Planet Israel, פרק מספר 38
פרק מספר 38 103.174.08:15 (זמן ארץ 23/6/2151) לאחר שהובהר לירון בוודאות כי כל הלוחמים הפלשתינאים שהשתתפו בפלישה, כמאה וחמישה לוחמים, ניספו, הרים ירון את הטלפון של הקו האדום וחייג לעלי. להפתעתו, הרים עלי מיד את השפורפרת, שלא כמו בפעמים הקודמות בהם הוא התעלם מקריאות המנהיגים הישראלים. על צג הטלוויזיה הקטן ראה ירון את פניו המעוותות מכאב של עלי. "שלום עלי" אמר ירון בערבית בסיסית. "שלום" מלמל עלי, עדיין אינו מעכל את גודל תבוסתו. "רצחת בנו, שדדת אותנו, על אף שעזרנו לכם בממ"ח (מזון, מים, חמצן). נתת לנו אולטימטום חד צדדי, ואפילו בו לא עמדת, אתה בן מוות. מה יש לך לומר?" עלי נשא את עיניו לעבר מסך הטלוויזיה הקטן שלצד הטלפון של הקו האדום. "ירון, אני מצטער, בוא ונתחיל מחדש". ירון חייך חיוך מסוכן. "אנחנו אכן נתחיל מחדש, עלי. ממש מחדש". "מה זאת אומרת?" שאל עלי בחשש, מודע לכך שירון כנראה ומחביא באמתחתו מידע נוסף. "שמעת פעם על המונח ´הפרדה חד צדדית´?" "לא, בוא תעדכן אותי". "פעם, לפני כמאה וחמישים שנה לערך, הועלה רעיון ישראלי דווקא, להיפרד מן הפלשתינאים באופן חד צדדי. משמעות הדבר היתה שאנו נחליט מהם הגבולות הרצויים לנו וכך גם נקבע אותם ועליכם יהיה ´להיחנק´ עם ההחלטה הזו." "לא ידוע לי?" גמגם עלי. בשלב הזה הוא העדיף שירון ימשיך וידבר ובלבד שלא יבצע מאומה. "ובכן, הנה אנחנו כאן, שתי חלליות שונות הנמצאות בגוף אחד, אבל בוא ואבשר לך עלי, בעוד דקות אחדות אנו ניפרד אלה מאלה לצמיתות. אנו נעוף לכיוון אחד ואתם לכיוון הנגדי. אנו משאירים לכם את המנועים, תוכלו לרכב עליהם עד קצה היקום אם תוכלו כמובן לשלוט על הכיוון. זה יהיה מבחינתכם כמו לרכב על גב נמר" צחק ירון. "ירון, בבקשה! זה לא הוגן! יש לנו נשים וילדים!" התחנן עלי. "שום נזק קטסטרופלי לא ייגרם לכם בעת ההיפרדות. תוכלו להמשיך לחיות בחלק שלכם בחללית. אבל איך אמרת לאריה המנהיג שלנו, אותו רצחת במו ידיך, בישיבת ההולוגרמות האחרונה? ´נמשיך לצוף בחלל עוד שנים רבות עד שניפול על איזה כוכב לכת שימשוך אותנו אליו´. אלה היו דבריך, עלי. ועתה הגיע רגע האמת עלי, עכשיו תזכה לחוות את הספירה שלנו לאחור. אני מעניק לך חסד אחרון ומאפשר לך לאטום את החלק שלכם בחללית. זו עבודה ענקית לסגור את כל הפתחים, את כל המגופים ולאטום את החדרים והאולמות שלכם, בחמש דקות, מה גם שדווקא עכשיו חסרים לכם כל כך הרבה ידיים גבריות שיוכלו לעשות את העבודה הזאת, אבל אני מעניק לך חסד קטן זה לזכר הימים הטובים. חמש הדקות מתחילות ברגע זה בדיוק". פניו הנדהמות של עלי נעשו אפורות מפחד עת ניתק ירון את הטלפון בפעם האחרונה. חמשת הדקות חלפו בדממה בחדר הפיקוד של החללית הישראלית. עשרות האנשים שכבר הגיעו מכל חלקיה הישראליים של הספינה עמדו בנשימה עצורה והביטו במחוג השניות שזז לאיטו. עם תום חמשת הדקות קרא רמי "כל המערכות הטכניות פועלות" "כל מערכות המחשב עובדות" אמרה לין. "כל מערכות הניווט של החללית עובדות" החרה אחריה דב. אז פנה ירון לדב שעמד כמטר וחצי ממנו, עיניו נעוצות בצג המחשב שלפניו וסימן לו בלא מילים להתחיל. "עוד 24.3 שניות לניתוק!" קרא דב בעת שקיבל את אישורו של ירון. "כולם להחזיק חזק במשהו" קרא לתוך האינטרקום וההד של קולו נשמע בקול מפלסי החללית. לאחר שניות ספורות לחץ דב על כפתור מנגנון ההפעלה וקול פיצוץ עמום טלטל לפתע קשות את הספינה. רגע ארוך של ענן אבק כיסה את חלונות חדר הפיקוד אולם לאחר כדקה, הצטללה התמונה שעלתה מן החלונות וחצי החללית הפלשתינאית נראתה מתרחקת מחצי החללית הישראלית, מטולטלת במעגלים פראיים בלא שליטה. לין נזכרה איך בליל אמש הסביר להם דב את הרעיון שלו לפוצץ את הספינה בדיוק ברגע בו החללית תהיה בזווית שבה הם ייזרקו למסלול בעקבות שאר ספינות הצי האנושי. "אנו ננוע במהירות עצומה לעברם מפאת הפיצוץ, ובתוך מספר שנים נדביק אותם. תוך מספר ימים נפרוש את המפרשים הענקיים שלנו. לין ואני מצאנו במחשב מסמכים מוצפנים שהוכנסו על ידי הישראלים מלפני מאה שנים. הם נחשפו בעקבות שאילתות למחשב לגבי השימוש במפרשים. יש שם את כל ההסברים כיצד להרכיב ולהפעיל אותם, כיצד להתקין את ארבעת גלגלי רכב החלל בפינות השונות של החללית, באיזה זוויות אופטימליות לבחור את הצירים וכיצד לסנכרן את כל זה כדי שתתקבל הנעה ויכולת ניווט סבירים. לכולנו מחכה עבודת כפיים אדירה אבל הפיצוי יהיה ענק, לחזור להיות חלק מהצי האנושי". "ומה יהיה עם ידידינו הפלשתינאים?" שאל ירון. "הם ייזרקו לכיוון לא צפוי. הפיצוץ המבוקר ישאיר אותנו יציבים יחסית אולם להם הוא יגרום לסחרור מתמשך. הם יסבלו מסחרחורת במשך זמן מה". "דב, אתה גאון! איך חשבת על זה?!" התפלא ירון. "מי שגאון זה אתה ירון, שהוצאת אותנו מהבוץ הפלשתינאי". 103.174.09:30 (זמן ארץ 23/6/2151) בחדר הפיקוד גבר הרעש מרגע לרגע כשהאנשים החלו לחזור מעמדותיהם מכל קצווי הספינה. חלל האוויר התמלא בקריאות שמחה ספונטניות ובמחיאות כפיים. בחיבוקים ובנשיקות חגגו אנשי הקהילה הקטנה את שמחתם אולם שיאה של ההשתוללות היתה שמורה לרגע בו רמי חזר עם ששת כלביו, ארבעה עירומים במתכתיותם ועוד שניים, האחד שחור והשני לבן שנעו בעקבותיו בשיירה כברווזונים אחרי אימם, מלווים את האנשים הצוהלים ביללות ובנביחות שמחה. מאי שם הוצאו בקבוקי יין קברנה סוביניון, בני מאה שנים ויותר, פרי יקבי מדינת ישראל, בקבוקים שהוצאו רק בהזדמנויות שמחות ונדירות במיוחד. "חברים!" קרא ירון הנרגש. "הלילה נחגוג, אך מחר בבוקר יש לנו משימה קשה". "לא יותר קשה ממה שהיתה לנו קודם" קרא מישהו. "היי!" צעק מישהו, "אני מקווה שלא הבאת לנו יין פטישים, עוד לא אכלתי ארוחת בוקר" "חברים, מחר בבוקר אנו יוצאים לחלל. למי שיש פחדים מלצוף בחלל, שייקח הלילה גלולות נגד בחילה." צחק. "רבותי, יש לנו מפרש לפרוש!". ולקול תשואות האנשים הנרגשים נפתחו הבקבוקים והיין הנדיר והיקר נמסך בכוסות. Thats all folks לסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com א. לא להחמיץ את הפרק של מחר. ב. מתחילת/אמצע השבוע יפורסם הסיפור השישי שלי "מסע" באתר הבית ובפורום זה. ג. תמונת הסיפור נמצאת כבר באתר.
פרק מספר 38 103.174.08:15 (זמן ארץ 23/6/2151) לאחר שהובהר לירון בוודאות כי כל הלוחמים הפלשתינאים שהשתתפו בפלישה, כמאה וחמישה לוחמים, ניספו, הרים ירון את הטלפון של הקו האדום וחייג לעלי. להפתעתו, הרים עלי מיד את השפורפרת, שלא כמו בפעמים הקודמות בהם הוא התעלם מקריאות המנהיגים הישראלים. על צג הטלוויזיה הקטן ראה ירון את פניו המעוותות מכאב של עלי. "שלום עלי" אמר ירון בערבית בסיסית. "שלום" מלמל עלי, עדיין אינו מעכל את גודל תבוסתו. "רצחת בנו, שדדת אותנו, על אף שעזרנו לכם בממ"ח (מזון, מים, חמצן). נתת לנו אולטימטום חד צדדי, ואפילו בו לא עמדת, אתה בן מוות. מה יש לך לומר?" עלי נשא את עיניו לעבר מסך הטלוויזיה הקטן שלצד הטלפון של הקו האדום. "ירון, אני מצטער, בוא ונתחיל מחדש". ירון חייך חיוך מסוכן. "אנחנו אכן נתחיל מחדש, עלי. ממש מחדש". "מה זאת אומרת?" שאל עלי בחשש, מודע לכך שירון כנראה ומחביא באמתחתו מידע נוסף. "שמעת פעם על המונח ´הפרדה חד צדדית´?" "לא, בוא תעדכן אותי". "פעם, לפני כמאה וחמישים שנה לערך, הועלה רעיון ישראלי דווקא, להיפרד מן הפלשתינאים באופן חד צדדי. משמעות הדבר היתה שאנו נחליט מהם הגבולות הרצויים לנו וכך גם נקבע אותם ועליכם יהיה ´להיחנק´ עם ההחלטה הזו." "לא ידוע לי?" גמגם עלי. בשלב הזה הוא העדיף שירון ימשיך וידבר ובלבד שלא יבצע מאומה. "ובכן, הנה אנחנו כאן, שתי חלליות שונות הנמצאות בגוף אחד, אבל בוא ואבשר לך עלי, בעוד דקות אחדות אנו ניפרד אלה מאלה לצמיתות. אנו נעוף לכיוון אחד ואתם לכיוון הנגדי. אנו משאירים לכם את המנועים, תוכלו לרכב עליהם עד קצה היקום אם תוכלו כמובן לשלוט על הכיוון. זה יהיה מבחינתכם כמו לרכב על גב נמר" צחק ירון. "ירון, בבקשה! זה לא הוגן! יש לנו נשים וילדים!" התחנן עלי. "שום נזק קטסטרופלי לא ייגרם לכם בעת ההיפרדות. תוכלו להמשיך לחיות בחלק שלכם בחללית. אבל איך אמרת לאריה המנהיג שלנו, אותו רצחת במו ידיך, בישיבת ההולוגרמות האחרונה? ´נמשיך לצוף בחלל עוד שנים רבות עד שניפול על איזה כוכב לכת שימשוך אותנו אליו´. אלה היו דבריך, עלי. ועתה הגיע רגע האמת עלי, עכשיו תזכה לחוות את הספירה שלנו לאחור. אני מעניק לך חסד אחרון ומאפשר לך לאטום את החלק שלכם בחללית. זו עבודה ענקית לסגור את כל הפתחים, את כל המגופים ולאטום את החדרים והאולמות שלכם, בחמש דקות, מה גם שדווקא עכשיו חסרים לכם כל כך הרבה ידיים גבריות שיוכלו לעשות את העבודה הזאת, אבל אני מעניק לך חסד קטן זה לזכר הימים הטובים. חמש הדקות מתחילות ברגע זה בדיוק". פניו הנדהמות של עלי נעשו אפורות מפחד עת ניתק ירון את הטלפון בפעם האחרונה. חמשת הדקות חלפו בדממה בחדר הפיקוד של החללית הישראלית. עשרות האנשים שכבר הגיעו מכל חלקיה הישראליים של הספינה עמדו בנשימה עצורה והביטו במחוג השניות שזז לאיטו. עם תום חמשת הדקות קרא רמי "כל המערכות הטכניות פועלות" "כל מערכות המחשב עובדות" אמרה לין. "כל מערכות הניווט של החללית עובדות" החרה אחריה דב. אז פנה ירון לדב שעמד כמטר וחצי ממנו, עיניו נעוצות בצג המחשב שלפניו וסימן לו בלא מילים להתחיל. "עוד 24.3 שניות לניתוק!" קרא דב בעת שקיבל את אישורו של ירון. "כולם להחזיק חזק במשהו" קרא לתוך האינטרקום וההד של קולו נשמע בקול מפלסי החללית. לאחר שניות ספורות לחץ דב על כפתור מנגנון ההפעלה וקול פיצוץ עמום טלטל לפתע קשות את הספינה. רגע ארוך של ענן אבק כיסה את חלונות חדר הפיקוד אולם לאחר כדקה, הצטללה התמונה שעלתה מן החלונות וחצי החללית הפלשתינאית נראתה מתרחקת מחצי החללית הישראלית, מטולטלת במעגלים פראיים בלא שליטה. לין נזכרה איך בליל אמש הסביר להם דב את הרעיון שלו לפוצץ את הספינה בדיוק ברגע בו החללית תהיה בזווית שבה הם ייזרקו למסלול בעקבות שאר ספינות הצי האנושי. "אנו ננוע במהירות עצומה לעברם מפאת הפיצוץ, ובתוך מספר שנים נדביק אותם. תוך מספר ימים נפרוש את המפרשים הענקיים שלנו. לין ואני מצאנו במחשב מסמכים מוצפנים שהוכנסו על ידי הישראלים מלפני מאה שנים. הם נחשפו בעקבות שאילתות למחשב לגבי השימוש במפרשים. יש שם את כל ההסברים כיצד להרכיב ולהפעיל אותם, כיצד להתקין את ארבעת גלגלי רכב החלל בפינות השונות של החללית, באיזה זוויות אופטימליות לבחור את הצירים וכיצד לסנכרן את כל זה כדי שתתקבל הנעה ויכולת ניווט סבירים. לכולנו מחכה עבודת כפיים אדירה אבל הפיצוי יהיה ענק, לחזור להיות חלק מהצי האנושי". "ומה יהיה עם ידידינו הפלשתינאים?" שאל ירון. "הם ייזרקו לכיוון לא צפוי. הפיצוץ המבוקר ישאיר אותנו יציבים יחסית אולם להם הוא יגרום לסחרור מתמשך. הם יסבלו מסחרחורת במשך זמן מה". "דב, אתה גאון! איך חשבת על זה?!" התפלא ירון. "מי שגאון זה אתה ירון, שהוצאת אותנו מהבוץ הפלשתינאי". 103.174.09:30 (זמן ארץ 23/6/2151) בחדר הפיקוד גבר הרעש מרגע לרגע כשהאנשים החלו לחזור מעמדותיהם מכל קצווי הספינה. חלל האוויר התמלא בקריאות שמחה ספונטניות ובמחיאות כפיים. בחיבוקים ובנשיקות חגגו אנשי הקהילה הקטנה את שמחתם אולם שיאה של ההשתוללות היתה שמורה לרגע בו רמי חזר עם ששת כלביו, ארבעה עירומים במתכתיותם ועוד שניים, האחד שחור והשני לבן שנעו בעקבותיו בשיירה כברווזונים אחרי אימם, מלווים את האנשים הצוהלים ביללות ובנביחות שמחה. מאי שם הוצאו בקבוקי יין קברנה סוביניון, בני מאה שנים ויותר, פרי יקבי מדינת ישראל, בקבוקים שהוצאו רק בהזדמנויות שמחות ונדירות במיוחד. "חברים!" קרא ירון הנרגש. "הלילה נחגוג, אך מחר בבוקר יש לנו משימה קשה". "לא יותר קשה ממה שהיתה לנו קודם" קרא מישהו. "היי!" צעק מישהו, "אני מקווה שלא הבאת לנו יין פטישים, עוד לא אכלתי ארוחת בוקר" "חברים, מחר בבוקר אנו יוצאים לחלל. למי שיש פחדים מלצוף בחלל, שייקח הלילה גלולות נגד בחילה." צחק. "רבותי, יש לנו מפרש לפרוש!". ולקול תשואות האנשים הנרגשים נפתחו הבקבוקים והיין הנדיר והיקר נמסך בכוסות. Thats all folks לסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com א. לא להחמיץ את הפרק של מחר. ב. מתחילת/אמצע השבוע יפורסם הסיפור השישי שלי "מסע" באתר הבית ובפורום זה. ג. תמונת הסיפור נמצאת כבר באתר.