old and wise

amitexc

New member
old and wise

old and wise

את שעורי ספרות מאוד שנאתי מסיבה אחת, כשהייתי צריך לקרוא רומן\שיר או כל חומר לקריאה כזה או אחר.
תמיד אני התחברתי עם המילים והם השתלבו ככפפה תפורה בהזמנה על פי מידי לכפות ידיי.
אבל עם כמה שנראה לי שהניתוח שלי הגיוני ולגיטימי עם מלא הזדהות המורה\מרצה הייתה משנה את הכיוון למשהו יותר ציוני
בעל משמעות עמוקה ומחשבה על הדברים הכי חינוכיים.
אז הבנתי שאני וספרות לא נסתדר, גם הבודקים של בחינת הבגרות כנראה לא הסכימו איתי והציון לא היה גבוה, בלשון המעטה, הוא היה מאוד גרוע.

האם רק אני חושב ככה? האם רק הפירושים שלי מציאותיים ומסתכלים על המועקה\שמחה של הכותב?
 

שKקירה

New member
יוווווווווו

גם אני עם כל האהבה שלי לכתיבה ומלל שנאתי את השיעור הזה בדיוק מאותה סיבה . מי החליט ש"לזה התכוון המשורר" ???? ומי בכלל יכול לתת לי ציון על משו שאני חיברתי ? בכל מקרה הייתי טובה במקצוע הזה :).
 

amitexc

New member
אז איך היית טובה?

בכך שלמדת את הניתוח שמתאים למערכת החינוך או שכתבת אותו בדרכך והבודק הסכים איתך?

אני בבגרות למרות שזכרתי את כל הניתוחים והסיכומים של מערכת החינוך הלכתי עם הלב, זה עלה לי כמובן בציון או שאני באמת גרוע בניתוחים שלי
 

עדיג78

New member
לא קראתי את מה שכתבת בלינק אבל...

יצא שניהלנו שיחה על זה (כמה חברים) בדיוק השבוע:

1. ככלל (עם יוצאים מהכלל) - מערכת החינוך לא יודעת להתמודד עם המשמעות של שירה, ובטח שלא יודעת איך להעביר לתלמידים את המשמעות הזו.
2. בהרבה מקרים, אין דבר כזה "המשורר התכוון ל...". לפעמים הוא סתם חיפש חרוז או איזה אלמנט מתאים.
3. אין דרך לא נכונה לקרוא שירה ואין אף פרשנות שהיא טעות.
4. טקסט השיר (וכל טקסט בעצם) משנה את משמעותו גם ביחס לאדם הקורא אותו וגם ביחס לתקופה שבה הוא נקרא. זה ענין סוביקטיבי לחלוטין.

אצלי זה היה קצת אחרת: לא באמת היה לי חשוב באותה התקופה לנתח את יהודה עמיחי ושאר מרעיו, הטקסטים לא באמת "התחברו לי כמו כפפה", ועדיין, היה לי ברור לחלוטין שהמורה לספרות לא עושה עבודה טובה וכל רגע שאני מקשיב לה הוא רגע מבוזבז.

בקיצור - אתה בסדר אתה :)
 

amitexc

New member
אני יודע שאני בסדר,

היום כשאני עוסק בתואר שלמדתי בו זה מעניין אותי כקליפת השום.
ואני ממש לא בתחום של הספרות.
העניין עלה לי עם האזנה לשיר, עם החיבור וברור לי שהכותב השיר התכוון למשהו אחר.

הכי מצחיק שפעם אהבתי את have a cigar של פיניק פלוייד עד שעברתי על המילים וגליתי שהעסק פחות עמוק ממה שחשבתי
 

somewoman

New member
אני דווקא

מאוד אהבתי ומאוד הסתדרתי עם ספרות...

אבל זה כי הייתה לי מורה מדהימה, שאחרי שהיה ביננו ויכוח על הפרשנויות היא נתנה לי ללכת עם איך שאני רואה את הדברים.

בספרות, אין אמת אחת, יש את מה שהכותב רצה לומר, ואת זה רק הוא יודע, ויש את איך אנחנו מפרשים את הדברים, לפעמים זה דומה לפעמים זה שונה..
תמיד יש מה ללמוד, תמיד יש איך להאיר עיניים מפרשנויות של אחרים.

ולגבי מערכת החינוך - אהבה והצלחה במקצוע מסוים תלויה מאוד במורה.
 

amitexc

New member
בשורה תחתונה לכולם היו ויכוחים



אני לא חשבתי שהפירושים שלי מדויקים אבל נקודת ההנחה שלי היא שכל מי שכותב משהו כותב דברים על עצמו ולאוו דווקא על ציונות.
הדוג׳ שחרורה בי היא ״עוד חוזר הניגון״ של נתן אלטרמן, אם חוקרים את החיים שלו אז דברים מסתדרים אחרת. גם עם ביאליק.
אז נכון שיש קשר עם ערכים שמתאים למערכת החינוך גם אבל לא צריך להסחף ולמתוח את זה אל מעבר גבול ההגיון, זה כבר זלזול באינטליגנציה ורצון שהתלמידים יחרשו מבלי להבין את האינטליגנציה הרגשית האמיתית.
 
You're not alone

(איזה שיר מדהים לפתוח איתו את הבוקר)

לי הייתי חוויה מדהימה בשיעורי ספרות, אחת החוויות היותר מעצבות בחיי. המורה היה נפלא, החיבור לחומרים ולעולם המילים היה נפלא...ולא היו שם דברים, כמו שאתה מתאר.

תגדיר פירוש מציאותי?
פירוש הוא סובייקטיבי וכל אחד לוקח לעולם שלו.
קרה לפעמים, שקראתי בהפרש של שנים לא מעטות שירים שאני כתבתי - אני בעצמי לא בטוחה למה התכוון המשורר
 

amitexc

New member
אז תנסי להזכר באירועים בתקופה

שכתבת ואז תביני מה התכוונת.
אני עשיתי את הבגרות בספרות אחרי הצבא ככה שעניין אותי יותר והבנתי יותר מאשר בגיל 16, טוב זו לא חוכמה אז לא הבנתי כלום
 
בהתאם ליכולות של הגיל

הבנת כל מה שיכולת להבין
(תפרגן לעצמך)

אני אישית רואה בשירים - יומן.
מילים זה רגעים שהקפאנו בזמן.
הבעיה לפעמים, זה שהקפאנו רגעים, אבל שכחנו להקפיא את ההערות הכותב....
אתה יודע, קצת כמו פירושי רש"י.

לפעמים, כשיש לי כוח (שנים לא היה לי, מודה), אני נהנית לחזור אחורה ולנסות להכיר את עצמי מחדש, דרך העיניים של היום.
זה נחמד שלא הכל ידוע, מובן וברור. זה נחמד, שיש עוד הפתעות.
 

amitexc

New member
וואלה כנראה לא כולם ככה

אני בגיל שהיה צריך ללמוד לא למדתי בכלל..
ובטח שכתיבה לא עניינה אותי.

אני התחלתי לכתוב כבר בגיל מאוחר אחרי שהבשלתי כנראה, אולי בגלל זה מה שכתבתי לפני 5 שנים צלול בי בדיוק כמו שעכשיו, אותם דברים נגעו בי בדיוק כמו היום רק עם כמה קמטים של זמן
 
אתה יודע מה למדתי בחיים?

הגעתי לאוניברסיטה, כולי נרגשת ונפעמת מהמעמד...הנה, עשיתי זאת! הפוטנציאל שכל החיים טחנו לי למוח, משתלם.
הבטתי לימין, הבטתי לשמאל..ומה גיליתי? (טוב למען האמת, בשניות הראשונות גיליתי דלת זכוכית, שיוצאים דרכה למרפסת, מפגש לא נעים במיוחד, אבל נדלג על זה..
)
וואלה, אני לא לבד.
לא רק, שלא לבד...כל הנחלים מובילים בסוף לים.... למי שרוצה לשחות שם.
אז בגיל "שצריך ללמוד" - זה ככל הנראה חשוב ונכון, מהרבה מאד סיבות, אבל לא חושבת שזה בהכרח קשור ללימודים עצמם.

כן, את כל הכתיבה "הבוגרת" שלי, זוכרת אחד לאחד, כל רגע וכל זיכרון.
זאת שהתחילה בטיפש-עשרה..המממ... אכן טיפש-עשרה
 

amitexc

New member
נו בטח היית מושפעת מאביב גפן או קריס קרוס

זה הכיוון בכל אופן
 

amitexc

New member
זה כבר לא המורה זאת הבודקת של המבחן

אבל הבדיקה לא ממש מתבצעת בסגנון של להבין מה הנבחן התכוון יש נקודות מסוימות שהבודק בעצם מחפש וזהו..
 

workofmind

New member
בדיוק

מורים, בוחנים... כולם חלק ממערכת החינוך, וכמו שאמרתי - היא לא מעודדת יצירתיות
ולכן הם מחפשים רק דברים מדידים שהוכתבו ע"י המערכת.
בגלל זה מדעים זה תמיד בראש הרשימה.

גם בשביל לעודד יצירתיות וכשרונות צריך להשקיע באינדבידואל וזה מצריך "בזבוז" של כסף
אז לא משקיעים. זה מיותר.

הפתרון של ימינו זה: אם אתה עשיר אז לבחור לילד שלך את הביהס הפרטי הטוב ביותר בהתאם לכישוריו,
ללמד אותו בבית, או פשוט לחכות שהבית ספר יסתיים
 

amitexc

New member
הכי טוב להשלים בגרויות במקצועות המשעממים

ספרות הסטוריה וכל השאר, אח"כ הם נהיים מעניינים

מנסיון מר :p
 
למעלה