Rashumon HaYarkon

[vaselius]

Rashumon HaYarkon

אמנם לא קשור לסקס אבל נהניתי מהסיפור הבא אז הבאתי את זה להנאתכם ולשיפוטכם- כמובן רק לאחר שקיבלתי אישור מהיוצרת השניה- סיפור בדואט על לילה הזוי במיוחד ותודות לזיוי

כשהרגלו -זיוי שלו התעקשה להיצמד לשלי מתחת לשולחן למרות שכבר הזזתי אותה שלוש פעמים, חשבתי שחבל שקוראסאווה הקדים את זמנו. יכולנו להיות אחלה רשומון. שלושה אנשים. שניים מהם נשואים זה לזו. ואני. חברה טובה. של שניהם. משפחה, כמעט. את העייפות שלהם אחד מהשני כבר אי אפשר להסתיר. אני מנסה להתרכז בצלחת שלפני כשהם מכדררים אחד לשני עקיצות. זה הולך ומידרדר. מילים פוגעות מתעופפות ביננו. זה לא מצחיק אותי, אמרתי. את יודעת, היא אומרת, הוא הולך לארוחות צהריים עם כל מיני נשים. הוא נוחר בבוז. היא מקבלת sms אדיוטיים מכל מיני גברים שאני לא מכיר. אני מדברת אליו דרך העיניים. פעם ידענו לקרוא את המחשבות אחד של השני. הוא לא איבד את המיומנות הזאת כי הוא מתחיל להרגיע. נהיית בהמה, היא אומרת לו. אני מתפתלת. פתאום היא אומרת שאנחנו כל כך מתאימים שזה מדהים אותה. הוא אומר שנכון. המלצרית מגיעה לשאול אם הכל בסדר. שלושתנו מבקשים יחד את החשבון. את המחשבות שהוא מנסה שאני אקרא לו עכשיו אני מסרבת לקלוט. גם את שלה. קוראסוואה היה עושה מזה סרט. אני רק לא הייתי נשארת לקרדיטים בסוף. המעקב- vaselius היא מצאה מחסה במסבאה המצחינה אני עוקב אחרי הבלונדינית מאז שהעלימה נרתיק בכל בו ההומה ויצאה בנון-שולאנטיות לרחובות האפלוליים הקייס האחרון שלי היה לפני, לפני כל כך הרבה זמן שנאלצתי לשלם לבעלת הבית ב"מטבע קשה", מספק לגברת הזקנה את תאוות בשרה. היה משהו בבלונדינית התמירה הזו, משהו שהריח סכנה נדבקתי הלכתי אחרי חושיי, אחריה... בחוץ שעת בין הערביים גשם זלעפות היא רצה על עקביה המחודדים בין ובתוך השלוליות ברחוב המוזנח ירדה במדרגות וכנסה למסבאה המתנתי בחוץ ינקתי את שארית הניקוטין מבדל הג´טאן ונכנסתי למסבאה מאפלוליות הרחוב לאפלוליות המקום המצחין הזה ראיתי אותה מזווית עיני שיט, היא זריזה, כבר התיישבה בשולחן עם זוג נוסף, מלטפת כוסית, סיגריה דלוקה, שקועה בשיחה הזמנתי ג´ין התיישבתי על כסא מרופט בקצה הדלפק סורק את המקום אנשים אפורים, עייפים, אנשים שמדשדשים ים יום ויום יום מתרחקים מחלומותיהם, לאלו שעדיין יש חלומות............ הזוג שאיתה, חצובים מאותם אבני יסוד כמו שאר אנשי המקום, ישובים אחד ליד השנייה, והיא מולם הם מדברים ביניהם אך מבטיהם אליה, האישה, בגילי, אך פניה מקומטות, עצובות, אישה שחיי לצדדי החיים, ולצדדי הגבר שלידה. הגבר, מטופח בקפידה, במגבלות תקציבו הדל, נועץ מבטו בעיני האישה הבלונדינית כל גופו מכוון אליה ידיו גולשות לעבר שלה עוד יעד לכיבוש, והאישה שלידו שקועה בכוס המשקה, הבוז ניכר על פניה, הבלונדינית התמירה זזה מכאן ולכאן באי נוחות על כסאה הרעוע אפילו לה אין מה לחפש כאן לשלושתם אין מה לחפש כאן לי אין מה לחפש כאן שותה עוד כוס ג´ין, יודע שגם הלילה אני מחויב לבעלת הבית, משלם לה במטבע קשה הגשם -זיוי הזה היה חזק אפילו עבור מי שרגילה ללכת בלי מטריה. מישהו פעם סיפר לה שברחוב הזה, מול בית מספר 48 יש מסבאה. אז, כשהוא סיפר לה, היא חשבה שמעט מאוד אנשים משתמשים במילה הזאת בכלל. מסבאה. משום מה, עכשיו, בגשם שזולג עליה, היא משתמשת בעצמה במילה האפלה הזאת. כמו נבואה שמגשימה את עצמה היא גם מוצאת את גרם המדרגות. מנערת טיפות בלי בושה על המאבטח הרוסי שקצת הופתע לראות אותה. היא מחייכת אליו. לשנייה אחת הם מתערבלים באיזו עליבות קיומית שבדרך כלל נוטים להילחם בה או לפחות להסתיר. בפנים היא מצטרפת לשולחן. החלטה של שנייה. לפעמים היא עושה כאלה דברים. היא מסתכלת על שני האנשים הזרים האלה מולה. הם עייפים. מותשים. אין להם כוח להילחם במי שפלשה ככה למתחם הפרטי בתוך הציבורי שיצרו לעצמם. בהתחלה הם שותקים. אחר כך מציגים את עצמם. היא זורקת שם לאוויר. לא באמת רוצה להכיר. היציבות סביב השולחן מתפרקת ומתחברת ושוב מתפרקת. היא שותה את הוודקה שלה ויודעת שעוד שנייה תחצה את הגבול אז היא אומרת יפה שלום. משאירה קצת כסף על השולחן. בדרך החוצה היא מעיפה מבט על ההוא שיושב מצד שמאל. כל מה שהיא מצליחה לחשוב עליו זה שהיא לא סובלת ג´ין. המאבטח הרוסי מחייך אליה. הוא מזכיר לה שגם אם היא מנסה לשחק אותה הוליווד בסוף זה רק הגבול הדק הזה בין תל אביב, רמת גן וגבעתיים. מסבאה, היא חושבת לעצמה, מה בדיוק עשיתי שם?

 

[vaselius]

Rashumon HaYarkon part 2

המרדף- vaselius היא עברה ממש לידו. הסתכלה עליו עם מבט מלא בוז. בזה למעיל הגשם המקומט שלו, לכוסות המשקה הריקות הפזורות על הדלפק, בזה לו, כמו לכל המבקרים האחרים במסבאה. אההההה הוא חשב, הבלונדינית התמירה הזאת חושבת שהיא באמת מתנשאת מעלינו חושבת שהיא יכולה לצאת מהחדר האפלולי, לטפס בגרם מדרגות הבטון ולהיבלע במציאות האחרת, מציאות נוצצת של צפון תל אביב, מציאות של פאבים עם פנלי עץ סינטטים, בתי קפה עם מכונות אספרסו מסנוורים שמגישים בהם מיני פוקצ´ות עם עלי רוקט וארגולה, פוקצ´ה, באמת שיט, סתם טוסט עם עשבים ירוקים, הוא הנהן בראשו עוד עשר דקות והיא במציאות אחרת, והוא, עוד עשר דקות יצטרך לטפס במדרגות הרעועות ולדפוק על דלתה של בעלת הבית הפולניה, עוד עשר דקות והוא יזיע בין הסדינים עם ריח הנפטלין, עוד עשר דקות והוא יצטרך שוב לקבור את שאריות כבודו העצמי בין שדיה הרפויים של הפולניה הזקנה. החליט לעשות מעשה, הרי, רק הוא והבלונדינית יודעים על מעלליה בכל-בו, על הפריטים שאצבעותיה הזריזות רוקנו מהמדף, ורק הוא ידע איך להפוך מידע זה לכוח, כוח שאולי ישנה את המציאות העלובה בה הוא חי. הוא קם בעקבותיה, יותר מדי להוט, יותר מדי שקוף, ואחרי כל הג´ין, פחות מדי יציב, הוא ראה את החיוך שלה, החיוך שכיוונה לרוסי הגדול, הוא ראה את המבט המבוהל שלה בשעה שהוא דלק בעקבותיה במדרגות, הוא לא ראה את היד הימנית של הרוסי המגודל....... זהו -זיוי לא שהיא לא שמה לב לנשימות המהירות שטיפסו אחריה במדרגות, אבל בחוץ היא שמעה כבר רק את עצמה. לא היו לה הרבה תוכניות לערב הזה. גם לערב הבא, למען האמת. גם לזה שאחריו. הנורה בפלאפון סימנה על ארבע שיחות שלא נענו. היו גם הודעות אבל לא נראה היה לה להתחבר כל כך מהר שוב לשמות ולפרצופים ששורטים לה את הנשמה כבר כל כך הרבה זמן. היא ניסתה לעשות הערכת מצב. זה לא דכדוך. גם לא שמחה גדולה. אבל כשהיא נגעה בהתחלה של הכאב שיש לו שם ברור עם פנים וכתובת, היא ויתרה מיד. החיים שלה עם הכאב הזה נגמרו. הוא הלך להכאיב למישהי אחרת. המונית עצרה לידה בלי שהרימה את היד. היא נכנסה פנימה. אין לה מושג לאן היא רוצה להגיע. אפשר להנמיך קצת את הקשר? היא הבהירה מיד לנהג שאין לה כוח לשמוע אותו. לאן את רוצה? הוא שאל בקול שהיא שנאה מיד. כמו כל היום הזה שבו היא מעכה כמעט כל שריד למה שהיא היתה עד אתמול, היא הוציאה שטר של 50 שקל. תפעיל מונה, תבחר כיוון. כשנגיע ל-50 שקל אני ארד. לא משנה איפה זה יהיה. גיברת, את בסדר? הנהג לא ממש שמח לנסיעה הזאת. סע, היא אמרה לו. פה ושם הראש ניסה לשלוח גלי היגיון. אולי בכל זאת תסעי הביתה. מה כבר יכול להיות. לא חייבים להסתכל על הארון הריק ועל הדברים הקטנים שלו שהוא בטח שכח לקחת. היא הלכה ונחסמה. כשהמונה הראה 15.60 שקל היא זיהתה שהם בדיזנגוף. הנהג לא ידע לאן לנסוע. היא החליטה לא להתערב. שהגורל יחליט בשבילה. ממילא כשהיא מתכוננת לקטסטרופות, מגיעות כאלה שהיא לא חשבה עליהן בכלל. ב-39.80 שקל הם היו איפשהו בדרך להרצליה. אני מכירה מישהו בהרצליה? המוח שוב מנסה לאותת על איזה סוג של שפיות. היא מתעלמת. גשם מתחיל לרדת. בסוף הנהג עוצר. איזה קניון חשוך ועלוב. בלי לחכות אפילו שנייה היא יורדת מהמונית. אולי אני אלך כל כך לאיבוד, היא מתחילה לחשוב, אז לא תהיה לי ברירה אלא למצוא את עצמי בחזרה.

 

[vaselius]

Rashumon HaYarkon part 3

ברקים ורעמים- vaselius לא ראיתי את ידו הימנית של הרוסי המגודל לא ראיתי איך גוש הבשר על שלושים שריריו ועשרים ושבע עצמותיו נע לכיוון עורפי כמו קטר דוהר לעבר תהום בשניות שלפני אובדן ההכרה שמעתי את החבטה הנוראה, את המפגש של אגרופו עם עצמות גולגולתי כאב נורא מפלח את נשמתי התעוררתי למציאות עגומה, קרה כאוב, רטוב, ראשי מוטל בשלולית של מים מעופשים בצידי המדרכה והרוסי הגדול רוכן מעלי "יוב טביו מט- מספיק אתה מפריע לקליינטורה" סופת ברקים השתוללה מאחורי מצחי גלים של רעמים הדהדו בראש הצלחתי לעמוד עם שארית כוחותיי נאחז בקיר הבטון הרטוב כמה זמן זה יימשך? מלחמת ההישרדות הזו, מלחמת הקיום היום יומית כבר לא היה לי כוח להלחם כל כך עגום מצבי ששקעתי במחשבות על סדיני הכותנה המעומלנים של הפולניה הזקנה, כמה הם נראו לי מפתים באותו רגע, אפילו הגועל של סיפוק יצריה החולניים כבר לא הפריע לי ואז נזכרתי בה אותה אחת שבגללה אני כאן כאוב ושבור... הבלונדינית התמירה, נזכרתי איך היא האירה את אפלוליות המסבאה, מדמיין איך קורי הייאוש הכרוכים סביב צווארי נמסים לאורה של שערותיה הזהובות איך מגע שפתיה האדומות מזרים דם מחוזק בעורקי איך ידיה הרכות מאחות את רסיסי שפיותי לפתע נשמעה טריקת דלת מכונית פנסיה נעלמות במורד הסמטה ובתוכה הבלונדינית המסתורית הרמתי יד מונית נעצרה וכמו בסרט הוליוודי דרגה ז´ הוריתי לנהג- עקוב אחריה נשענתי לאחור בתוך המושב האחורי עם עיניים עצומות למחצה והתחלתי לתכנן את מהלכי הבאים אפשרו- זיוי להיות דרמטית, היא חושבת לעצמה, ולהניח את עצמי כאן על הספסל הציבורי. זה בטח ימשוך תשומת לב. אולי ככה יתמלא הבור שבפנים. בפעם הראשונה בערב הזה היא מחייכת חיוך קטן. אני יכולה לשבת על הספסל הזה עד שכל הרחמים בעולם יעטפו אותי. אופציה לא רעה להפוך באופן רשמי למקרה סוציאלי. החיוך הופך לעווית. היא מצליחה לראות את האבסורד, היא מצליחה להבין שמשהו השתבש ביכולת שלה להחזיר את עצמה לפסים, אבל אין לה מושג מה בדיוק אבד לה. היא מתחילה ללכת. עוברת את הספסל. הגוף מנהל את המלחמה הפרטית שלו בטירוף שלה. הרגליים נוקשות, הגב כואב לה, הידיים לא מוצאות מנוחה. היא מושכת איכשהו את הרגליים ונאבקת על כל צעד. הא מרגישה בת אלף. זה מצחיק אותה. אם אני בת אלף, הוא בן זונה. הוא? היא לא יכולה להמשיך לחשוב עליו. לא עכשיו. זה מפריע לה ללכת. עד הרמזור היא מוחקת אותו. באגרסיביות היא מכריחה את עצמה לחשוב, לא חשוב על מה. גם מחשבה על המטריה של הזקנה שעוברת מולה טובה. לא חשוב. רק לא עליו. רק לא על מה היא עושה כאן בדיוק. המטריה של הזקנה ממלאת אותה. היא מספרת לה סיפור. ממציאה ביוגרפיה לזקנה הזאת. איפה היא נולדה, מתי עלתה לארץ, מתי נפטר בעלה, מתי היא הבינה שהילדים שלה לא ידאגו לה יותר בחיים. כשנגמרו לה הרעיונות היא סוגרת עניין. את תמותי עוד שנה, היא מחליטה לזקנה. אין לך כבר מה לחפש פה. עכשיו היא מתפנה לשרטט קווים לדמותו של הנהג שעבר עם המכונית בתוך שלולית ליד המדרכה והציף אותה במים מטונפים. לזקנה זה לקח שנה. הוא ימות בעוד חודש, היא מארגנת לו במהירות את הסוף. היא חותכת את החושך. בבורקס סמי היא עוצרת. המוכר עייף. לא מסתכל עליה בכלל כשהיא מתיישבת על הכיסא ליד השולחן שלא ניגבו ממנו את הפירורים. גיברת (פעם שנייה הערב, היא חושבת, שאני בסטטוס הלא נכון), אם את רוצה להזמין תגיעי לדלפק. היא מצליחה להתמרד פעם נוספת. אני לא קמה. בוא אלי. הוא מתחיל לקלל. אבל בא. אני רוצה הפוך, היא אומרת לו. היא מוציאה את הפלאפון מהתיק. עוד שלוש שיחות שלא נענו. הראשון שיתקשר עכשיו, היא מחליטה, היא תבקש ממנו להציל אותה הדרך שאולה- vaselius עקוב אחרי המונית הוריתי לנהג לעזאזל מאיפה מצאתי כוחות למלודרמטיות הזאת, הייתי חבול, כאוב, עייף התיישבתי על המושב האחורי, מצופה הויניל הירוק הסדוק בהיתי בעורפו של הנהג בשיערו השחור משוח בג´ל מבריק עצמתי עיניים חושך צללתי לתוך ריקנות תהומית, שחורה, משחררת, משוחררת מהמציאות העגומה של חיי מהקיום הדהוי שלי דממה אני חולם הנהג העייף אינו אלא שרף ומכוניתו החבוטה אינה אלא מרכבתי לשמיים לכל אדם השרף לו הוא ראוי חושך דממה התעוררתי לטלטלה איומה שוב אני עף ופני מתנשקים עם האספלט הרטוב קיבינאימט אל תתפגר לי באוטו הוא צועק לעברי אינו שרף, אלא מפיסטו בכבודו ובעצמו מטיל אותי אל עבר שערי שאול ההכרתי חוזרת באיטיות מייסרת הסביבה מנוכרת זרה שוממה מביט בבניינים השוממים מביט בבואה המנוכרת שצופה בי בחלון הראווה המוזנח בוהה בעיניים השחורות, הכבויות פעם היו חיים פעם הלחיים המצומקים היו וורודים והשפתיים הדקות היו מלאות , אדומות ומלאי תשוקה הפנים מנוכרות, אך מוכרות היה בהן משהו משהו עמוק בתוך האישונים הכבויים ראיתי אותו ראיתי את הניצוץ עדיין היה ניצוץ ניצוץ כמה לבעירה הסתכלתי מסביב בנינים מנוכרים רחובות חשוכים ראיתי אותה מרחוק מתחת לפנס הבלונדינית התמירה ולידה זקנה כפופה החסרתי פעימה הניצוץ בער אני רואה אותם- vaselius במורד הרחוב שתי דמויות אילמות הבלונדינית התמירה והזקנה הכפופה הן בשיחה אחת אוחזת בשנייה אחת נאחזת בשנייה הגבולות מטושטשים, לא ברור לי מי אוחז ומי נאחז ברור לי אבל שמשהו קורה שם, קרה שם, הולדה של תובנה השמש מפציר הבלונדינית זוהרת יותר הזקנה פחות דהויה, זקופה יותר היא מביטה בטלפון הסלולרי שלה פונה לדוכן הבורקס אני מחייך לעצמי גם אני רעב רעב לחיים מוציא את הסלולרי שלי מחייג לפולניה הלו?- זיוי הלו? "יא צ´ה קוחם"*, היא אומרת לשפורפרת. אחר כך גם ג´נקויה**. קאט, צועק פתאום הבמאי. אתם לא בפוקוס. הפסקה של חצי שעה. ותתכונני מרלין, הוא זורק לבלונדינית, בסצינה הבאה את נפגשת עם האמפרי. אני מקווה שלמדת את הטקסט. -סוף- כרגיל, הייתם קהל נהדר. * [מפולנית: אני אוהבת אותך] ** [מפולנית: תודה]

 

[Natasha Baby]

כתבתם יחד?

אהבתי את ההשקעה...תמונות נהדרות

 

[vaselius]

הסיפור נולד

לאחר הריון לא מתוכנן Immaculate conception זה היה כל היופי לפי דעתי

 

[bugbuster]

ואסיליוס... אני ידוע ככמעט שפוט שלך

אבל.. ישנה אוירה נהדרת. רק להכניס את בוגי האגדי בתמונה האפורה ורמיזות קזבלנקה.. אההמממ. אוירה, אוירה מדהימה. היה פעם מגולמן, אולי קניוק? או קולק, הבן של..? לא משנה, שניסה להיות דמון ראניון הישראלי. עד שנות השיבעים היינו חקיינים עלובים. האוירה התל אביבית כאן מאפילה על הדמון ראניונית. היא במיטבה. פילם נואר של ממש! אבל, זו רק אוירה. היא לא מספיקה. התמונות לא מיתחברות. והן מעולות כשלעצמן. אבל.. הרבה צמתים מבטיחים מבטיחים, שניקגמה ניפגשים (כקווים מקבילים.)

עצם ההכנסה לפורום מתוזז כסטוצים - הינה נועזות כשלעצמה.

יהיו עוד? מחוברות יותר? נו קדימה שניכם כבר לבמה חדשה.

 

[vaselius]

נועז?

כן צודק לפרסם סיפור כאן שלא מוזכר כוס או זין אפילו פעם אחת אתה חושב שיגיע ה

של העיירה עם צו גירוש...... מזל שיש לי דרכון וויזה בתוקף לגבי הביקורת- דוקא נהניתי מחוסר החיבורים בסיפור מהכתיבה ממבט טנגנציונלי אבל תודה אגב, שפוט , שלי? אותך למפ33יצה

 

[bugbuster]

וואסיליוס... אמרתי "כימעט" ../images/Emo9.gif