"הוא לא עובר מסך"

[schlomitsmile]

"הוא לא עובר מסך" בכורי קיבל פטור מצה"ל, פנה לעמותה העוסקת בשירות לאומי.
שיבוצו מתמהמה, ועל כן התקשרתי לרכזת האזורית, כדי לברר מה קורה.
היא השיבה לי שעל סמך הראיון שעשתה לו לפני כחודשיים,
היא מעריכה שלא יקבלו אותו בתקן רגיל, אלא רק בתקן "העצמה"-
חבר'ה שלא מצפים מהם ל100% תמורה על עלות התקן.
"מדוע?" שאלתי.
"כי הוא לא עובר מסך. כל הראיון לא היה לו קשר-עין".
נתנה לי מייל של הבחורה שאחראית על ה"העצמה" הנ"ל.
רק באפריל נעשים השיבוצים שלהם, אבל אולי ההיא תצליח להשחיל אותו
בכ"ז על תקן רגיל, למשל לעבודה עם חיות או עוורים (כמו שביקש)- שממילא לא זקוקים לקשר-עין

ברוך הבא לעולם האמיתי

 

[TikvaBonneh]

מה החסרונות של תקן "העצמה"? זה סוגר בפניו תפקידים מסויימים?

 

[schlomitsmile]

סביר להניח שכן- מה שהיא הסבירה לי זה (והיא קצת התפתלה "איך להגיד את זה") שאלה תקנים עם יותר הכלה, עבור חבר'ה שלא מצפים מהם 100% תמורה לעלות התקן
(מילים שלה).

מעבר לתפקידים, זה ענין של התייחסות, של מבט מתנשא.
זה שבנאדם מסתכל כל הראיון לריצפה,
לא אומר שהוא לא ייתן "100% תמורה לעלות התקן".
אבל בעיניים צרות האופקים שלהם,
כל מי שחריג הוא פגום, ולכן לדעתם זה כן אומר.
ומי זה "הם"? לאו דוקא הרכזת, היא לא הצדיקה זאת,
רק אמרה שככה זה עובד.
הם זה המראיינים במקומות השירות השונים,
ובעתיד- במקומות העבודה,
ולמעשה- פשוט הציבור הרחב,
ואם נרצה- מרבית הנ"טים.

 

[אמא של המלאכית]

מה יש בקשר עיין הזה שכולם עורגים אליו, אני שאני נטי"ת קשה לי להסתכל לאנשים בעיניים בזמן שיחה מרגישה חוסר נוחות ומיד מסיטה את מבטי, מי המציא את הנורמה המטומטמת הזו שרק מי שמיישיר מבט הוא ראוי?

 

[אמא חמסה]

זה עניין תרבותי. בתרבות המערבית אין צורך לשמור על קשר עין רצוף, כי גם הוא גורם חוסר נוחות. צריך לשמור על מינון מקובל.

עיניים נחשבות לראי הנפש. יצירת קשר עין מראה לאדם השני, שאתה אכן מקשיב לו.
אדם שמסתכל לצד השני, מתקבל כאילו הוא אומר, אני לא רוצה לשמוע אותך, גם אם הוא מפנה אליך את האוזן שלו, שהיא בעצם, איבר השמיעה.
בכל תרבות יש למשל את המרחק המצופה ממך לעמוד מזה שאתה מדבר אתו, למשל, ובכל תרבות זה מעט שונה.
יש תרבויות שאתה לא מסתכל בעיניים של אדם שאתה חש כלפיו כבוד, כמו מורה למשל. אבל בגדול, אתה כן יוצר קשר עין. אבל מול בעל סמכות אתה אמור להשפיל מבט.

אני חושבת, שאדם שלא יוצר קשר עין גורם לאנשים אחרים הרגשה לא נעימה, הרגשה שגם לא אכפת לו ושהוא לא מקשיב

 

[arana1]

אוטיסטים רואים עם האזניים
הקשבה לקולו של אדם ולדברים אחרים מאפשרת לראות דברים שאנשים שמסתכלים בעיניים כל הזמן עיוורים להם לחלוטין
יתכן
שכמו במקרה של דיבור
בהקשר מסויים אוטיסט יצור קשר עין אבל זה צריך להיות הקשר מאוד מיוחד לו

חבל שאנשים לא מבינים שאוטיסטים שלא יוצרים קשר עין עושים את זה דווקא כי זה עוזר להם להקשיב יותר טוב
לפחות מבחינה זאת אפשר להגדיר את רוב הנ"ט כסובלים מבעיית TOM או/מחוסר יכולת אמפטית מאוד חריפה
ולכן אין להם שום יכולת לשער בנפשם ולהרגיש ולאהוד ולתמוך במה שחורג ולו במעט מעצמם

 

[TikvaBonneh]

זה היה כתוב בקישור ששלחת על הספר שכתב האוטיסט היפני. (לאן נעלם הקישור? ) . מרתק.

 

[אמא חמסה]

בדיוק בגלל זה כתבתי שזה עניין תרבותי. יש תרבויות, שבהן אין זה מקובל להסתכל בעיניים, והמבט בעיניים אומר משהו אחר.

למשל, מורה ישראלית תגיד לתלמיד תסתכל לי בעיניים כשאני מדברת אתך!
בתרבויות המזרח למשל, זה ייחשב כחוצפה (לא גרתי שם, רק קראתי).

אתה לא חושב שצריך להתחשב באוטיסט ולא להסתכל עליו בעיניים אם זה מפריע לו?

 

[schlomitsmile]

רק כשזה מגיע לאוטיסט "משום-מה" לא מבינים שמדובר בשוני מסוג זה
(יש אוטיסטים שמדברים על תרבות אוטיסטית, ולא בכדי)
אלא מתייחסים לזה כראיה לפגם באדם,
לכך שאין טעם לצפות ממנו לתרומה ראויה.

 

[מכרה זהב]

אולי זה תלוי בסוג העבודה שמצופה ממנו לעשות? בבית ספר שילדיי למדו בו וששילב הרבה ילדים אוטיסטים בכל מיני רמות תפקוד, עבדה בת שרות אוטיסטית שלא יצרה קשר עין. השיבוץ הזה לדעתי לא עשה טוב לא לה ולא לאחרים. אכן, לא היו ממנה שום תפוקות שציפו ממנה. כי ילדים נמנעו מתקשורת איתה כשלא הביטה בהם, היא גם נהגה למלמל במקום לדבר מה שעוד יותר הכביד.
וזה היה עצוב מאוד.
כי אם היתה מקבלת מקום מתאים, כנראה שהיתה נתרמת יותר ומרגישה משמעותית וגם היתה תורמת יותר.
אולי מה שהתכוונו להגיד לך זה שמחפשים מה שיותר יתאים גם לו וגם למקבלי השרות. ועוד חשד יש לי, שבתירוץ של 'קשר עין' הם בעצם נאחזו בעילה 'קבילה' ביחס לאוטיסטים. ההשערה שלי שהיה שם יותר קושי, אבל לא היה להם נעים להגיד. כדי לא לפגוע.

בחיי שיש נ"טים עם כוונות טובות והיחס לא מתנשא אלא מנסה באמת ובתמים למצוא התאמה.

 

[TikvaBonneh]

את צודקת הצורך של הילדים שלנו בהתאמות ובסביבה מכילה לא נגמר כשהם מסיימים את מערכת החינוך. הם נשארים עם צרכים מיוחדים גם מעל גיל 18.

 

[schlomitsmile]

לא מצופה ממנו סוג עבודה מסוים אין עדיין שיבוץ, זה כל העניין.
סוג העבודה עם חיות למשל, לא דומה לסוג העבודה עם ילדי בי"ס,
סוג העבודה עם עיוורים לא דומה לסוג העבודה עם חולים בבי"ח.
ברור שהוא צריך מקום שיתאים לו, זה לא אומר שמראש אין טעם לצפות ממנו לתרומה משמעותית בכל מקום שהוא, ורק מקום שלא מצפה לתרומה אלא למעשה עושה טובה שהוא מקבל אותו- למען ה"העצמה" של הבחור- יכול לבוא בחשבון.

יש נ"טים עם כוונות טובות.
יש גם כוונות טובות שמובילות לגיהנום.

 

[arana1]

את שואלת אותי אם צריך להתחשב באוטיסטים ?

 

[arana1]

זה לא עניין תרבותי
עניין תרבותי זה בדרך כלל ביטוי של מסורת,של תבניות מסויימות שהשתרשו בקבוצה מכל מיני טעמים,הקטע החושי והרגשי והניורולוגי הוא בדרך כלל לא אחד מהעיקריים שבהם

אוטיסטים לא יוצרים קשר עין מטעמים חושיים שנובע מהדרך שבה הם מחווטים
זה לא עניין של מסורת או תרבות אלא של תחושות פיזיות ואישיות לחלוטין

 

[miss owl]

יותר טוב ככה כי אלו שמצפים ל100 אחוז מעלות התקן זה לא ממש מאה אחוז אלא יותר 200 וכהתנסות תעסוקתית ראשונה אפילו לי עם התפקוד המאוד גבוה שלי היה מאוד מאוד מאוד קשה.
והרכזות האלה היכולת שלהן לתווך באמת בין האדם שמשרת לבין ה"מעסיק" לצערי הרב היא מאוד נמוכה כי הן חיות בפחד שהמעסיק אם הן לא יהיו בסדר כלפיו וחס וחלילה יעיזו להגיד לו שציפייה כלשהי שלו מוגזמת אז הוא פשוט יקח את עצמו והתקציב שלו ויעבור איתו לעמותה אחרת. והמעסיקים מודעים לכח הזה מול הרכזות ומנצלים אותו.

 

[dorit73]

פלצנות לשמה.

 

[schlomitsmile]

נכון, אבל זה משקף את העולם האמיתי, לא? מי שלא משחק את המשחק שלהם, מוצא עצמו בחוץ,
לא משנה כמה טוב הוא מבחינה מקצועית,
כמה יש לו לתת.


והתגעגעתי אלייך

 

[dorit73]

קוראת כאן לעיתים רחוקות נהיה לי כבד לבקר כאן, לא משהו אישי. אני בפייסבוק, אבל אשמח לחזור למסרים
ולגבי העולם האמיתי, לא יודעת, אני לא שם מבחינת הגיל , וגם אני נמצאת פיזית במקום קצת יותר מכיל מאשר ארץ ישראל.

 

[TikvaBonneh]

דורית יקרה יש לי עצה טכנית איך להוריד אותנו למשקל קל.
תשני את אופן התצוגה כך שהשירשורים יוסתרו, ותראי רק את ההודעות הראשיות.
קפיש?

 

[dorit73]

תקווה, אני רואה את ההודעות הראשיות בעמוד האישי שלי. אם חש משהו שמעניין אותי אני נכנסת. איכשהוא משכה אותי הכותרת של שלומית, בלי לדעת שהיא כתבה זאת, ואיך שהוא ההימור שלי הצליח.
אני שוב חוזרת וכותבת שזה לא אישי, אני 24/7 עם צרכים מיוחדים סביבי, כי אני גם מורה לחינוך מיוחד. אז בבית אני משתדלת להתעסק בדברים אחרים. שנה טובה וגמר חתימה טובה