הבן שלי קרא, כנראה, מגיל שנה וחצי
אני יודעת שזה מטורף, אבל הוא ידע תמיד להפוך את הדף בזמן, גם בספרים חדשים, וגם כששיחקנו עם האינטונציה. כשבגיל שנתיים וחצי הוא עדיין לא דיבר, ואז כבר השתכנענו לחלוטין שהוא קורא (מכירה את הכרטיסיות של בייבי מוצארט? הצוות השתמש בהן לכל מיני שאלות, מהצד השני יש תמונה ומילה, את התמונה היינו מסתירים, אבל לא את המילה, והוא היה יודע את התשובה עוד לפני ששאלנו). בקיצור, בעקבות הרצאה על לימוד שפה דרך קריאה, ואחרי שאשת מקצוע אמרה לנו שהוא כנראה לא ידבר (פנינו אליה בנסיון להבין למה ילד בתפקוד גבוה, ובזה לא היה ספק, לא מדבר), הפעלנו עליו תוכנית לימוד שפה דרך קריאה. כשאת הקריאה לא לימדנו - הוא ידע לבד לקרוא את ההברות שכתבנו (את 6 האותיות שהוא יכול היה להגות). אחרי ארבעה חודשים כאלו, חודשיים לפני גיל שלוש, הופיעו בחודש אחד, כמעט כל שאר האותיות, והוא חיבר מילים ומשפטים. אז, מן הסתם, כבר לא היה שום ספק שהוא קורא - הוא פשוט הקריא לנו מהספרים. כשהוא נכנס לטרום טרום חובה - הוא הקריא לגננות ההמומות את השלט על הבניין... לזכות הגננות, והמורה היום (שגם היתה מאד סקפטית לפני שהיא ראתה בעצמה), יאמר שאחרי שהן יצאו מהשוק, הן היו נותנות לו לקרוא קטעים לכל הגן, מה שמאד חיזק את תדמיתו בגן. היום, בכיתה א', הוא עדיין היחיד שיודע לקרוא, הוא לא אוהב להקריא לכולם, אבל בנסיבות מיוחדות - המורה מצליחה לשכנע אותו. ביום שישי האחרון הוא היה מלך שבת (כן, אימצו אצלנו את מנהג הגן החביב הזה), והמורה הודיעה לו מראש שיביא סיפור להקריא, הבאנו את החוברת האחרונה של פו הדוב. סיפורים קצרים וחמודים. בפעם הקודמת שקרא בכיתה - אחד הילדים אמר שהוא יכול לקפוץ ישר ל-ג'. הדבר היחיד שאני מצטערת לגביו, שהיתרון הנפלא הזה יתמוסס עד סוף השנה.