One small happy(er) family

[ophra]

One small happy(er) family

הילדים אצל אב´שלהם בסופשבוע התקשרתי לשמוע מה שלומם (לגור הגדול היה קצת חום אתמול...

) הם היו באוטו, בדרך לצהרים אצל סבא וסבתא הגורים, אב´שלהם, פרק ב´ שלו, והבן שלה. אני יודעת!!!!! יודעת שהחיים שלהם שם פחות פשוטים ונעימים ממה שזה נראה יודעת שהגורים לא מרגישים שם בבית כמו בבית שלנו יודעת שאחד הדברים שאני הכי שמחה עליהם בפרידה ממנו היה הניתוק מהמשפחה שלו ומארוחות הצהרים המעיקות האלו יודעת הכל.... אז למה? למה בכל זאת זה צובט? עפ

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

בגלל החלום האמריקאי ../images/Emo140.gif

את, כמו רובנו חיה בהישרדות יומיומית, נלחמת לקחת כמה רגעים לעצמך, מדי פעם. ושם יש משפחה יש זוגיות, שמן הסתם תמיד חסרה גם כשאנחנו ממש ממש מסתדרים לבד, גם כשאנחנו מברכים על הלבד. כל אחד צריך לפעמים חיבוק או כתף להניח עליה את הראש. יש גם מין "נורמליות" מסוימת, שקיימת במשפחה שכזאת, עם ארוחות מעיקות והרגלים קבועים אחרים וזה נותן ביטחון מסוים לדעת שנגיע, וזה יאמר כך, וההוא יענה אחרת, וזאת תתעצבן על הילדים וכדומה... משפחה חד הורית, איכשהו פחות מחוייבת לאותן "חובות" משפחתיים ומשחררת גם בפנים, וזורמת עם מה שבא. אז זה למה אני חושבת שזה צובט לך, את מתגעגעת לביטחון שיש בחלום האמריקאי. וזה בכלל לא חשוב אם זה היה חלום טוב או רע. וכשהגורים יחזרו הביתה, שוב יחזור הביטחון שלך לבד ושוב תתרווחי לך עם עצמך. ואולי אפילו תברכי שכך המצב

 

[רק אביגיל]

קצת ישנתי על זה.

לא קל לי להתייחס באופן אישי , מחוסר נסיון כמובן. אבל , לי יש את הצד השני של המטבע. כלומר , חצי צד בערך. כזכור (או לא) , החבר´ה הגדולים שלי , נשארו במשמורת אצל אבא´שלהם מגיל די צעיר (5 , 2.5 ) והוא בזמנו , לא חסך ידו מבחורות צעירות ומתחלפות שהיו שוכנות דרך קבע , תקופות זמן ארוכות יותר או פחות בביתם. וזה היה מצב די פרמננטי לאורך השנים. קצת הצביטות שהיו לי , היו דפקא על אורח חיים "פוחח" לטעמי , לפחות בכל פעם שהתחלפה בחורה ומצאתי את עצמי תוהה לפעמים , אם זה המודל שאני הייתי רוצה בשבילם ואם לא עדיף שתהייה בת זוג דומה , במצבו וקבועה . אבל מה , בכל פעם שנזכרתי ב"ארוחות הבוקר" המסורתיות המשפחתיות של שבת שנחסכו ממני , מיד נעלמו כל ה"צביטות"

. (סתם , סתם, ברור שאין מה להשוות אוכל לתשמישי מיטה....) עפרה , תחושות שבלב , אין מלשות. אנחנו לומדים לחיות עם זה. הם לומדים לחיות עם זה. ובסופו של דבר גדלים ומתפתחים לתפארת . קשה לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה.

 

[אילת44]

ophra הי אני לאחרונה קוראת די בשקט

את מה שנכתב כאן אני חד הורית לילד בן שנה ו-4 וגם אני נתקלתי במצב דומה בדיוק השבוע ואני חייבת להגיד קודם כל שזה באמת לא מצב נעים לאף אחד אני השארתי את הילד שלי "ביביסיטר" עם אבא שלו לכמה שעות והרגשתי שאני מטפסת על הקירות מרוב דאגה ואח"כ שגיליתי שהוא הסתדר איתו מצויין(זו הפעם הראשונה...) זה קצת הציק לי מצד אחד ומצד שני זה שימח כי אני יודעת לפחןת שהוא באמת אוהב אותו ומשתדל לרצות אותי אני מבינה אותך טוב מאוד אני מתארת לעצמי שבעתיד כשהוא יקח אותו אליו ליותר מכמה שעות זה יהיה יותר קשה אבל אני בטוחה שעם הזמן זה יהפוך להרגל גם לנו וגם לילדים ונדע להעריך בצורה טובה יותר את הזמן היקר שיש לנו להיות לבד בלי הילדים טוב נסחפתי קצת ...מקווה שהבנת את כוונתי וכמה שיותר אנשים שהילדים מכירים זה יותר טוב ואם זה משפחה של האבא זה גם טוב

 

[רק אביגיל]

ברוכה המצטרפת אלינו , אילת ../images/Emo140.gif