יש לי שאלה למאזוכסטיות שבינינו עד כמה אתן באמת נותנות את עצמכן? כאילו, אתן נותנות שיעשו לכן כמעט הכל? או שיכול להיות מצב שפשוט תגידו לא! זה עובר את הגבול שלי! או שאצלכן אין גבולות ואתן פשוט נותנות לאדון שליטה מלאה עליכן? באמת סקרן אותי לדעת אשמח לקבל את תשובתכן
שאין גבולות. אבל אצל כל אחד הגבולות עוברים במקום אחר. אצלי למשל, אני לא מסכימה שיקראו לי כלבה (אין לי בעיה עם שמות אחרים). זה אותו דבר בעניין כאב או השפלה, לכל אחד הגבול שלו. מאסטר יודע לקרוא את הסאבית שלו (ומלכה את הסאב) ואם זה בכל זאת עובר את הגבול - יש מילת/מחוות ביטחון
אם הסאבית לגמרי מרשה הכול אז זה פשוט לא מעניין אותי הרי כל ההנאה זה מלהתקרב לגבול ולחקור אותו...אם לעומת זאת אין גבול, אז איפה ההנאה? זה הופך לההיות סתמי לחלוטין....
