railroading = / != team playing

[Ihavenonick]

railroading = / != team playing

שאלה שהתעוררה במוחי לאחרונה- אם משחקים בקבוצה, האם יש צורך בסוג של ריילרודינג או לא? כבר קראתי פה די הרבה דברים על בעד ונגד ריילרודינג (תהרגו אותי, אבל שכחתי את המונח בעברית

מעכשיו זה יהיה RR) ובעיקר שמעתי נגד RR. אבל נוצר איזשהו קונפליקט קטן כשמשחקים בקבוצה. כעצם ההגדרה, אנשים באים כדי לשחק בקבוצה. אולם עדיין כל אחד אחד רוצה למשוך לכיוונו, רוצה יותר "זמן מסך". בנוסף גם יש את הרצון שפשוט לצאת החוצה ולחקור כל דבר שזז, ואפילו כמה דברים שלא... אז מה שנוצר זה פיצול קווי עלילה וכל אחד משחק לבדו מול המנחה. אני רואה את המשחק כאילו אנחנו נמצאים בתוך סרט. ישנה עלילה עיקרית מסויימת שלפיה הדמות שלי צריכה לעקוב. אני לא צריך להתחיל ללכת ולחפש מה יש לעשות, אני אחד מהדמויות הראשיות, האירועים ימצאו אותי. ואני לא מתכוון ב.."אני עכשיו אשב ואחכה שיבואו אליי ויבקשו את עזרתי." אני מתכוון שאני אשים לב למה שקורה מסביבי ואם יש משהו מעניין, אז אלך ואחקור. כבר קרה בכמה קבוצות ששיחקתי, כל אחד רוצה ללכת לשוק\לבקר את הנפח\ללכת אל השריף\לישון, אבל זה גרם לכך שהקבוצה התפצלה (מה לעשות? רק בגלל שמשה רוצה ללכת ולקנות מטעמים מקומיים, זה לא אומר ששמשון צריך לבוא איתו.) ואז כל אחד שיחק עם השה"מ, בזמן שהאחרים ישבו בצד והקשיבו לשיחה\מיקוח\נחירות. במיקרים מסויימים זה הגיע למצב של איזה שעה בלי דבר שאישית מעניין את כל שאר השחקנים. לכאן בא ה-RR. המטרה של ה-RR, לפי דעתי, היא לכוון את השחקנים ולהחזירם לתלם מבחינת עלילה ואיחוד. באנו לשחק ביחד ולא להסתכל אחד על השני בזמן שהשה"מ שלנו מתבודד עם מישהו בשירותים (הייתי חייב לשים את הבדיחה הזאת פה

). עוד יתרון, שחקנים שלא משחקים באותו רגע, יכולים לצאת מכיוון המחשבה של המשחק ולאבד את הריכוז. במיוחד כשיש הרבה שחקנים. מצד שני, יותר מדי RR יגרום לאנשים להתמרמר על למה אי אפשר לעשות משהו או דבר אחר. כמו: "למה אני לא יכול ללכת לשוק? אני רוצה!!" ולהתעצבן על כך שזהו לא משחק אלא סיפור שכל מה שאנחנו עושים זה להגיד כן או לא. לכן אני חושב, שצריך RR, אבל במידה. וגם ששחקנים יבינו שהם באו לשחק בקבוצה וכמו שהם לא רוצים להיתקע בצד, בזמן שמישהו אחר רוצה לשחק את איך שהוא הולך לשירותים, ככה הוא לא צריך לשחק כל פיפס קטן שהדמות שלו עושה. למי שקרא עד לכאן ולא התייאש (אני כותב ממש "מסודר", נכון?

) דעות?

 

[DDN]

מסכים חלקית

אתה כבר מכיר את שיטת המשחק שלי, אצלי אין כזה דבר "לא יכול ללכת לשוק" - הוא יכול ללכת לשוק ולא ימצא שם שום דבר, או שמישהו יחליט לרדוף אחריו. אבל כן, RR זו הדרך לגלגל את העלילה. מצד שני, אני מהשחקנים שאוהבים לשחק כל פיפס קטן, אז בנקודה הזו, אני לא מסכים איתך. הבעיה הגדולה היא זמן מסך פר שחקן, בגלל זה אני נוטה לתת יותר זמן מסך לשחקנים שקרובים יותר אל העלילות מאשר אלו שמחפשים דברים שהם אפילו לא עלילות.

 

[Ihavenonick]

התגובה גם מתאימה לנחש הצירי

אני לא מתכוון למצב שהשה"מ אומר "אל תלך לפה!" כשאני מתכוון ל-RR, אני מתכוון יותר למצבים של אם השחקן מתחיל לגלוש לכיוון שפשוט מבזבז את הזמן (של השה"מ והשחקנים), אז השה"מ מתחיל לרמוז לו בעדינות שהוא טוחן מים. "המקום נראה נטוש....(לאחר נסיון שני) המקום נראה עוד יותר נטוש" וכדומה.

 

[Serpent Axis]

RR זה משהו שיש לעשות בזהירות, אם בכלל

מנסיון, שחקנים בד"כ נהנים יותר כשיש להם יותר חופש פעולה ויכולת לקבוע את מסלולם מאשר כשהמנחה קובע להם אותו מראש ורק מתאר להם איך הם מגיעים לשם. גם באופן פרטני (נגיד, הדרך למשכנו של ערפד זקן) וגם באופן כללי (הקמפיין כולו). אני יודע שאני אהיה מאוד מאוכזב אם מישהו יאלץ אותי להיגרר אל תוך משחק שבו אין לי באמת יכולת השפעה על העלילה או מילה בהחלטת פעולות הדמות שלי עקב "הטלת וטו" של המנחה. זה לא משנה כמה זה מתאים לעלילה, העובדה שנשללה ממך היכולת להחליט מה הדמות שלך עושה אומרת שהנוכחות שלך במשחק כמשתתף מתחילה לטשטש גבולות עם נוכחות כצופה מהצד היושב בקהל. אתה צודק שזה בעייתי כששחקנים מחליטים לעשות דברים שונים בזמן המשחק, דברים שעלולים לפצל את תשומת הלב של המנחה בין מספר דמויות. למנחים שונים ודאי יש פתרונות שונים לבעיה הזאת, אבל RR זה הפתרון הכי מסוכן מהבחינה הזו שזה גוזל מהשחקנים את חופש הפעולה שלהם בצורה זו או אחרת. חופש פעולה זה אחד הדברים שאנחנו באים ליהנות ממנו במשחק תפקידים. היכולת לחקור בכיוונים שונים בלי שמישהו יגיד לנו "אתה לא יכול להיכנס למבנה הזה". RR מעודן זה משהו שצריך להשתמש בו בזהירות ואם אפשר אז עדיף כרמיזה לשחקנים לאחד כוחות ולעשות את הדברים שהם רוצים לעשות לבד מתישהו במהלך השבוע במסנג'ר או אי-מייל עם המנחה במקום לגזול את הזמן הקבוצתי.

 

[Ihavenonick]

נכון שאנו צריכים חופש פעולה

וגם אני יכול לציין מקרים של חופש פעולה - כפר שנשרף, רופא שמת במקרה

וכו' אני לא שולל את זה. אבל אם השחקן רוצה לשחק כל רגע בחיי הדמות שלו? לדוגמא (קיצונית מאוד): מהרגע שהוא קם - "אני מתעורר מרעש לא מובן. לאחר מספר שניות אני מתאפס על מקור הרעש ומבין שאילו הן רק הציפורים שמצייצות על הבוקר. אני חושב לעצמי איך להשתיק אותן מבלי להתאמץ יותר מדי. אני פוקח את עין ימין. אני פוקח את עין שמאל...." "אני יורד במדרגות בפונדק. מפהק בדרך, עדיין מוריד את קורי השינה. לאחר מספר צעדים אני מתיישב ליד השולחן השני מצד שמאל שקרוב לדלפק. אני צועק לפונדקאי- תביא לי עוף ושיכר. אני תולש כנף, מסתכל עליו לשניה וסוגר את פי בזמן שהכנף נמצא בין שיני. אני מושך את הכנף...." - זה בערך כמו ההוראות לאכילת בוטנים מתוך שקית (למי שקרא את זה פעם). "אני הולך לשוק כדי לקנות שתי בצלים, עגבניה וביצה אחת של חזיר

. כשאני עובר ליד הדוכן הראשון, מה אני רואה? כשאני עובר ליד הדוכן השני, מה אני רואה? כשאנ....." כך ממשיכים עד הערב וגם שם ממשיכים לתאר עוד ועוד. הקטע הוא שגם השחקנים עצמם צריכים לדעת להפריד בין עיקר לתפל. ואני חושב שאם אתה רוצה לצאת ל - side quest, שלא כל כך קשור לאחת מהעלילות שמורצות או שלא תואמו עם השה"מ, אז זה תפל ומבזבז זמן. כך גם עם השה"מ - עליו גם כן לדעת להפריד בין עיקר לתפל, ואם הוא רואה שהשחקן מבזבז זמן יקר (כי בסה"כ, כבר כמה יוצא לשחק נטו בפגישה רגילה?), הוא צריך לרמוז שעדיף שלא יבזבז את הזמן - בהתחלה בעדינות ולאט לאט, אם השחקן מתעקש, להתחיל לתת רמזים יותר ויותר עבים עד שמגיעים למצב של "מה אתה לא מבין? אין מה לעשות פה!!!" בקשר למה שאמרת: "נהנים יותר כשיש להם יותר חופש פעולה ויכולת לקבוע את מסלולם" - אתה צודק בכך, אבל עדיין צריך יעד מסויים. ואת זה נותן השה"ם ע"י תיאור העולם שמסביב לדמות. מאחר וזהו משחק קבוצתי, לא מתאים שהשחקן פתאום יתחיל לחפש לו הרפתקאות שונות משאר הקבוצה (כלומר (עוד דוגמא קיצונית), מסלול בחיים שמוביל לכך שהדמות תיסע למזרח היבשת כדי למצוא לימונים בזמן ששאר הדמויות נוסעות למערב בשביל להילחם באביר שסרח). וכל זה עוד בזמן שכולם טרחו ונפגשו, והרי כולם יודעים כמה זה קשה להיפגש כל שבוע ולתאם את זה.

 

[Blue Beetle]

אולי כדאי להרחיב את הדיון?

שימוש באמצעים שונים (במקרה זה RR) לשמירה על מסגרת המשחק (במקרה זה הלכידות הקבוצתית). התקדמות במשחק ובעלילה יכולה לבוא או בגלל אירועים מבחוץ (התערבות דב"שים, RR, אנשים עם כוונות עוינות למחצה שמעירים את הדמויות בלילה עם כלבים מוצללים) או מתוך הקבוצה, כאשר לקבוצה יש אג'נדה משותפת מוגדרת ויש קשרים הדוקים זה יבוא גם בלי לחץ חיצוני. למשל בקמפיין של דני, אמנם אני לא יכול לקרוא את מוחו של דני (כי את מוחם של פרנגים קשה לקרוא), אבל אני מנחש הסיטואציה הנוכחית, בא כולנו נמצאים בעיירה קטנה כשיש הרבה דברים קטנים בצד ומשהו גדול מאד ברקע, נותנת לנו את ההזדמנות להפוך מדמויות בודדות לקבוצה ולגבש מטרה משותפת מוגדרת, בניגוד למצב שהיה עד עכשיו, שמה שהוביל את החבורה זה בעיקר אירועים חיצוניים והנחיית דב"שים.

 

[Serpent Axis]

fuh shizzle

 

[Nihau]

הייתה לי את הבעיה הזו פעם במ"ת שהנחיתי

הם התפזרו לכל עבר ובזבזו את הזמן. במהלך השבוע שאחרי אותה פגישה ערכתי איתם שיחות פרטיות ושאלתי אותם מה הם מחפשים במשחק, הסברתי להם את החשיבות של המ"ת כמשחק קבוצתי וציינתי שלכל אחד מהם יש תמיד את היכולת האם לבחור לשחק לכיוון המשותף או לפרוש למשחק צדדי. הסברתי שאין לי בעיה לתת להם לשחק משחקים צדדיים - אבל הם יהיו חייבים להיות משחקים פרטיים אחד על אחד ולא המשחק הקבוצתי שהתכנסנו לשחק ביחד. זה נתן להם חומר למחשבה וגם לי. התחלתי לבנות את המשחק הרבה יותר קשה כך שבלי שיתוף פעולה הדוק והערכה הדדית ליכולות של הדמויות האחרות הם לא יצליחו לשרוד. נתתי להם אזהרה מפורשת לגבי השינוי ברמת הקושי ומשם התחלנו לשחק שוב והכל נהיה הרבה יותר הדוק.

 

[Ihavenonick]

../images/Emo45.gif גישה טובה

 

[ogmios]

ומה לגבי פתרון inplay?

או שאת פוסלת את הגישה הזו באופן גורף?

 

[Nihau]

פתרון תוך משחקי עדיף בהרבה על חוץ משחקי

אני ניסיתי את השיטה הזו רק לאחר שהתייאשתי מניסיונות תוך משחקיים ועלילתיים. למזלנו הטוב היא עבדה.

 

[רמץ]

השיטות הקטנות שלי

הנחיתי פעם משחק בסילברימון של ממלכות נשכחות - העיר של צפון היבשת. השחקנים שיחקו דמויות בתפקידי מפתח שונים בעיר, שהתלכדו בגיוס הרפתקנים מיוחד למרדף אחר רוצחת נמלטת. שתיים מהדמויות השתייכו למשמר הכסף של העיר. עוד אחת השתייכה למשמר הכשף של העיר. אחרת היתה פלאדין של מייליקי שתפקד כאיש החרב של מסדר הדרואידים העירוני המכובד של האלה, ועוד דמות היתה הארפר שמצא לעצמו כמה קשרים בעיר. כשהם חזרו לעיר מהשליחות הקטנה שלהם ובידיהם שבויים יוצאי דופן וחדשות מעניינות, מדאיגות, ובעיקר רגישות מאוד מבחינה פוליטית, היה ברור למדי שכל אחת מהדמויות תחזור למסדר/משמר/קשרים שלה, תדווח כראות עיניה ותתייעץ כפי יכולתה. כמו כל פיצול, זה היה גוזל זמן וקצת מרגיז עבור השחקנים שלא שיחקו באותה עת, אבל הוא היה הכרחי ומאוד הדוק עלילתית. - אפילו בעל השפעה כבדה על העלילה והתעקשתי לשחק אותו עד תום. מאידך, במקרים שבהם אין הכרח בפיצול ואיזשהו שחקן מתעקש להתפצל לכיוון שלא ממש רמזתי עליו, אני בדרך כלל שואל אותו מה הוא מתכוון לעשות ולנסות להשיג באותו זמן. אם יש צורך בזריקות קוביה, אני מבקש גילגול אחד עבור כל האינטראקציות שלו: גלגול איסוף מידע אחד לבדוק כמה מידע הצליח לדלות מכלל האנשים במקום שהלך אליו או גלגול דיפלומטיה אחד עבור ההתמקחות עם כלל המוכרים בשוק או גלגול תנועה חרישית אחד לבדוק כמה זמן יצליח להישאר בלתי מובחן באזור עויין שחקר וכו'. ואז יש כמה אפשרויות: 1. אם עדיף שיהיה נוכח בשאר פעולות החבורה וקיבלתי את הרושם שפעולות השחקן הסורר הן די זריזות או לפחות לא ממש ממש גוזלות זמן, אני מעקם קצת את הזמן, מכריז בזריזות וללא משחק תפקידים על תוצאות הגלגול שלו וההישגים שלו ומאפשר לו להתקדם הלאה עם החבורה. 2. אם נראה שהפיצול הזה די גוזל זמן ונוכחותו של השחקן בחבורה לא חיונית, אני אומר לו שאוקי, בינתיים הוא עסוק בזה ואחזור אליו בהמשך עם התוצאות. משחק קצת עם החבורה את פרק הזמן שנראה לי נכון (או לחילופין, עד שאני מגיע לנקודה שבה הם מתלבטים בינם לבינם בדרכי הפעולה שלהם), חוזר אל השחקן הסורר, מתאר לו במהירות וללא משחק תפקידים את תוצאות הגלגול שלו וההישגים שלו וממש שואל אם הוא מעוניין להצטרף לחבורה כעת (ואחרי שהתייבש דקות ארוכות ללא משחק תפקידים, הוא בדרך כלל שמח לחזור ולשחק) . אם הוא מחליט להצטרף, אני חוזר לטפל בחבורה, נותן לה לבצע פעולה או שתיים ומכריז שהדמות הסוררת שבה. (כמובן שהיתקלויות עוינות נדחות תמיד עד למועד חזרתו של השחקן הסורר או סיבוב קרב אחד מוקדם יותר). 3. אם ממש חיוני שכל השחקנים ישארו יחד עכשיו ואין פנאי לשום פיצול, אני רומז בעדינות מירבית על הדחיפות הקלה של המצב הנוכחי. אח"כ צצים שלטי הניאון והמסילות בצורת שליחים לחוצים, ניצולים פצועים והלומים שנופלים לרגליהם, צרחות מקפיאות דם מהכיוון "הנכון", כייסים שבורחים לכיוון "הנכון". ואם מיציתי את כל התחמושת בתפאורה והשחקן מתעקש, הוא מתוגמל ב-"אוקי, אז אני אחזור אליך בהמשך" ובייבוש ארוך במיוחד עד לתום האינטראקציה. ושזה ילמד אותו. המפף! זה עובד ברוב המצבים.

 

[Nihau]

וואוו אתה מנוסה בזה!

 

[Serpent Axis]

בקיצור

אתה מעניש את השחקן שרוצה לעשות משהו אחד בזמן ששאר הקבוצה רוצה לעשות משהו אחר.

 

[Nihau]

לא בדיוק

הוא נותן לו מספיק חופש ובמקרים מיוחדים גם את כל הבמה לפי הסדר אבל שחקן שבוחר לשבור את המהות הקבוצתית של המ"ת ולשחק משחק יחיד עם הזמן של כל הקבוצה צריך מידי פעם להבין שיש גבול. השיטה שלו לפחות עושה את זה תוך-משחקית והרציפות של המשחק לא נקטעת עבור כולם בכל פעם כזו. כבר הייתי לי פגישה בה חלק מהקבותה התחיל להתפזר ככה והשאר הכריזו שהם לא מוכנים לשחק ככה יותר ולא עבור זה הם נפגשים כל שבוע.

 

[Ihavenonick]

מסכים במאת האחוזים, אפילו יותר

 

[רמץ]

גם שחקנים צריכים להכיר במגבלות

...ולהשלים עם כך שתשומת הלב המירבית צריכה להישאר עם הרוב. זה לא שהפעולות הצדדיות מתבטלות. לפעמים יכולות להיות לפיצול השלכות חשובות להמשך. זה פשוט חוסך הרבה זמן שהיה מתבזבז על תיאורים מושקעים ומשחק תפקידים שהיו לא רלוונטיים עבור כל החבורה למעט הברנש שהלך לרחרח בפונדקי העיר בזמן שהיא הולכת לחקור את המבנה הנטוש שבפרברי העיר. דמיין לך שאתה אחד מארבעת השחקנים שהלכו לחקור את המבנה הנטוש. עכשיו אתה מאזין להנחייה של השחקן הנפרד: "הפונדק הראשון שאתה נכנס אליו - פונדק השועל והתפוח - נראה כמו מפגש לשומרי העיר - בין המשמרות שלהם. אתה חש שאתה מעט זר במקום. בעל הפונדק, טיפוס עב כרס עם שפם מרשים וקרחת, מביט בך בשאלה מעבר לדלפק שלו, והדיבורים שוקטים מעט בשולחנות סביב כשאתה נכנס." (שחקן נפרד: אני מתיישב ליד הדלפק. מזמין משקה ומתחיל לנהל שיחת חולין. מזכיר את הבית הנטוש) "4 פ"כ. בסדר גמור. בעל הפונדק מושך בכתפיו. 'לא יודע. הרבה בתים ננטשו ברובע ההוא כשהתגלו השרידים של העיר הננסית ההיא ממש מתחת לסילברימון... איך קראו לה... בכל אופן חצי מהננסים הלכו לשם לחפור.' אבל האיש שיושב לידך בדלפק - שומר מבוגר וחמור סבר, גם עם שפם, אומר: 'לא לזה הוא מתכוון. אני מכיר את הבית שלך, בחור.' הוא יורק הצידה. בעל הפונדק מחמיץ פנים. האיש ממשיך: 'מקום מטונף. לא'דע מה הולך שם אבל באחד הפטרולים שלי אני נשבע לך ששמעתי שירה אלפית מהמקום. הצצתי פנימה מהחלון והוא היה ריק - חוץ מגוויה של חתול באמצע. מגעיל. אני מתערב ת'ך שזה עבודה של הכוהנים החדשים האלה של טיאמט.'. הוא יורק שוב. הוא מציג את עצמו כאברט, שומר בלגיון הארד ושואל אותך קצת על מאיפה אתה ומה אתה עושה פה." (שחקן נפרד: אני מפטפט איתו קצת. מספר על עיר המקור שלי ועל דברים שרציתי לראות בעיר. לא מזכיר את החבורה ונפרד ממנו לשלום) "הוא מרים לך כוסית ונפרד ממך". (שחקן נפרד: אני הולך לחפש בעוד פונדק. מבקש הכוונה מאנשים ברחוב). ...ושוב אותו סיפור וכו' וכו'... כל זה במקום להגיד לו: "אוקי. גלגל איסוף מידע" (שחקן מגלגל 15 סה"כ) "בסדר. אתה הולך לטיול פונדקים לרחרח. בינתיים..." [שה"מ מטפל בחבורה זמן מה וחוזר אל השחקן הנפרד]. "סיור הפונדקים שלך הניב את התוצאות הבאות: הבניין הנטוש הוא מקור למעט חשד ופחד. שמעת מכמה אנשים שקורים שם דברים מוזרים בלילות, שירה אלפית, גוויות של חתולים, חיות לא מתקרבות לשם וכלבים נובחים על המקום. חלקם מאשימים את הכוהנים של טיאמט שהגיעו לאחרונה לעיר. תוריד 8 פ"כ על משקאות ותוסיף מעט חיוך. אתה מצטרף לחבורה עכשיו?"

 

[Blue Beetle]

התנהלות מצוינת

אני הולך לאמץ את הגישה הזו כחלק מכלי ההנחיה שלי בעתיד.