"Reaching My Autistic Son Through Disney"

[arana1]

"Reaching My Autistic Son Through Disney"

 

[ענתנוי]

ועדיין הפער הזה

והשאלה המוזרה לי כל כך: "לאן הוא נעלם?" שעוזרת לי להבין עד כמה חמור מצבם של ה"נורמליים" שכלואים בעולם של מילים ולא מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא.....

 

[arana1]

לאן ולמה

 

[schlomitsmile]

נכון, זו שאלה מוזרה

 

[אמא לנער אוטיסט1]

לאן = הכוונה היא שהם לא מצליחים להגיע אליו...

 

[arana1]

אבל הוא הלך לאנשהו

ברור שהם לא מצליחים להגיע אליו
אבל זה גם בגלל שהם לא יודעים לאן הוא נעלם ולמה

 

[ענתנוי]

בת הים הקטנה

זה סיפור מאד עצוב על נסיך טיפש שלא מסוגל להבדיל בין שקר לאמת ונכשל במבחן החשוב ביותר בחיים - מבחן האהבה.
ואם הילד שלך חוזר ואומר לך שזה המצב - ואתה ממשיך להאמין לכל המומחים והשרלטנים במקום להקשיב לו - משהו מאד מאד פגום באנושיות שלך וביכולת שלך, כאדם ולא רק כהורה, להבין מה זו אהבה....
ויש לזה הסבר טבעי, לא רק תרבותי.

זה כמו ציפור שלא מזהה את הגוזל שלה אחרי שמישהו נגע בו והריח שלו השתנה........

 

[ענתנוי]

מצד שני

זה סיפור עצוב ואפילו מפחיד על בת הים הקטנה שמשלמת בחייה בגלל חוסר האבחנה הזה....

ותמיד הזדהיתי איתה. אני זוכרת ש"נעלמתי" להורים שלי וסבלתי במשך שנה מסיוטים נוראיים כי פתאום, דווקא בתקופה הכי קשה בחיי כשהייתי זקוקה להמון אהבה ותמיכה, ההורים שלי "נעלמו לי" ונשארתי לגמרי לבד בעולם.
הם הקשיבו לרופאים במקום להקשיב לי והחרדה שלהם, שהתגברה בעיקר בלילות, כשהמחשבות השתחררו מהמטלות היומיומיות - גרמה לי לחשוב שאימא שלי היא מכשפה שרוצה את רעתי ורק מעמידה פנים במשך היום שהיא אוהבת אותי......

 

[arana1]

גם לי המאמר הזה העלה את החושך של הילדות

ובעוצמה שגרמה לי ממש לבכות

יש בסיפור הזה משהו מאוד לא פתור
הוא מעלה הרבה יותר שאלות מאשר פתרונות
הורים זה הורים
מסורים דואגים ואוהבים אבל לא תמיד רואים מעבר לנראות של הצרכים היומיומיים
והנה יש כאן ילד אחר
שרואה ומרגיש יותר
ולכן נאלץ להאבק כבר בגיל 2 עם קשיים כל כך עצומים,קשיים שרוב המבוגרים בעולם לא יחוו מעולם משהו שקרוב ולו במקצת לעוצמתם
והוא עושה זאת לבד לחלוטין
הוריו הם חלק מהקושי,מהבעייה
למרות אהבתם והשקעתם הם פשוט לא יודעים
באמת שאין להם כלים להבין את מהותו וזהותו
ואז הם הולכים למומחים שמבינים עוד פחות מהם
האם המסורה משקיעה את כל מאודה והאב אחראי על הקטע היותר מקורי ויצירתי(למעשה חלוקה זאת היא חלק מהבעייה) אבל כל מה שההורים רואים ורוצים זה ילד שיחזור להיות כמו כולם
שילך לקול'ג וידבר ויתנהג כמו בן אדם
ומה לא בסדר בזה ?הרי בדיוק כמו שגם ההורים כאן אומרים הרי גם הילד סובל מחוסר יכולתו לתקשר ולחיות ולחוות
מה שלא בסדר זה שהילד לא יכול ולא צריך ולעולם לא יהיה כמו כולם
שהוא יכול לתקשר ולחיות ולחוות,לעתים אפילו בעוצמות מדהימות,אבל לא כמו "כולם"
זה כאב עצום,חרדה אין סופית,גם לילד וגם להוריו

לאב בכתבה יש כמה תובנות ממש לא רעות
למשל
הוא מבין שכל מה שהוא רואה מהילד זה מבטים מאוד חטופים על רשת הקשרים המאוד רחבה ועמוקה שלתוכה הוא אורג את התנסותו
וזה כבר משהו
זה מבט שהוא צנוע ויש בו משהו הדדי ולכן אולי הילד התאושש קצת
אבל הילד נשאר אחר
מאוד אחר
די להסתכל בתמונה מהשנה שעברה בשביל לראות עד כמה הוא שונה מאחיו ואביו
הבן אדם,כמו הרבה אוטיסטים,לגמרי פתוח,בין עיניו נמתח מרחק "איןסופי",מיקומו במרחב הוא כזה שנ"ט לעולם לא יוכלו להבין
וכתוצאה מכך הוא מעוות,היסטרי,לחוץ וכואב

לחברה יש עוד דרך כל כך כל כך ארוכה לפני שתוכל לשלב אנשים כאלה לתוכה
וחבל נורא
כי כמו הרבה אוטיסטים ניכר שזה ילד,אדם, שממש חבל על הזמן

מה שיציל ומציל את האוטיסטים זה רק דבר אחד
וזה שהתפישה של "כולם",של מה זה להיות אדם בחברה,משתנה כל הזמן
שלכן עם הזמן
יכולתם העדיין לא מצוייה לרכז כמות עצומה של נתונים וחווייות ותחושות במקום אחד,בגוף אחד,תפסיק לפעול לרעתם ותתחיל לפעול לטובתם,ולטובת החברה כולה

חייב לומר שוב
שהסיפור הזה העלה בי המון חשכה
כמו אצל ענת כנראה
וכנראה שמסיבות דומות

 

[ימימה]

מכיוון שמדובר באוטיזם רגרסיבי

כלומר ילד שהתפתח כנ"ט עד גיל מסוים ואז השתנה לפתע (מבחינתם, גם אם ברור שזה כנראה היה שם עוד קודם) אז מבחינתם הוא נעלם באופן מסוים, או השתנה בצורה משמעותית מאד, ועל זה מדבר האב בכתבה.
אני חושבת שלקח להורים שם הרבה שנים שבהם הקשיבו למומחים וכנראה פספסו את הילד, אבל בסופו של דבר הם ניסו והצליחו במידה כזו או אחרת ללמוד ואפילו להבין את השפה המיוחדת שלו ואת הדרך שלו לראות את העולם. אני דוקא חושבת שיש פה מסר חיובי להורים לגבי איך ללמוד להקשיב לילד, ואולי לחסוך לעצמם ולילד חלק מהמסע הזה דרך כל המומחים.
כמו שאראנה כתב
"למרות אהבתם והשקעתם הם פשוט לא יודעים
באמת שאין להם כלים להבין את מהותו וזהותו"
וזה מאד נכון, אבל אני חושבת שהיה כאן נסיון והיה כאן רצון להגיע אל הילד, ועם הזמן הם למדו להקשיב פחות למומחים ויותר לילד ולעשות זאת בדרך שלו.

 

[arana1]

בהחלט,היה,ויש,כאן נסיון מאוד יפה,מרגש,יצירתי

לגשת לילד דרך עולמו הפרטי.

ולכן זה ממש לא מעניין אם הילד יצא מהאוטיזם(הוא לא) אל דווקא מראה מה עשוי להתרחש כשהורה לא מחפש תרופה אלא פשוט קשר ומגע,
מה קורה כשהורה מוכן לזחול מתחת לשמיכה ולהפוך לדמות מצויירת למען הסיכוי למגע ותקשורת משמעותית לילדו,הורה כזה לא מתעקש על הדרך הנכונה והראוייה לתקשר,הורה כזה לא דואג להקנות תקשורת "נכונה",או כלים שישמשו את הילד בעתיד(הילד הרי לא יפגוש את באלו הדב במסגרת מקום העבודה או מוסדות ההשכלה),הורה כזה עושה רק דבר אחד,את כל מה שהוא יכול בשביל ליצור קשר,והחברה יכולה לקפוץ לו,על כל שיקוליה התועלתנית,קצרי הראות וכחניותה חסרת הנשמה,הורה כזה עשוי לקדם גם את ילדו וגם את החברה כולה למקומות שאנשי המקצוע מנסים למנוע מכולנו.

 

[dina199]

אותי עצבן תרגום של הכותרת

(וזה בכלל לא תרגום

)
באנגלית כתוב 'הגעתי לבני האוטיסט בעזרת דיסני'.
ובעברית כתבו ' כך חילצו הדמויות של דיסני את בני ממעמקי האוטיזם ' . מי מדבר על חילוץ מהאוטיזם ?

 

[arana1]

הבן אדם נשאר לגמרי אוטיסט

כמו שברור לכל מי שטרח וקרא את הכתבה ולא רק את הכותרת

למעשה
הכתבה מעלה יותר שאלות מאשר היא פותרת
אלא מה
היא מרגשת
באמת
ומאירה משהו שהוא גם מאוד יפה ומאוד עמוק ומאוד כואב על הקיום האוטיסטי
הילד המדובר הוא שונה מאוד מהאדם הממוצע
וזה מאוד ניכר
ולא רק ששום דבר לא שינה ולא ישנה את זה אין גם טעם לשנות את זה

הגישה אליו הייתה דרך דיבור לא ישיר
בדיוק כמו בקטע של מבט עין אז גם בשביל אוטיסטים דווקא מה שנחשב כעקיף ומתווך הוא הכי ישר
ויש לזה סיבות מאוד טובות ומעניינות
שאותם עדיין אף אחד לא טרח לגלות

 

[dina199]

זה ברור מהכותרת באנגלית.

הכותרת בעברית היא המטעה.
הפסקתי לקרוא את הכתבה באנגלית אחרי המשפט הראשון ש'הילד נעלם'.
ולאור התרגום הקלוקל אין טעם לקרוא בעברית

 

[אמא לנער אוטיסט1]

גם אותי זה עצבן. בגלל זה הגבתי כך לזו שהעלתה.

 

[dina199]