אני עושה מדיטציה... נשימות עמוקות מלוות בתרגילי מודעות-עצמית, או עוסקת באומנות (ציור, כתיבה ופיסול), כשאני בבית. כשאני מדברת על התפרקות, אני מתכוונת לדברים, שמשכיחים ממני את המחלה לפרק זמן מסויים, בו אני נטו נהנית מעצמי ו/או מהסביבה שלי, אבל אני תמיד מלווה באדם נוסף, שמודע להיותי אפילפטית, ובנוסף, גם יודע מה הם הגבולות וגם יודע להתמודד עם התקף ועם הסביבה במקרה של התקף.
אממ... לא חושב על שתיה בתור התפרקות, נראה לי עצוב לשתות לצורך "התפרקות" , אני שותה כי אני אוהב.. אבל שוב, בשיקול דעת כאשר אני יודע את המגבלות שלי, ואת ההתמודדות שלי למחרת עם התוצאות.. אם אני אצא לפאב ואשתה זה רק מכיוון שאני ממש אוהב לשתות (בכמות נורמאלית, לא יכול לסבול את אותם ח'ברה ששותים ולא זוכרים איך קוראים להם אח"כ, לא עושה את זה,ולא מסתובב עם אנשים כאלו) ספורט לעומת זאת, אחלה של דרך להעביר ת'זמן ולשחרר לחצים.. (בעיקר טניס, אגרוף....טוב נו.. כבר אסור לי) בקשר לעצבים VS התפרקות.. אממ.. לא מבין את זה... אם אני עצבני (אולי הדבר היחיד שהוא לא כרוני אצלי ) אני פשוט הולך לישון עם הפוך שלי.. וקם כמו חדש.