Planet israel, פרק מספר 14
פרק מספר 14 103.165.21:45 (זמן ארץ 14/6/2151) היתה שעת לילה מאוחרת כשירון בא למעבדתו של חברו הטוב רמי. חדרי העבודה של אנשי התחזוקה היו מאז ומתמיד קטנים ודחוסים באלפי ארגזי פלסטיק ובהם חלקים זעירים, מברגים משונים, גומיות מסתוריות ועד בטריות וחיישנים. ירון היה עייף מאוד ומותש מיום ארוך של שיטוט וחיפושים בארכיונים הממוחשבים. אור ניאון לבן וחלש האיר את החדר ורמי נראה כמי שישב על כסאו כמה מאות שעות. כלב לבן רבץ ליד רגלו. ירון זיהה אותו מיד לפי התמונות שבספרי הלימוד. מאז נדחה ירון ע"י ההנהגה והושם "בהקפאה", הוא ניצל את הזמן כדי לשבת עם חברו רמי, הגאון הטכני הצעיר של הקהילה שנכנס בינתיים בקלילות לתפקיד התובעני של המנהל הטכני של הספינה, תפקיד שלקח מאחד מזקני הקהילה שעבר עתה להתעסקויות אחרות עקב התדרדרות בבריאותו. ירון הגיע למסקנה כי יחסי הכוחות בין הפלשתינאים והישראלים, יחס של ארבעה פלשתינאים על כל ישראלי, מחייבים את הישראלים להשתמש בטכנולוגיה עלית כדי לאפשר ניידות רבה יותר ונשק משוכלל וקטלני יותר. אם לא נספיק לבנות לעצמנו כלים ולפתח שיטות הגנה אנו פשוט נחוסל תוך זמן קצר. אני מתפלא על חזי וההנהגה שאינם מוכנים לראות את האמת. אין לנו ברירה אלא להתחיל ולהילחם על חיינו. חזי לא מבין שנגמר עידן הדיבורים". חלק מחברי ההנהלה, בעיקר חסידיו של חזי ומנהיגם בראשם ראו בהתנהגותו של ירון סימפטום לתסכול בגין אי בחירתו. הם אף ראו בהתנהגותו סממנים של מגלומניות וביקרו בחריפות את קריאתו להתכונן למלחמה. אולם העובדה שהוא השקיע את מרצו בלימוד אינטנסיבי בארכיון החללית ובישיבה עם ידידו רמי, הרגיעה אותם שאין ירון מתכוון לעשות "שטויות". ירן התקרב לרמי ושאל. "קראת לי, מה קורה?" "אני חושב שמצאתי פתרון בשבילך כיצד לרסן את חברינו מהאגף התחתון". "אני כולי אוזן". "החדירות שלהם לאיזורים שלנו בוצעו, עד היום, דרך תעלות האוורור, התקשורת ותעלות החשמל. תעלות אלה צרות אך אנשים רזים יחסית ובמיוחד נערים, בהחלט יכולים לעבור דרכם תוך זחילה על מרפקיהם, מלבד בצמתים, שם המנהרות מתרחבות ויש בהם מקום לשבת ואפילו לעמוד". "אני מבין" "ובכן, בניתי כאן ´חליפת מסוע´, מן פלטת מתכת קלה, גמישה אבל קלה, המורכבת משני חלקים, אחד על חזהו של המפעיל והשני על בטנו. מתחתיה של זו נשלפים 4 גלגלים ומנוע חשמלי קטן המורכב על הפלטה, מעט מתחת לחלציו של המפעיל. זה כמו בגד המתלבש עליו ובמקום לזחול מאות מטרים על מרפקים ובהונות אצבעות הרגליים, או לנוע על עגלה שעל המפעיל למשוך בידיו, דבר שיתיש אותו במהרה, יש לו כאן שלט והוא יכול לנוע בעזרת המנוע במהירות רבה, בשקט יחסי ובלי להתאמץ. המפעיל יכול לנוע עם החליפה הזו ולטפס או לרדת מסולמות ולתפקד, אמנם זה לא נוח במיוחד לטפס בסולמות כשהוא חבוש בחליפה הזו אולם זה הרע במיעוטו. ניתן לנצל זאת לפעולות ריגול זריזות אחרי ידידינו. חשבתי שניתן למפות את המנהרות הרבות הללו בחיישנים זעירים." הוא שלף מתוך צנצנת שעל השולחן כדורים זעירים ודביקים והדביק אחד מהם על הפלטה המתכתית. "הג´ולות הללו מכילות מגנט בתוספת חומר דביק והוא זעיר. ניתן להסוותו במקומות שונים בתעלות ובעזרת מחשב ניתן למפותם ולקבל תמונה של כל מה שקורה במנהרות. גם כדי לוודא שאין מכינים מארב לאנשים שלנו אך גם כדי לזהות חדירה עוד בתחילתה, וזה אומר, ברגע שבו הם מנסים לצאת מהשטח שלהם לכיוון שלנו!" "מצויין" אמר ירון. "אתה יכול להסוות את החיישנים בצורה שאי אפשר יהיה לגלות אותם?" "כן, אל תדאג, אני אתן הוראות היכן לתקוע אותם ורק התיקנים בלבד יוכלו לגלותם." "יפה" פסק ירון. לפתע נצמד הכלב לרגלו של רמי והחל לשפשף את עצמו עד שרמי גער בו ונשא עיניים במבוכה לחברו. "זה הכלב המלאכותי שלנו, מצאתי אותו בבוידאם והחלטתי להשמיש אותו. שמו המקורי הוא "ד´ר ג´אקל". "אני זוכר שיצאו איתנו לפני מאה שנים שני כלבים, לא?" "כן, לשני קוראים ´מיסטר הייד´. הוא עדיין בין שאר הגרוטאות בבוידם, אעבוד עליו מחר". "ד´ר ג´אקל כלב טוב!" אמר לפתע הכלב בעברית כלבית ונפנף בזנבו. שני החברים צחקו ופעם ראשונה אותו יום הרגיש ירון הקלה של ממש מקדרות המאורעות ומהדיכאון בשל מותה של פנינה אהובתו. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com
פרק מספר 14 103.165.21:45 (זמן ארץ 14/6/2151) היתה שעת לילה מאוחרת כשירון בא למעבדתו של חברו הטוב רמי. חדרי העבודה של אנשי התחזוקה היו מאז ומתמיד קטנים ודחוסים באלפי ארגזי פלסטיק ובהם חלקים זעירים, מברגים משונים, גומיות מסתוריות ועד בטריות וחיישנים. ירון היה עייף מאוד ומותש מיום ארוך של שיטוט וחיפושים בארכיונים הממוחשבים. אור ניאון לבן וחלש האיר את החדר ורמי נראה כמי שישב על כסאו כמה מאות שעות. כלב לבן רבץ ליד רגלו. ירון זיהה אותו מיד לפי התמונות שבספרי הלימוד. מאז נדחה ירון ע"י ההנהגה והושם "בהקפאה", הוא ניצל את הזמן כדי לשבת עם חברו רמי, הגאון הטכני הצעיר של הקהילה שנכנס בינתיים בקלילות לתפקיד התובעני של המנהל הטכני של הספינה, תפקיד שלקח מאחד מזקני הקהילה שעבר עתה להתעסקויות אחרות עקב התדרדרות בבריאותו. ירון הגיע למסקנה כי יחסי הכוחות בין הפלשתינאים והישראלים, יחס של ארבעה פלשתינאים על כל ישראלי, מחייבים את הישראלים להשתמש בטכנולוגיה עלית כדי לאפשר ניידות רבה יותר ונשק משוכלל וקטלני יותר. אם לא נספיק לבנות לעצמנו כלים ולפתח שיטות הגנה אנו פשוט נחוסל תוך זמן קצר. אני מתפלא על חזי וההנהגה שאינם מוכנים לראות את האמת. אין לנו ברירה אלא להתחיל ולהילחם על חיינו. חזי לא מבין שנגמר עידן הדיבורים". חלק מחברי ההנהלה, בעיקר חסידיו של חזי ומנהיגם בראשם ראו בהתנהגותו של ירון סימפטום לתסכול בגין אי בחירתו. הם אף ראו בהתנהגותו סממנים של מגלומניות וביקרו בחריפות את קריאתו להתכונן למלחמה. אולם העובדה שהוא השקיע את מרצו בלימוד אינטנסיבי בארכיון החללית ובישיבה עם ידידו רמי, הרגיעה אותם שאין ירון מתכוון לעשות "שטויות". ירן התקרב לרמי ושאל. "קראת לי, מה קורה?" "אני חושב שמצאתי פתרון בשבילך כיצד לרסן את חברינו מהאגף התחתון". "אני כולי אוזן". "החדירות שלהם לאיזורים שלנו בוצעו, עד היום, דרך תעלות האוורור, התקשורת ותעלות החשמל. תעלות אלה צרות אך אנשים רזים יחסית ובמיוחד נערים, בהחלט יכולים לעבור דרכם תוך זחילה על מרפקיהם, מלבד בצמתים, שם המנהרות מתרחבות ויש בהם מקום לשבת ואפילו לעמוד". "אני מבין" "ובכן, בניתי כאן ´חליפת מסוע´, מן פלטת מתכת קלה, גמישה אבל קלה, המורכבת משני חלקים, אחד על חזהו של המפעיל והשני על בטנו. מתחתיה של זו נשלפים 4 גלגלים ומנוע חשמלי קטן המורכב על הפלטה, מעט מתחת לחלציו של המפעיל. זה כמו בגד המתלבש עליו ובמקום לזחול מאות מטרים על מרפקים ובהונות אצבעות הרגליים, או לנוע על עגלה שעל המפעיל למשוך בידיו, דבר שיתיש אותו במהרה, יש לו כאן שלט והוא יכול לנוע בעזרת המנוע במהירות רבה, בשקט יחסי ובלי להתאמץ. המפעיל יכול לנוע עם החליפה הזו ולטפס או לרדת מסולמות ולתפקד, אמנם זה לא נוח במיוחד לטפס בסולמות כשהוא חבוש בחליפה הזו אולם זה הרע במיעוטו. ניתן לנצל זאת לפעולות ריגול זריזות אחרי ידידינו. חשבתי שניתן למפות את המנהרות הרבות הללו בחיישנים זעירים." הוא שלף מתוך צנצנת שעל השולחן כדורים זעירים ודביקים והדביק אחד מהם על הפלטה המתכתית. "הג´ולות הללו מכילות מגנט בתוספת חומר דביק והוא זעיר. ניתן להסוותו במקומות שונים בתעלות ובעזרת מחשב ניתן למפותם ולקבל תמונה של כל מה שקורה במנהרות. גם כדי לוודא שאין מכינים מארב לאנשים שלנו אך גם כדי לזהות חדירה עוד בתחילתה, וזה אומר, ברגע שבו הם מנסים לצאת מהשטח שלהם לכיוון שלנו!" "מצויין" אמר ירון. "אתה יכול להסוות את החיישנים בצורה שאי אפשר יהיה לגלות אותם?" "כן, אל תדאג, אני אתן הוראות היכן לתקוע אותם ורק התיקנים בלבד יוכלו לגלותם." "יפה" פסק ירון. לפתע נצמד הכלב לרגלו של רמי והחל לשפשף את עצמו עד שרמי גער בו ונשא עיניים במבוכה לחברו. "זה הכלב המלאכותי שלנו, מצאתי אותו בבוידאם והחלטתי להשמיש אותו. שמו המקורי הוא "ד´ר ג´אקל". "אני זוכר שיצאו איתנו לפני מאה שנים שני כלבים, לא?" "כן, לשני קוראים ´מיסטר הייד´. הוא עדיין בין שאר הגרוטאות בבוידם, אעבוד עליו מחר". "ד´ר ג´אקל כלב טוב!" אמר לפתע הכלב בעברית כלבית ונפנף בזנבו. שני החברים צחקו ופעם ראשונה אותו יום הרגיש ירון הקלה של ממש מקדרות המאורעות ומהדיכאון בשל מותה של פנינה אהובתו. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com