהו מאוד לא פתור
הוא מעלה הרבה יותר שאלות מאשר פתרונות
הורים זה הורים
מסורים דואגים ואוהבים אבל לא תמיד רואים מעבר לנראות של הצרכים היומיומיים
והנה יש כאן ילד אחר
שרואה ומרגיש יותר
ולכן נאלץ להאבק כבר בגיל 2 עם קשיים כל כך עצומים,קשיים שרוב המבוגרים בעולם לא יחוו מעולם משהו שקרוב ולו במקצת לעוצמתם
והוא עושה זאת לבד לחלוטין
הוריו הם חלק מהקושי,מהבעייה
למרות אהבתם והשקעתם הם פשוט לא יודעים
באמת שאין להם כלים להבין את מהותו וזהותו
ואז הם הולכים למומחים שמבינים עוד פחות מהם
האם המסורה משקיעה את כל מאודה והאב אחראי על הקטע היותר מקורי ויצירתי(למעשה חלוקה זאת היא חלק מהבעייה) אבל כל מה שההורים רואים ורוצים זה ילד שיחזור להיות כמו כולם
שילך לקול'ג וידבר ויתנהג כמו בן אדם
ומה לא בסדר בזה ?הרי בדיוק כמו שגם ההורים כאן אומרים הרי גם הילד סובל מחוסר יכולתו לתקשר ולחיות ולחוות
מה שלא בסדר זה שהילד לא יכול ולא צריך ולעולם לא יהיה כמו כולם
שהוא יכול לתקשר ולחיות ולחוות,לעתים אפילו בעוצמות מדהימות,אבל לא כמו "כולם"
זה כאב עצום,חרדה אין סופית,גם לילד וגם להוריו

לאב בכתבה יש כמה תובנות ממש לא רעות
למשל
הוא מבין שכל מה שהוא רואה מהילד זה מבטים מאוד חטופים על רשת הקשרים המאוד רחבה ועמוקה שלתוכה הוא אורג את התנסותו
וזה כבר משהו
זה מבט שהוא צנוע ויש בו משהו הדדי ולכן אולי הילד התאושש קצת
אבל הילד נשאר אחר
מאוד אחר
די להסתכל בתמונה מהשנה שעברה בשביל לראות עד כמה הוא שונה מאחיו ואביו
הבן אדם,כמו הרבה אוטיסטים,לגמרי פתוח,בין עיניו נמתח מרחק "איןסופי",מיקומו במרחב הוא כזה שנ"ט לעולם לא יוכלו להבין
וכתוצאה מכך הוא מעוות,היסטרי,לחוץ וכואב

לחברה יש עוד דרך כל כך כל כך ארוכה לפני שתוכל לשלב אנשים כאלה לתוכה
וחבל נורא
כי כמו הרבה אוטיסטים ניכר שזה ילד,אדם, שממש חבל על הזמן

מה שיציל ומציל את האוטיסטים זה רק דבר אחד
וזה שהתפישה של "כולם",של מה זה להיות אדם בחברה,משתנה כל הזמן
שלכן עם הזמן
יכולתם העדיין לא מצוייה לרכז כמות עצומה של נתונים וחווייות ותחושות במקום אחד,בגוף אחד,תפסיק לפעול לרעתם ותתחיל לפעול לטובתם,ולטובת החברה כולה

חייב לומר שוב
שהסיפור הזה העלה בי המון חשכה
כמו אצל ענת כנראה
וכנראה שמסיבות דומות
 

ימימה

New member
מכיוון שמדובר באוטיזם רגרסיבי

כלומר ילד שהתפתח כנ"ט עד גיל מסוים ואז השתנה לפתע (מבחינתם, גם אם ברור שזה כנראה היה שם עוד קודם) אז מבחינתם הוא נעלם באופן מסוים, או השתנה בצורה משמעותית מאד, ועל זה מדבר האב בכתבה.
אני חושבת שלקח להורים שם הרבה שנים שבהם הקשיבו למומחים וכנראה פספסו את הילד, אבל בסופו של דבר הם ניסו והצליחו במידה כזו או אחרת ללמוד ואפילו להבין את השפה המיוחדת שלו ואת הדרך שלו לראות את העולם. אני דוקא חושבת שיש פה מסר חיובי להורים לגבי איך ללמוד להקשיב לילד, ואולי לחסוך לעצמם ולילד חלק מהמסע הזה דרך כל המומחים.
כמו שאראנה כתב
"למרות אהבתם והשקעתם הם פשוט לא יודעים
באמת שאין להם כלים להבין את מהותו וזהותו"
וזה מאד נכון, אבל אני חושבת שהיה כאן נסיון והיה כאן רצון להגיע אל הילד, ועם הזמן הם למדו להקשיב פחות למומחים ויותר לילד ולעשות זאת בדרך שלו.
 

arana1

New member
בהחלט,היה,ויש,כאן נסיון מאוד יפה,מרגש,יצירתי

לגשת לילד דרך עולמו הפרטי.

ולכן זה ממש לא מעניין אם הילד יצא מהאוטיזם(הוא לא) אל דווקא מראה מה עשוי להתרחש כשהורה לא מחפש תרופה אלא פשוט קשר ומגע,
מה קורה כשהורה מוכן לזחול מתחת לשמיכה ולהפוך לדמות מצויירת למען הסיכוי למגע ותקשורת משמעותית לילדו,הורה כזה לא מתעקש על הדרך הנכונה והראוייה לתקשר,הורה כזה לא דואג להקנות תקשורת "נכונה",או כלים שישמשו את הילד בעתיד(הילד הרי לא יפגוש את באלו הדב במסגרת מקום העבודה או מוסדות ההשכלה),הורה כזה עושה רק דבר אחד,את כל מה שהוא יכול בשביל ליצור קשר,והחברה יכולה לקפוץ לו,על כל שיקוליה התועלתנית,קצרי הראות וכחניותה חסרת הנשמה,הורה כזה עשוי לקדם גם את ילדו וגם את החברה כולה למקומות שאנשי המקצוע מנסים למנוע מכולנו.
 

dina199

New member
אותי עצבן תרגום של הכותרת

(וזה בכלל לא תרגום
)
באנגלית כתוב 'הגעתי לבני האוטיסט בעזרת דיסני'.
ובעברית כתבו ' כך חילצו הדמויות של דיסני את בני ממעמקי האוטיזם ' . מי מדבר על חילוץ מהאוטיזם ?
 

arana1

New member
הבן אדם נשאר לגמרי אוטיסט

כמו שברור לכל מי שטרח וקרא את הכתבה ולא רק את הכותרת

למעשה
הכתבה מעלה יותר שאלות מאשר היא פותרת
אלא מה
היא מרגשת
באמת
ומאירה משהו שהוא גם מאוד יפה ומאוד עמוק ומאוד כואב על הקיום האוטיסטי
הילד המדובר הוא שונה מאוד מהאדם הממוצע
וזה מאוד ניכר
ולא רק ששום דבר לא שינה ולא ישנה את זה אין גם טעם לשנות את זה

הגישה אליו הייתה דרך דיבור לא ישיר
בדיוק כמו בקטע של מבט עין אז גם בשביל אוטיסטים דווקא מה שנחשב כעקיף ומתווך הוא הכי ישר
ויש לזה סיבות מאוד טובות ומעניינות
שאותם עדיין אף אחד לא טרח לגלות
 

dina199

New member
זה ברור מהכותרת באנגלית.

הכותרת בעברית היא המטעה.
הפסקתי לקרוא את הכתבה באנגלית אחרי המשפט הראשון ש'הילד נעלם'.
ולאור התרגום הקלוקל אין טעם לקרוא בעברית
 
למעלה