אני נוטה שלא להסכים איתך...
יש לי הסכמה מלאה איתך לגבי ה"צד שני" (ימי הויניל איכה?): הרץף של Sacrified Sons ושיר הנשוא הוא אדיר. למרות שבשיר הנושא יש כמה דקות משעממות... זה יכול להיות "אמנותי". אחלה בחלה! זה משעמם! החליל מתחיל קצת לגוון ורק אי שם בדקה ה11 רודס נכנס ברקע כשהשירה של לאברי נהיית יותר דינאמית ומשם השיר אדיר! לגבי "הצד הראשון"... שירים 3 הוא אדיר! שיר 5 גם מצוין. 6 איפשהו ברח לי מהזכרון אני צריך עוד איזה שמיעה של האלבום כדי להזכר. שיר 1 הוא סתם שיר מטאל טיפוסי. שירים 2 ו4. שיר 4, כל כך שיבחת אותו שהוא כיפי וקליל להופעות. הוא שיר בסגנון U2. זה שיר שהייתי רוצה אז שU2 יכתבו. מדרימ תיאטר אני מצפה ליותר. שיר 2 הוא בלאדה שקטה ומרגשת, היא בלאדה מצוינת. עם זאת, מדרים תיאטר, (פאקינג)דרים תיאטר אני מצפה להרבה יותר. גם ברעיון, גם בפיתוח, לא חייב בטכניקה, אבל גם בטכניקה. ברב האלבום אין פטרוצ'י, וזה עוד מילא, אין פורטנוי! אין! אפשר להסתדר בלי גיטרה כי "לא התחשק להם". אבל בלי התופים של פורטנוי? יש מעט קטעים שאמרתי "ואללה, זה פורטנוי. זה המתופף הכי טוב בעולם היום" (זו לאו דווקא הצהרה, שלא נכנס בסוף לויכוח על מתופפים). הרבה מאוד קטעים יכולים להתבע בכיף על ידי מתופף של שנה. נו טוב, לפחות עכשיו הרבה גארג' באנדס יוכלו לנגן דרימ תיאטר. לסיכום, זה לא אלבום רע. זה אלבום נחמד מאוד וכיפי. עם U2 היו חתומים עליו הייתי אומר "וואוו". אבל מדרים, ציפיתי לקצת יותר.