PDD

[דוֹבי]

PDD

האם ניתן לטפל בשיטה הקוגניטיבית בבת 17 עם PDD ברמת תקשורת טובה יחסית, בתחומים: 1. בעיות התנהגות - למשל דחף להרים חפצים שונים ברחוב. 2. רגישויות שונות - למשל לסירוק, מגע של אנשים וכו'. ?

 

[יעל ניסן]

אלו שתי התנהגויות

ש"יושבות" על בסיס שונה. הרגישות למגע קשור למבנה הנוירולוגי של ביתך, וקרוב לודאי שמדובר פרופיל יותר רחב של קשיים בוויסות חושי שבאים לידי ביטוי בעוד חושים ולא רק במגע. כדי לטפל צריך למצוא מישהו שמתמחה בויסות חושי. בינתיים ניתן לקרוא קצת באתר הבא: http://www.sensing.co.il ההתנהגויות השונות כמו זו שרשמת קשורות להרגלים, לדחפים וללמידה שנעשתה במשך הזמן. בהרגלים מטפלים בסגנון של "עיצוב התנהגות" - בשיטות בהביוריסטיות. לא נעים לי להגיד, אבל השיטות הללו קצת מזכירות אילוף. אין פה איזו מעורבות "קוגניטיבית" מי יודע מה של הבנות ואמונות אלא ממש הכחדה של הרגל/התנהגות X באמצעות פרוטוקול של עונש/תגמול.

 

[דוֹבי]

תודה רבה על התשובה המפורטת ו...

הסיבות שחשבתי בכיוון טיפול קוגניטיבי הן: 1. לגבי ההתנהגות- הדחפים חשבתי על רעיון של להרגיל אותה לעצור את עצמה לפני הפעולה ולחשוב אם זו אכן פעולה נאותה. 2. לגבי הרגישות למגע - זה נראה אצלה לא רק קושי גופני. חשבתי על נסיון להוציא אותה מההתנייה של תחושת סבל, שבחלקה נראית כמו הרגל.

 

[יעל ניסן]

אתה מוזמן לנסות

להרגיל אותה לעצור לפני הפעולה - מכיוון שאני לא מכירה אותה קשה לי להגיד איך ומה אפשר לעשות. אשמח לשמוע מה חשבת לעשות. הרגישות למגע, יותר מדוייק להבין זאת ככשל בויסות על בסיס נוירולוגי והסבל אמיתי מאוד. בהגדרה, אדם בעל רגישות יתר מרגיש בעוצמות הרבה יותר חזקות מאשר אדם ללא רגישות יתר. זו לא התנייה. תאר לעצמך את העור שלך אחרי חשיפה מושכת לשמש והווצרותה של כוויה. גם ליטוף שלכאורה אמור להיות נעים מרגיש נורא! זו לא התנייה לכאב (כלומר איזו התנהגות שהוצמדה לליטוף). מה שמרגישים זה כאב אמיתי בשל העור הרגיש. אם העור שלך תמיד היה רגיש באותה מידה, כמו כוויה תמידית שכזו, הכאב שמרגישים עם כל ליטוף אינו הופך "הרגל" - מדובר בתגובה תואמת לרגישות האישית שלך.