"משפטי פתיחה"
הייתי עכשיו בפגישת תל"א (אם מישהו לא מכיר: תכנית לימודים אישית)
עם המחנכת של ה
(לומד בי'ב).
אחד היעדים שהמחנכת כתבה,
היה לימוד משפטי פתיחה על-מנת להקל על קשירת שיחה.
"איך היה במבחן?" "מה שלומך?" וכד'
התגובה הטבעית שלי היא צרבת...
אבל ה
, שהשתתף גם הוא בפגישה,
הגיב בחיוב דוקא.
הוא מאד רוצה להתחבר יותר לשאר החבר'ה בכתה (כתת תקשורת)
ובכלל להיות מסוגל לשוחח עם אנשים.
כשהיה ממש קטן, עוד לפני האבחון, היה כ"כ מתרגש כשסבא וסבתא באו לבקר,
לא ידע איך להכיל ומה לעשות עם השמחה על בואם, והיה בורח לחדר אחר,
למרות שבעצם כ"כ רצה לפגוש אותם.
עד שהצעתי לו את הרעיון לומר להם 'שלום'.
הוא קיבל את הרעיון, ומאז כבר לא הרגיש צורך לברוח כשבאו.
אבא שלו, שגם הוא א"ס, אמר לי פעם
שקל לו יותר לנהל שיחת חולין בעברית מבשפת אמו
כי באולפן למד כלמיני תבניות כגון "מה שלומך?"
וקל לו יותר לדקלם נ"טית בעברית.
הוא שמח על כך, נחמד לו שהוא מצליח לזרום ככה עם אנשים.
אז אני שואלת את עצמי, וגם את הא"סים שקוראים כאן:
אולי הצרבת שלי מפספסת משהו?
אולי דוקא כן נכון לתת לו את התבניות האלה?
המחנכת קראה לזה קביים, שאח"כ אפשר לזרוק ולהמשיך הלאה.
אני מרגישה שזו טעות לתת לציפור קביים,
היא מתקשה בהליכה כי נולדה לעוף.
ה
מתחבר לאנשים (וחיות) ברמה עמוקה, לא שטחית של "מה נשמע?"
מי שלא יודע להתחבר ככה, ממילא לא יווצר איתו חיבור שייתן ל
משהו.
ואולי בכ"ז אני מפספסת משהו?
א"סים- מה דעתכם/נסיונכם/תחושתכם?
הייתי עכשיו בפגישת תל"א (אם מישהו לא מכיר: תכנית לימודים אישית)
עם המחנכת של ה
אחד היעדים שהמחנכת כתבה,
היה לימוד משפטי פתיחה על-מנת להקל על קשירת שיחה.
"איך היה במבחן?" "מה שלומך?" וכד'
התגובה הטבעית שלי היא צרבת...
אבל ה
הגיב בחיוב דוקא.
הוא מאד רוצה להתחבר יותר לשאר החבר'ה בכתה (כתת תקשורת)
ובכלל להיות מסוגל לשוחח עם אנשים.
כשהיה ממש קטן, עוד לפני האבחון, היה כ"כ מתרגש כשסבא וסבתא באו לבקר,
לא ידע איך להכיל ומה לעשות עם השמחה על בואם, והיה בורח לחדר אחר,
למרות שבעצם כ"כ רצה לפגוש אותם.
עד שהצעתי לו את הרעיון לומר להם 'שלום'.
הוא קיבל את הרעיון, ומאז כבר לא הרגיש צורך לברוח כשבאו.
אבא שלו, שגם הוא א"ס, אמר לי פעם
שקל לו יותר לנהל שיחת חולין בעברית מבשפת אמו
כי באולפן למד כלמיני תבניות כגון "מה שלומך?"
וקל לו יותר לדקלם נ"טית בעברית.
הוא שמח על כך, נחמד לו שהוא מצליח לזרום ככה עם אנשים.
אז אני שואלת את עצמי, וגם את הא"סים שקוראים כאן:
אולי הצרבת שלי מפספסת משהו?
אולי דוקא כן נכון לתת לו את התבניות האלה?
המחנכת קראה לזה קביים, שאח"כ אפשר לזרוק ולהמשיך הלאה.
אני מרגישה שזו טעות לתת לציפור קביים,
היא מתקשה בהליכה כי נולדה לעוף.
ה
מי שלא יודע להתחבר ככה, ממילא לא יווצר איתו חיבור שייתן ל
ואולי בכ"ז אני מפספסת משהו?
א"סים- מה דעתכם/נסיונכם/תחושתכם?
