oops i did it again כ**אמק נמאס כבר

[arcidea]

oops i did it again כ**אמק נמאס כבר

עשייה ריטאולית - כשהזמן מתקצר בין הפעלת הטריגר לפעולה. כשהזמן מתקצר בין הפעולה ליכולת להתבונן בה. כשהזמן מתקצר בין בניית המגדל להרס הבלתי נמנע שלו- כשהזמן חושף ריטואלים עמוקים, מושרשים, עייפים, עקשניים- כל זמן שיש פערי זמן, ולא משנה כמה הם קצרים, העשייה ריטואלית ושבויה למהדרין. הכי מעיק בזה שהזמנים קצרים, שאין אפילו את הפנאי להנות מingnorants bliss. והכי הכי מעיק כשאני רואה כמה אני מנועה מנתינה אמיתית וישירה, כמה זה לא מתחשב בכל אלה שאני באינטראקציה איתם (גם אתכם- סליחה) כמה זה מיותר. כמה זה מצער להיות שבוי בריטואל. מזל מזל על מוסד החברות- בימים כמו היום זה נראה לי כמו מקדמה ענקית לא מוגבלת של אהבה וסבלנות. רזרבות, לימי ההתשה בשבי. וגם- לאן נעלם מפה dharmax? אני מתגעגעת.

 

[KEiN]

שיו ניפחת לי את השכל ../images/Emo122.gif

 

[בארס]

זה מתקשר לשאלה..

למה חשובה הכנות, כאשר מתחיל להאיר ה"אור" על הקיום שלנו? וזה מיד מוביל אותנו לשאלה , איזו עמדה ,מול המציאות הזאת, תעזור לנו להתמודד , במצב הזה ?

 

[arcidea]

בארס

כנות- אני אדבר על המקרה הספציפי- הפעולה תמימה, או לפחות, לא מודעת. 2 דקות 2 שעות 2 ימים 2 שנים אחרי, כשמבינית מה היא היתה, איזה מסר היא הכילה, איך היא ביטאה את אותו ריטואל קבוע.. עכשיו יש מודעות ונהיה מקום לבחירה- להיות כנה או לא. אבל כל הפשוט-פשוט הזה, איפה הוא? אני רואה רק מורכב. כנות זה לא מספיק, צריך לדעת גם את אומנות התיזמון והמיקום (קונטקסט) הנכון לחשיפתה או ביטוייה. איזה עמדה? אני החלטתי (החלטתי? לא זוכרת שום תכנון אסטרגי פה. גם פעולת ההחלטה הזאת היתה לא מודעת או כמעט מודעת) שאני לא יכולה להיות לא כנה- כי אחרת אני לא אוכל לנשום. מאוד פשוט. זה חוסם את הנשימה. את ההכרה שבאה לי הייתי חייבת לנשוף החוצה איכשהו כדי לעשות מקום לנשימה הבאה (הריטואלית, נו כן, מה אני אעשה). אבל להוציא את ההכרה הזו מהמערכת שלי- לתוך מערכת מורכבת הרבה יותר- איפה שנהיה לה חיים משלה- והיא גוררת מאליה לחוט עתיד משלה- בקיצור כל אמנות הקונטקסט... זה קשה. וצריך להפוך את זה לקליל, אחרת הנשימה עצורה. השתדלתי, אני משתדלת, להיות באמצע כל הזמן- בין לדמיין את ההשלכות ובין לשכוח אותם לגמרי. אני לא יודעת מה לומר. אני מרגישה כאילו אני רוקדת בין טיפות. כל הזמן צריך לעדכן את התנועה, ולקוות לטוב. זהו. זה מה שאני יכולה עכשיו. גם ככה הפעולות נעשות כאילו מעצמן. נראה לי שהכנות היא עניין אגוצנטרי, זה בשביל להתנקות מבפנים, להתרוקן ולהמשיך הלאה לפעולה הבאה. וחוזר חלילה וחוזר חלילה

 

[בארס]

ובכן

ננסה לצעוד בתוך המורכב , אל המורכב יותר אך גם מסודר קצת יותר. אז, כנות, היא חשובה, כי כשמתחיל (!) להאיר האור על הקיום שלנו בדרך כל מה שניתן לראות באור הזה הוא את הבלאגן ודיסההרמוניה שאנו חיים בהם! וזוהי ראשיתה של הראיה בדיוק כמו שמדליקים לרגע , אור בחדר שגרנו בו שנים בחושך, מה שנראה יהיה מאוד לא סימפטי, אבל אמיתי. והכנות היא תנאי הכרחי בעל שני פנים, א. האמת מתחילה מהאמת, כך שהכנות הזאת היא הקרקע למגר את ניסיונות הטיוח של המציאות הזאת ולהסביר ולתרץ את הברדק בכל מיני גורמים "ברורים". ב. בהמשך ישיר ל-א´ , הכנות צריכה גם להאיר לנו את עצם זה שאנחנו לא יודעים את התמונה השלמה. וכמו שנאמר : הדברים החשובים באמת נסתרים מן העין. ולגבי עיניין ה"ריטואליות", רוב רובה נחוצה לנו, באופן מוזר, היא בלתי נמנעת ולא מומלץ לנסות לדכא אותה באופן ישיר. והחיים מלמדים אותנו ומרמזים לנו על הכיוון האמיתי כל הזמן. מהתיאור שלך עולה יפה מאוד שאלה משמעותית ביותר לגבי הכיוון של איזו התפתחות אפשרית במצב הזה ומהיא מהותה של ההתפתחות הזאת? והשאלה היא כזאת: הקצב נראה מסחרר ! ומתיש. ובלתי אפשרי. הכל בתנועה והשתנות מתמדת והתימרונים דורשים מאיתנו נוכחות מתמדת, אולם הניסיון שלנו להיות "מודע", כרוך בכאלו מאמצים אדירים, אנחנו יודעים לנסות רק ממקום אחד, והמקום הזה מראה לנו עד כמה הדבר בלתי אפשרי ולא טבעי. השכל הרגיל שלנו לא יכול להתמודד עם המשימה הזאת. ואנחנו יודעים שכל הקיום הזה אמור להיות קליל ,זורם ועשיר. ומצד שני, מחוץ לניסיונות שלנו לנהל את החיים באמצעות השכל, אין לנו שום כלי אמין שיכול לעשות את המלאכה. מה גם שאנחנו רואים שכל ניסיון, שכלי, להיות מודע למה שקורה לנו, מיד משנה את המציאות ומערבל את "לוח המשחק" הפנימי והחיצוני למין סלט קיומי מייאש. אם כן, מהי האיכות הזאת שיש ביכולתה "לשחרר" אותנו מהכלא הזה? ומה יהיה אופיו של ההבדל,באופן חיינו ותפקודנו בחיי היום יום, בנוכחות ה"איכות" הזאת? אני רק יכול להאיר אספקט מסויים בשאלה הזאת, האיכות הזאת , תתווסף (!!!!) לקיום שלנו, ולא תחליף שום דבר. כלומר, אנחנו אמורים להמשיך לחיות את חיינו כמו שהם קורים ותוך כדי החיים האלו, אט אט תתווסף האיכות שנחוצה ל"חופש". עכשיו, כמובן, שהאיכות הזאת לא ממש תצתבר ותתגבש בתוך אדם ככה סתם ומעצמה, יש צורך להכיר איזה "ניואנס" ,חמקמק במיוחד, ומסתורי, ניואנס בהוויה שלנו כרגע, שהוא אחד המפתחות הקריטיים להתפתחות הזאת. אבל זו כבר עבודה שצריכה להיות מונחית ע"י מי שלמד את ערכו של הניואנס הזה והלאה.

 

[arcidea]

עכשיו נראה לי

ככה: karma coma, jamaica and roma ושהוקרה היא עמדה עליונה על חרדה ופליאה והתפעמות זה איכות חיים בברכת המבדיל בין קודש לחול, שבוע טוב

 

[arcidea]

עכשיו אני כבר לא רואה כלום

אבל גם לא יכולה לישון

 

[בארס]

את רואה שאת לא רואה.

מה זה אומר???!!!??! הייתי אומר שצריך לצעוד צעד צעד את הדרך למטה אל העולם שבו הדברים עומדים בפני עצמם בשקט חי. כן ע"פ רוב זה בלתי נסבל. חפשו.

 

[שששלום]

אמון

דיברנו על זה נדמה לי. הפעם ממקום טיפל´ה שונה. להאמין בכח האלוהי, הטאו ולחדול לצפות לתשובות מהחיים.

 

[arcidea]

בארס ושששלום

בארס- יש לרדת צעד צעד ויש להכנס למערבולת אני מנסה לא להתנגד למערבולת, כי זה מעייף אני מחכה כבר להחבט ברצפה שששלום- אין לי מה לומר, חוצמזה שאם חשבתי שיש לי בעיה עם אמונה- אז אין לי. אולי לה יש בעיה איתי לפעמים, אז היא צריכה לבדוק את הגבולות שלי. כמעט מתסכל לגלות שאין כאלה. לכוחות הפיזיים והרגשיים, מצד שני, יש. ושיקול דעת נפגע בהתאמה.

 

[arcidea]

+

HAHA OOOOOPS i did it again )))))))))))))))))) nu tov מ.ג. תשארי איתי אני אצטרך את עזרתך גם הפעם

 

[שששלום]

השקט החיצוני עשוי להטעות

אז מה שלומך ?

 

[arcidea]

להטעות?

היי ששששששלום

quepasa hombre בדיוק אני קוראת שירי בוקר שקט יש לי גם שאלה וגם שיר- בלינקים השאלה שלי היא על אישיות- אני יודעת שאתה לומד זן, ורציתי לשאול מה קורה לאישיות, לטבע האמיתי בתהליך הלימודים. אנא, ספר לי מחוויותיך

 

[שששלום]

../images/Emo12.gif

משו צריך לקרוא ולא ידעתי ? אז בעיקרון יש מה ש"שואפים" אליו וזה צומח מדמות המורה. משתנים לכאורה סדרי עדיפות ומפתחים רגישות לדברים. אבל מעבר לזה מה כבר יכול להתרחש? כלום. לפתח את הריק ומשם לצמוח. כשמגיעים לזה אפשר לספר. עכשיו הכל רגעי ללא חשיבות. לאחרונה אני בשקט.

 

[arcidea]

זה משמח שששלום, שאתה בשקט

בסוף מה שקרה זה שעשיתי מקלחת ארוכה מאוד והלכתי לישון. זה הכל. קמתי רגועה. ואני שוב נוסעת לצפון להסתכל על הרוח מזיזה עצים. או על העצים זזים ברוח. על תנועה ירוקה\שקופה עדינה. שבת שלום.