אורטל פדידה
New member
בנות כנסו ותיקראו זה חשוב לי כ"כ
אני הרגשתי צורך לשטפ אותכן... אז חפירה.. למי שלא יודעת?הדבר שאני הכי אוהבת ב-ע-ו-ל-ם.. זה כלבים.. אז כל הסיפור התחיל לפני שנתיים וחצי.. החלטתי שאני לא יכולה יותר בלי כלב.. שגעתי את אמא שלי איך שקמתי על הבוקר? המילה הראשונה שלי? זה אמאאא אני רוצה כלבבב ננננו תביאי לי כללב".. כל יום שניה שגעתי אותה על כלב.. והאמת שאמא שלי לא מתה על כלבים.. אז בגלל זה זו בעיה.. יש לי קצת קושי בנשימה.. אמרתי לאמא שלי שהקושי בנשימה זה פסיכולוגי.. ובגלל שאני רוצה כלב אז יש לי קושי בנשימה.. אמא שלי לקחה אותי לרופא לנשימה.. והוא אמר לה שזה משהו שהיא רוצה.. ואין לה בגלל זה יש לה תקושי בנשימה הזה.. אמא שלי?לא התלבטה פעמיים ואמרה לי"אורטל הולכים להביא לך כלב" אני?הייתי הכי מאושרת שבעולםם.? אחרי חיפושים?לא מצאתי גור כלב שימצא חן בעיניי.. הייתי עצווובה.. הלכתי לקנות לאמא שלי "השבוע באשדוד" שזה עיתון.. ובסופ של העיתון?יש לאימוץ חיות.. והיה את ההודעה הזו "לאימוץ גורים קטנים וחמודים" אני כוללללי מתתתה..חחח.. אז התקשרתי ולפי התיאור?זה הגור שאני מחפשת חודשייים.. הלכתי ליראות אותו.. נכנסתי וראיתי גורה מהממת מלאה פרווה בצבע קרםם.. נידלקתי עליה מהרגע הראשון.. לקחתי אותה והייתי הילדה כי מאושרת ב=ע=ו=ל=ם.. והחלטתי שאני קוראת לה ליידי.. הבאתי אותה הביית והיא היית כ"כ פחדנית כאילו התעללו בה או משהו כזה.. אחרי יומיים ככה.. התרגלנו וניקשרנו אחת לשנייה.. ככה היה במששך שנה וחצי הכלבה האהובה שלי היית אצלי.. אנני?ממש עדינה והכלבה שלי היית כבר גדולה.. והיית צריכה ללמוד לעשות את הצרכים שלה בחוץ.. אבל אני לא הייתי מסוגלת לצעוק עליה.. וככה נימשך שהכלבה שלי היית עושה את הצרכים שלה בבית ועל המיטות.. ואמא שלי לא סבלה אתזה.. והחליטה שאנחנו מוסרים את לייידי.. זה היה הרגע הכי עצוב בחיים שלי.. אמא שלי מסרה אותה ממש מאוחר שהייתי ישנה.. ככה לא הייתי מתנגדת.. קמתי על הבוקר התחלתי לבכות והכל.. חשבתי שאני לא הולכת ליראות את היפשלי עוד בחיייים.. חקרתי את אמא שלי איפה הייא.?!?!? והיא סיפרה ל שמסרה אותה לאיזו אישה מבוגרת.. טוב ישנתי כ"כ עצובה אחרי יומיים שלמיים שלא ראיתי אותה.. ב6 לפנות בוקר אני שומעת במרפסת שלי נביחותת.. ומיזו היית?כןכן לייידי שללי.. אמא שלי כולה נבהלה ורצת להחזיר אותה שוב.. אני קמתי כדי להיות בטוחה שזו היא.. יצאתי וראיתי אותה ליידי התנפלה עליי.. חיבקתי אותה נישקתי אותה והתחלתי לבכותתתתת.. הכנסתי אותה לבית והבאתי לה לאכול.. וחיבקתי אותה כל הלילה.. בבוקר לא רציתי ללכת לבית ספר ושינכעתי את אמא שלי שאני לא ילך.. אבל היא לא הסכימה לי להישאר.. אז הלכתי שחזרתי?ליידי שלי?לא היית בבבבביייית.. אמא שלי מסרה אותה לאיזו ישיבה.. עבר 5 חודשיים שלא ראיתי אותה.. ואני מזה עצווובה
..בנות אתן לא מבינות כמה אפילו... היום חברה שלי סיפרה לי.. שאמא שלה הלכה להסתפר אצל איזו ספרית.. וראתה את ליידי שלי.. אבל הי אלא בטוחה שזו היא אבל רוב הסיכויים כי היא מזה דומה לה.. מחר?אני הולכת לברר אתזה..בנות.?תהכלו לי בהצלחחחחה.. אוההההבת אותככככן כ"כ.. מצי שקראה את הכככל מלללכה#$
אני הרגשתי צורך לשטפ אותכן... אז חפירה.. למי שלא יודעת?הדבר שאני הכי אוהבת ב-ע-ו-ל-ם.. זה כלבים.. אז כל הסיפור התחיל לפני שנתיים וחצי.. החלטתי שאני לא יכולה יותר בלי כלב.. שגעתי את אמא שלי איך שקמתי על הבוקר? המילה הראשונה שלי? זה אמאאא אני רוצה כלבבב ננננו תביאי לי כללב".. כל יום שניה שגעתי אותה על כלב.. והאמת שאמא שלי לא מתה על כלבים.. אז בגלל זה זו בעיה.. יש לי קצת קושי בנשימה.. אמרתי לאמא שלי שהקושי בנשימה זה פסיכולוגי.. ובגלל שאני רוצה כלב אז יש לי קושי בנשימה.. אמא שלי לקחה אותי לרופא לנשימה.. והוא אמר לה שזה משהו שהיא רוצה.. ואין לה בגלל זה יש לה תקושי בנשימה הזה.. אמא שלי?לא התלבטה פעמיים ואמרה לי"אורטל הולכים להביא לך כלב" אני?הייתי הכי מאושרת שבעולםם.? אחרי חיפושים?לא מצאתי גור כלב שימצא חן בעיניי.. הייתי עצווובה.. הלכתי לקנות לאמא שלי "השבוע באשדוד" שזה עיתון.. ובסופ של העיתון?יש לאימוץ חיות.. והיה את ההודעה הזו "לאימוץ גורים קטנים וחמודים" אני כוללללי מתתתה..חחח.. אז התקשרתי ולפי התיאור?זה הגור שאני מחפשת חודשייים.. הלכתי ליראות אותו.. נכנסתי וראיתי גורה מהממת מלאה פרווה בצבע קרםם.. נידלקתי עליה מהרגע הראשון.. לקחתי אותה והייתי הילדה כי מאושרת ב=ע=ו=ל=ם.. והחלטתי שאני קוראת לה ליידי.. הבאתי אותה הביית והיא היית כ"כ פחדנית כאילו התעללו בה או משהו כזה.. אחרי יומיים ככה.. התרגלנו וניקשרנו אחת לשנייה.. ככה היה במששך שנה וחצי הכלבה האהובה שלי היית אצלי.. אנני?ממש עדינה והכלבה שלי היית כבר גדולה.. והיית צריכה ללמוד לעשות את הצרכים שלה בחוץ.. אבל אני לא הייתי מסוגלת לצעוק עליה.. וככה נימשך שהכלבה שלי היית עושה את הצרכים שלה בבית ועל המיטות.. ואמא שלי לא סבלה אתזה.. והחליטה שאנחנו מוסרים את לייידי.. זה היה הרגע הכי עצוב בחיים שלי.. אמא שלי מסרה אותה ממש מאוחר שהייתי ישנה.. ככה לא הייתי מתנגדת.. קמתי על הבוקר התחלתי לבכות והכל.. חשבתי שאני לא הולכת ליראות את היפשלי עוד בחיייים.. חקרתי את אמא שלי איפה הייא.?!?!? והיא סיפרה ל שמסרה אותה לאיזו אישה מבוגרת.. טוב ישנתי כ"כ עצובה אחרי יומיים שלמיים שלא ראיתי אותה.. ב6 לפנות בוקר אני שומעת במרפסת שלי נביחותת.. ומיזו היית?כןכן לייידי שללי.. אמא שלי כולה נבהלה ורצת להחזיר אותה שוב.. אני קמתי כדי להיות בטוחה שזו היא.. יצאתי וראיתי אותה ליידי התנפלה עליי.. חיבקתי אותה נישקתי אותה והתחלתי לבכותתתתת.. הכנסתי אותה לבית והבאתי לה לאכול.. וחיבקתי אותה כל הלילה.. בבוקר לא רציתי ללכת לבית ספר ושינכעתי את אמא שלי שאני לא ילך.. אבל היא לא הסכימה לי להישאר.. אז הלכתי שחזרתי?ליידי שלי?לא היית בבבבביייית.. אמא שלי מסרה אותה לאיזו ישיבה.. עבר 5 חודשיים שלא ראיתי אותה.. ואני מזה עצווובה