Pikachu on Acid

[כמהאפשר]

אתה מאמין במה שאתה מאמין בו.

בשבילי, זה כמו שאדם שאומר שהוא לעולם לא כועס. או לא שונא.
זה אדם שלא מסוגל להתמודד עם עצמו ולהיות פתוח עם עצמו.
אדם שלא מסוגל להתמודד עם עצמו עד כדי כך שלרוב הוא סולד מהתכונות הללו באחרים, עד כדי שנאה של אחרים- שוב, כי הוא לא מסוגל להתמודד עם זה בתוך עצמו.
&nbsp
בדיוק חוזר למקום של אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם.
&nbsp
אדם שלא מסוגל להתמודד עם עצמו הוא אדם מאוד אומלל, אבל זנ ניחא. לרוב הוא פשט אדם שמאוד, מאוד מאמלל אחרים. וזה בדיוק מה שכתבת,
שאתה לא נותן מקום לאחרים. לחולשה, לאנושיות, לבכלל- מקום של אחרים.
&nbsp
באופן אישי אין לי בעיה עם מה שאנשים עושים. יש לי מקום והכלה לכל אחד. רק לא כל אחד אני בוחרת להכיל בכל רגע נתון.

 

[poseidon111]

אני לא יודע איך לנסח זאת בעדינות הראויה, אך דבר אחד אני

יכול להגיד. כל המלל מלמעלה נראה לי כלקוח מתוך ברושור של
אנשים שלא יודעים איך להתמודד עם חולשותיהם אך מצאו פיתרון גאוני ומהיר.
"אנחנו לא חלשים. אנחנו חזקים. אלו שהם חזקים הם בעצם חלשים, כי רק לנו יש את היכולת לזהות
אנשים חלשים כמונו ורק אנחנו זקוקים לחיזוקים עצמיים במקום מעשים".
אז אולי זה עוזר להם להתחזק, אבל אותי זה דוחה.
מצטער, לא אוכל את זה. זה עוד תירוץ שבא לכסות על אימפוטנציה.

 

[כמהאפשר]

מעריכה את הרצון ועידון, שלא לפגוע. באמת.

אני לא תמיד זוכרת לקחת את הנשימה הזאת.
&nbsp
פוסידון, כולנו שונים.
לך יש את הגישה שלך שעוזרת לך בחיים. האישיים, המקצועיים(אינני יודעת במה אתה עוסק).
לי את שלי.
לשלישי את שלו.
&nbsp
כמו שכתבתי, ב"ה קיבלתי (כך אני רואה זאת) איזושהי מתנה, המתנה הכי גדולה אולי בחיי, וזו היכולת להרגיש, להכיל, באמת להכיל. לא משנה מי מולי- להכיל.
ההבדל בינך וביני הוא שאני מתמודדת עם שלי, לא על חשבון אחרים. ז"א זה כמו נניח עיתון אחד- שכדי להתקדם, במקום לראות את איכויותיו ולקדם אותן, רומס עיתון אחר. אומר "העיתון ההוא כך וכך וכך וכך". לאחרים וגם לעצמו.
אני לא חיה את החיים בצורה כזו, החשיבה שלי לא כזו. לא כלפי עצמי, לא עם אחרים. לא בחיים האישיים ולא במקצועיים.
&nbsp
&nbsp
לגבי מה שכתבת לגבי חיזוקים ומעשים וכו'- זה לא רק לא נכון אלא ממש הפוך.
פשוט כל אדם הוא שונה, לכל אדם מתאימה גישה שונה. אבל לא אתה תחליט מה הגישה הזו כי ראשית- אינך איש מקצוע ושנית אינך מקשיב לו אלא לעצמך. אתה הולך על פי עצמך ולא על פיו(ולא תמיד האדם יודע מה נכון לו, אבל האדם יודע לומר. וצריך להקשיב לו).
&nbsp
אין לך על מה להצטער זה מי שאתה, זהמה שאתה וזה מה שאתה זקוק לו.
אין כאן נכון ולא נכון, טוב ולא טוב, אמת ושקר.
יש כאן כל אחד ומה שהוא זקוק לו. יש מי שזקוק לבריחה מוחלטת, יש מי שזקוק להתעלמות מרגשות, יש מי שזקוק לאהבה קשוחה מה שנקרא. יש מי שזקוק בחייו להיות קיצון אחד ויש מי שזקוק להיות קיצון אחר ויש מי שזקוק להיות באמצע ויש מליון אחרים. יש המון המון המון- וכל אחד שונה ולכל אחד נכון משהו אחר בנקודת זמן אחרת. וזה בסדר גמור
&nbsp
&nbsp
תודה שקראת, תודה שהגבת ושיהיה המשך ערב נפלא
&nbsp
&nbsp

 

[poseidon111]

ראי, את אדם נחמד ואינטליגנט, ושלא תביני חס וחלילה

שאני אומר זאת בהתנשאות. ממש לא.
אני פשוט מציין מה שלדעתי היא עובדה.
את רק טועה בדבר אחד מאוד בסיסי, ויש אנשים אפילו פה בפורום הזה ממש, שיעידו על כך.
כשמישהו בא אלי עם בקשת עזרה, אני תמיד שם, תמיד "מכיל" (לא אוהב את המילה הזו), את חולשתם הזמנית ותמיד נכון לעזור.
את חולשותי שלי אני משתדל להצניע ככל האפשר. משתדל לא לבקש עזרה, אלא להתמודד
לבד.
לא תאמיני, אני אפילו אדם רגשן.
ועכשיו לאחר שחפרתי אני מודה לך על הדיאלוג המעניין.

 

[puma141]

אין אתה תמיד מצליח לרגש אותי...

אני עדה שלך, לכל מילה בפוסט הזה..
אני מקווה שהיא תעריך את זה.

 

[כמהאפשר]

לא "חפרת" כלל ו(אני מניחה בזהירות רבה ש) אתה יודע את זה.
&nbsp
גם כאן, אני מאד נזהרת לא לקבוע עובדות.
עובדה בעיניי היא אירועים מסוימים. מציאות מסוימת.
כל דבר אחר הוא פרשנות שלי, שלך, שלנו, של כל אחד ואחת של מציאות הזו-
והפרשנויות הללו הן שונות,משתנות, סובייקטיביות מאוד. ותהיינה שונות ואחרות אפילו בין עצמנו לעצמנו בין נקודת זמן אחת לאחרת.
&nbsp
לגבי "להכיל"- מפני שלכל מילה יש פירוש שונה(להכיל, לקבל, לכבד, להסכים, לתת מקום). אני מכילה לא בבקשת עזרה אלא פשוט, במציאות. במציאות האמיתית, הרגעית, היומיומית. כמו שהיא. אני יכולה לא להסכים- אבל אני מכילה את המקום, את האדם.
גם אותך
&nbsp
אגב, להצניע זה מבורך! ולהלחם זה מבורך. זה מעורר הערכה והערצה וגאווה רבה.
אבל לראות בקושי, בחולשה סימן לסלידה, סימן ל"אסור" ו"רע"(לא הגדרתי מדויק, אני מתנצלת שעיוותתי מעט את דבריך ולקחתי אותם להקצנה)- זה קצת קשה לי. אבל גם זה לא ממש משנה, כי מה שחשוב הוא שזה נכון לך. אני רק חושבת על אלו שסביבך, נניח אם אני באה מולך עם קושי- ושומעת את התייחסותך לאותה "חולשה". או אנשים סביב ששומעים את צורת הראייה שלך את הדברים.
שוב, כל זה לא ממש עקרוני- אם זה מה שנכון לך. רק הייתי מעדנת מעט את ההתבטאויות, אבל זו אני אם משהו מוציא מאיתנו תגובה כל כך חדה- למה זה? למה זה מוציא ממך תגובה חדה כל כך?(נניח ממני, דברים לרוב מוציאים תגובה חדה מתוך חולשה אישית שלי)
&nbsp
אגב, מה לעשות, אם אני אדם שמסוגל לצלוח קושי רק אם אני מתפרקת קודם? לא אם אומרים לי toughen up?
&nbsp
לגבי עזרה, בכלל, אני שואלת את עצמי-
האם "עזרה" זה לתת למישהו כסף(לא נכתב עליך!, רק לצורך הדיון והדוגמא), לעשות פעולה אקטיבית אחת-
או באמת להכיל, להשאר, להיות שם לאורך זמן. פיזית, בנפש, ברוח, במילים ובמעשה?
להיות שם לרגע אחד בזמן- או להיות כל כל הזמן לפני ובזמן ואחרי, עד הסוף?
&nbsp
נניח אם הבחנת בבעל חיים פצוע או ילד פגוע-
האם רק להרים טלפון לאנשהו או לעשות פעולה אחת..
או לברר, להתערב, להשאר שם, לעקוב, להיות צמוד בטלפון, לתת מקום פיזית ורגשית ובאמת להשאר שם? גם אם זה ילד או אישה או נניח חולה שבוחרים לא לשנות, לא לקבל טיפול, שבוחרים אחרת ממה שאתה היית רוצה? לכבד את הבחירה של האדם השני באמת זה הרבה יותר קשה, בעיניי. כי זה נקרא להיות שם, באמת להיות שם. לתת לעצמך להרגיש חסר אונים, לתת לעצמך להתמודד עם טווח רגשות עצום.
זה קשה נורא לכל אדם- מורה, הורה, מטפל, חבר. פשוט חלקנו מחויבים לתהליך מעט ותר.
&nbsp
ועכשיו לאחר שאני עשיתי מספיק אאוטינג לעצמי הלכתי
&nbsp
תודה גם לך על הדיון, אגב.

 

[wish2]

אני אגיד לך את האמת שלי מהניסיון

צריך המון אומץ והמון כוח נפשי כדי להיות חלשה ליד מישהו.
את צריכה ביטחון כדי לדעת שהוא ישאר גם אחרי שיראה את הסדקים והחריטות בנפש שלך.
פעם ראשונהש את עושה את זה זה מרגיש כמו התקף אסטמה,את חסרת נשימה.
אחר כך זה נהה קל יותר.
את לומדת להישען.
את לומדת לבקש תמיכה.
את חורקת שיניים וחושפת מצוקתך.
ואז את שלווה וטוב לך.
את שלמה ורגועה.
אף פעם לא היית ככה.
אבל כשזה נגמר את נחסמת שוב.
את לא רוצה שיראו אותך חלשה יותר אף פעם.
כשאת חזקה את מוגנת הרבה יותר.
&nbsp

 

[כמהאפשר]

תודה.

כל כך קל להרגיש אותך דרך הכתיבה שלך.
תודה לך על זה.
&nbsp
ברשותך, רק אוסיף לגביי..
עם השנים, למדתי להשיל מעט מגננות. מהמגננות שלי.
למדתי שזה כמו לפרוס כנפיים,
שזה כמו להוריד עטיפה ועוד עטיפה ועוד אחת.
שזה בעצם אפילו לא קשור לתגובה של מי שמולי. זה מקסים וכיף ונהדר כאשר המילים, הלב ו.. אני מקבלים חיבוק ומוגנות על ידי מי שמולי,
אבל להחשף זה להשיל שכבות. בשבילי. ואני נהיית קלה יותר ויותר. משהו בי מרגיש כל כך קל וזך, כאילו אני יכולה לעוף, ללא הרד בול
&nbsp
השלווה והרוגע והטוב-
הם בעצם.. בתוכי, הן בי. ולא תלויי תגובות שפעם כל כך חששתי מהן והייתי כמהה ותלויה בהן.
&nbsp
רגש, רגשות,
זה כל כך מעניין. זה מדהים, באמת.
אם מישהו היה אומר לי לפני כך וכך שנים שאני אדבר על רגשות.
שאני אדבר, בכלל..
מי היה מאמין
&nbsp
&nbsp
ואת נפלאה, אגב

 

[wish2]

וואו

טוב שאת לא לידי עכשיו..
&nbsp

 

[כמהאפשר]

תזהרי..
&nbsp
&nbsp
&nbsp
אני נושכת.
גם אם(וכאשר) לא מבקשים ממני.
&nbsp

 

[wish2]

אם תנשכי אותי

אנ אמשוך לך בשערות.
זה הכי כואב!

 

[כמהאפשר]

חח

אוי, לא!
&nbsp
&nbsp
למשוך בשיערות הכי כואב לגברים לי כואב למשוך במיתרים שבלב..

 

[wish2]

לא לא לא אני לא אתן לך להוציא ממני וויש משתפכת היום

אני חייבת לעצמי יום אחד בלי עינוי הנפש והרומנטיות שבי.
עוד שעתיים ואני עוברת יום אחד.
&nbsp
קורס גמילה מוויש.
&nbsp

 

[כמהאפשר]

מקסימה את..

 

[wish2]

תודה מהממת

 

[קליספרה]

אני מיפו - נחשפתי בגיל צעיר מאוד

לתוצאות של אלכוהול וסמים ולאובדן שליטה בכלל. מה שפיתח אצלי דחייה אמיתית מכל חומר שיכול לגרום אבדן שליטה.
אני לא מצליחה להבין את תרבות הסמים והאלכוהול המשתוללת היום, וצר לי אבל זה דוחה אותי ברמות.
&nbsp
מעולם לא נגעתי בשום סם לא חוקי או אפילו סיגריה ואני גם לא רוצה ולא סקרנית לגבי זה.
לגבי אלכוהול: כוס בירה או כוס יין עם האוכל סבבה - אבל בחיים לא למצב של אבדן שליטה או הקאה. בירה התחלתי לשתות רק בשנה האחרונה - יין מרדים אותי ואת שאר האלכוהולים כולל קוקטילים אני לא אוהבת
&nbsp
אגב גם כדורים חוקיים לא עושים לי את זה ואני משתדלת לא לקחת - ובכלל הגוף שלי מסוגל להגיב באופן פסיכי ולא צפוי לתרופות. פעם אחת, אחרי יומיים של כאב שיניים, אבא שלי ז"ל נתן לי וליום נרדמתי ל-16 שעות הם כבר התכוונו להזמין אמבולנס

.
&nbsp
קשה לי אפילו עם הנתמכים הרפואיים אבל אני מקבלת שזה עוזר להם ולכן שותקת

 

[puma141]

כל הכבוד לך!

אני גם חושבת שבנושא הזה דין פרוטה-כדין מאה.
אנימכבדת ומקבלת אנשים בוגרים שיודעים לשים לעצמם גבולות עם סמים קלים,
אבל עדיין מסתייגת.
יש כאןמתן ליגיטימציה למשהו שבעיני נעשה בלי אחריות לגבי ילדים-יש כאלו שמעשנים
עם הילדים שלהם, ועוד מתגאים בזה...
הם לא מבינים למשל, שהם לא ה"שולטים" ביחידים בקטע, והחברה של אותם ילדים שלהם
עלולה לגרור אותם לסמים אחרים שיש בשפע ובהישג יד מזוויע.

אני רואה בכל זה-מתן ליגיטימציה להרס.....לא פחות. גם בסמים הקלים.

לגבי הבירה?

לחייך.......

 

[קליספרה]

אני לא חושבת שזה עניין של כבוד

מי שראה מה הסמים עשו לאנשים שהוא מכיר - נרתע מהם ובעיקר מאובדן השליטה שמלווה זה.
אני רואה את אותה הרתיעה מסמים גם אצל אחי.
&nbsp
אבל הסתייגות
רוב האנשים שלוקחים סמים קלים נפגעים ממריחואנה הרבה פחות מאשר מהמקבילה - הטבק.
על פי מחקרים מאוד רציניים שנעשו בנושא - מריחואנה היא סם חברתי ולכן למי שאינו מתמכר הצריכה מזיקה הרבה פחות מסיגריות למשל. מחקרים רבים שנעשו בתחום הסוציולוגי דווקא מראים שההוצאה של מירחואנה מחוץ לחוק היתה בעיקרה חברתית כוחנית ולא רפואית. היא גרועה פחות מבחינת השפעות גם מאלכוהול - הבעיה איתה היא אצל האחוז שהיא מעוררת בו התמכרות, ושיש לה נטייה להזיק למנגנונים אשר מעכבים התפרצויות של מחלות נפש - בעיקר סכיזופרנייה.
&nbsp
לצערי יצא לי ללוות כמה וכמה חברות שחלו בסרטן וראיתי שלמירחואנה יש השפעה טובה על סיבולת כאבים, על תופעות לוואי של הכימו ומה לא - לכן אני לא פוסלת ושוללת את העניין - ועדיין אישית זה היה וישאר BIG NO NO
&nbsp
בן זוגי לא נוגע בזה בבית בגלל הדחייה שלי מהעניין ולהבנתי מלבד פעמייםאו שלושה הוא לא השתמש ולשמחתי יורש הקצר שקרא את עבודת המאסטר של אחי על השפעת החומרים ההולצינוגנים על המוח לא מוכן לשמוע על זה אפילו

 

[puma141]

כל הכבוד-

כי לא נשאבת לשם, למרות שזה היה חלק עיקרי סביב החיים שלך....
אני כן בעד מריחואנה רפואית, לגמרי.....
מי אני שאני אקבע למישהו שלא יקח משהו בגלל שהוא נחשב לסם- והוא טוב לו?
ברור שכן!
האמת שאני לא אקבע לאף אחד....לא רק להם.
דעתי היא כפי שכתבתי בקטע הזה..
מחקרים לא מעניינים אותי. "מריחואנה סם חברתי". אז יש לנו הגדרה נוחה
מצאנו! ועוד מחקרית.
אני מכירה נוער שנגנב ממריחואנה. כאמור-דין פרוטה, כדין.

ליגיטימציה הרסנית-גם אם רק לחלק....

 

[יחפהבפארק]

גם אני מיפו במקור

כלומר, כל ילדותי ונעוריי חייתי ביפו ומן הסתם סמים ואלכוהול היו מנת חלקם של הפושעים בסביבה.
אותנו הרחיקו מהדברים האלו כמו מאש. אף אחד מאיתנו לא התפתה להשתמש ואף אחד מאיתנו גם לא שותה, אפילו לא במסיבות. מקסימום כוסית יין בארוחת צהריים בשבת.
אני מודה שגם אני לא מבינה ולא מקבלת את התופעה הזאת של שתיה במסיבות, באירועים כמו חתונות, ובכלל מסיבה שאין בה אלכוהול היא לא מסיבה שווה. לא מבינה את הקטע הזה.
בתקופה שלי שתיית אלכוהול הייתה נחלת הפושטקים והפושעים בלבד. מעניין שגם בענייני תרופות אני מגיבה כמוך. יש לי פוביה לכדורים. כמעט שאין כדור על פני האדמה, למעט אקמול,
שעושה לי טוב או שלא עושה לי רע.