Planet Israel, פרק מספר 1
פרק מספר 1 103.163.10:15 (זמן ארץ 12/06/2151) זה היה קיץ אחרון של ירון, לפני היותו בוגר, בסיום תקופת החונכות שלו, ימים ספורים לפני קבלת התפקיד הראשון שלו כאחד המנהיגים. יד ביד הוא צעד עם פנינה לתוך השדה החיטה המזהיב. האור סינוור אותו מעט ורוח קלילה נשבה. פנינה, התינוקת שזחלה איתו, הילדונת ששיחקה עימו בחולה ורופא, הנערה שעזר לה בשיעורי המתמטיקה ועכשיו, על סף כניסתם לבגרות, הוא והיא, לבד. בשדה השיבולים הענק. הוא גחן ונשק לה, ידו אוחזת בעדינות בעורפה, חש במפל שערותיה על גב ידו. "פנינה" לחש לנערה שנועדה להיות שלו עוד מינקות. "ירון" לחשה לו היא בחזרה. הם התחבקו ונפלו לתוך השדה, מתלהטים באהבתם, נותנים לעצמם להיסחף בימים אחרונים לפני כניסה לחיים האמיתיים. הם נשארו בשדה החיטה עד בוא הערב, עד שרמי חברם בא לחפש אותם ומצא אותם עדיין שיכורים זה מזו. רמי היה בן מחזורם. הוא נועד להיות משובץ באחזקה. מאז היה ילדון למד לפרק כל דבר ולהרכיבו בחזרה, תמיד עם חלקים שנותרו בחוץ, אולם מעולם, זה לא הפריע לציוד המורכב בחזרה לשוב ולעבוד כמו חדש. "השמש יורדת, צריך לחזור" אמר רמי לשני חבריו. ירון נאנח אנחה ארוכה והתהפך על גבו, עיניו נעוצות בתקרה שנעשתה עתה אפרפרה, ידיו מתחת לעורפו. הוא נשם מלוא ריאותיו את האוויר שכבר החל מצטנן מחום היום. "אני נותן לכם עוד כמה דקות, חברים!" אמר רמי בחגיגיות "אבל אל תשכחו להפעיל את האזעקה ביציאה!". רבע שעה לאחר מכן, פסעו ירון וחברתו פנינה בשולי השדה הענק. הם הגיעו לשער הכניסה של האולם. על דלת הברזל האימתנית בערך בגובה העיניים נמצא צג המחשב. ירון לחץ על מקשי הספרות, מקליד את הסיסמא היומית. מסך הטלוויזיה שמעל לוח המקשים התעורר מיד לחיים. תפריט הופיע על המסך. משם בחר ירון במיומנות באחת מהאופציות הרבות. צפצוף קל הוחזר מהמסך עת אושרה התוכנית על ידי המחשב, על המסך הופיעה הכותרת "יש לך שלושים שניות לעזוב את האולם" והדלת החלה להיפתח לאיטה. ירון ופנינה מיהרו לצאת מן האולם. הדלת נסגרה אחריהם באיוושה חרישית שהסתיימה בקול טריקה מהדהד. המסך מצידה השני של הדלת הראה OK גדול ולפיכך הלכו השניים לעבר פתח המעלית שירדה בינתיים כדי לאסוף אותם. Thats all folks לאתר הבית ולשאר הסיפורים http://Thats_allfolks.tripod.com
פרק מספר 1 103.163.10:15 (זמן ארץ 12/06/2151) זה היה קיץ אחרון של ירון, לפני היותו בוגר, בסיום תקופת החונכות שלו, ימים ספורים לפני קבלת התפקיד הראשון שלו כאחד המנהיגים. יד ביד הוא צעד עם פנינה לתוך השדה החיטה המזהיב. האור סינוור אותו מעט ורוח קלילה נשבה. פנינה, התינוקת שזחלה איתו, הילדונת ששיחקה עימו בחולה ורופא, הנערה שעזר לה בשיעורי המתמטיקה ועכשיו, על סף כניסתם לבגרות, הוא והיא, לבד. בשדה השיבולים הענק. הוא גחן ונשק לה, ידו אוחזת בעדינות בעורפה, חש במפל שערותיה על גב ידו. "פנינה" לחש לנערה שנועדה להיות שלו עוד מינקות. "ירון" לחשה לו היא בחזרה. הם התחבקו ונפלו לתוך השדה, מתלהטים באהבתם, נותנים לעצמם להיסחף בימים אחרונים לפני כניסה לחיים האמיתיים. הם נשארו בשדה החיטה עד בוא הערב, עד שרמי חברם בא לחפש אותם ומצא אותם עדיין שיכורים זה מזו. רמי היה בן מחזורם. הוא נועד להיות משובץ באחזקה. מאז היה ילדון למד לפרק כל דבר ולהרכיבו בחזרה, תמיד עם חלקים שנותרו בחוץ, אולם מעולם, זה לא הפריע לציוד המורכב בחזרה לשוב ולעבוד כמו חדש. "השמש יורדת, צריך לחזור" אמר רמי לשני חבריו. ירון נאנח אנחה ארוכה והתהפך על גבו, עיניו נעוצות בתקרה שנעשתה עתה אפרפרה, ידיו מתחת לעורפו. הוא נשם מלוא ריאותיו את האוויר שכבר החל מצטנן מחום היום. "אני נותן לכם עוד כמה דקות, חברים!" אמר רמי בחגיגיות "אבל אל תשכחו להפעיל את האזעקה ביציאה!". רבע שעה לאחר מכן, פסעו ירון וחברתו פנינה בשולי השדה הענק. הם הגיעו לשער הכניסה של האולם. על דלת הברזל האימתנית בערך בגובה העיניים נמצא צג המחשב. ירון לחץ על מקשי הספרות, מקליד את הסיסמא היומית. מסך הטלוויזיה שמעל לוח המקשים התעורר מיד לחיים. תפריט הופיע על המסך. משם בחר ירון במיומנות באחת מהאופציות הרבות. צפצוף קל הוחזר מהמסך עת אושרה התוכנית על ידי המחשב, על המסך הופיעה הכותרת "יש לך שלושים שניות לעזוב את האולם" והדלת החלה להיפתח לאיטה. ירון ופנינה מיהרו לצאת מן האולם. הדלת נסגרה אחריהם באיוושה חרישית שהסתיימה בקול טריקה מהדהד. המסך מצידה השני של הדלת הראה OK גדול ולפיכך הלכו השניים לעבר פתח המעלית שירדה בינתיים כדי לאסוף אותם. Thats all folks לאתר הבית ולשאר הסיפורים http://Thats_allfolks.tripod.com