OCD?
- פותח הנושא liron129
- פורסם בתאריך
OCD?
היי, רציתי לשתף אותכם בהפרעות שהיו/יש לי ולדעת אם זה OCD. זה התחיל מגיל 6 שהתאשפזתי בבית חולים (שפעת/וירוס לא זוכרת מה זה היה רק שהייתי מקיאה הרבה)וכל פעם שאבא שלי היה עובר ליד הדלת שהייתה חצי שקופה הייתי מרגישה צורך לספור עד מספר מסוים,והרגשתי כאילו יש לי "מישהו" בראש שאומר לי לספור עד מס' מסוים כי זה כביכול המספר שהוא אוהב. אחרי שחזרתי הבייתה זה המשיך - כל דבר שהייתי עושה הייתי סופרת עד מספר מסוים והייתי מרגישה ממש כאילו זה מגיע מדמות דמיונית בראש שלי שקראתי לה "האיש הרע". כך עברו השנים והחלק עם המספרים נגמר והתחילו מחשבות אחרות, לדוג' הייתי קוראת ספר והיה מופיע שם מישהי שחולה בסרטן אז "האיש הרע" היה אומר לי בראש שזה יקרה לאמי ואז לא הייתי מצליחה לקרוא את הספר כי כל פעם שהייתה מופיעה המילה "סרטן" הייתי מתחילה בטקסים של חס וחלילה, לדפוק על קרש ואם לדוג' הייתי שוב חושבת הייתי חוזרת צעדים אחורה ומנסה לדוג' לחזור למיטה בלי שתצוץ לי בראש המחשבה. מאז כל פעם שהייתי חושבת על אמא שלי היה בא לי ישר המילה "סרטן" או תמונות שהיא חולה וכו, זה מאד הטריד אותי והיו פעמים שניסיתי אפילו להחזיק את עצמי ולא להתייחס אלא להמשיך אבל זה לא היה מחזיק הרבה מעמד, במחשבה הבאה שוב הייתי חוזרת כמה צעדים אחורה ואומרת חס וחלילה וכו. כל המחשבות האלו היו דברים ש"האיש הרע" היה אומר לי בראש ולעיתים הוא היה גם מקלל אנשים חשובים לי ו"משכנע" אותי שאני רוצה שדברים רעים יקרו. בנוסף לזה היו לי גם תפילות קבועות לאלוהים ולפעמים היה לוקח לי שעה להשלים תפילה כי כל פעם שצצה לי מחשבה רעה באמצע הייתי צריכה לחזור על הכל. כשהייתי בת 16 אמי חלתה בסרטן ולקחתי את זה מאד קשה, אפילו האשמתי את עצמי שהיו פעמים שויתרתי על עצמי ולא התתיחסתי למחשבות או שזה בגללי כי מרוב שחשבתי על זה אז זה קרה. המחשבות הרעות והתפילות לאלוהים המשיכו, לבסוף אמי הבריאה. כמובן שהמחשבות הרעות לא הפסיקו ותמיד משום מה היו מכוונות דווקא לאמי אולי כי הרבה פעמים רבתי איתה ואז גם במריבה קטנה "האיש הרע" בראש שלי היה אומר לי דברים רעים עליה. בגיל 21 חזר לאמי מחלת הסרטן ומיד אחרי חודשיים היא נפטרה. לקחתי את זה מאד מאד קשה , עד עכשיו 3 שנים אחרי אני מרגישה מאד שבורה מהנושא. שוב חזרתי להאשים את עצמי. בינתיים המחשבות הטורדניות הפכו להיות בעיקר בלילה, אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להשתין ואני הולכת הרבה פעמים לשירותים לפני השינה לפעמים גם באמצע הלילה ואז מתחילות לי מחשבות מאד רעות ואז לפעמים בגללם אני מרגישה שאני צריכה לחשוב מחשבות אחרות ואם זה לא הולך אני שוטפת את הידיים עוד ועוד עד שהמחשבה מתחלפת לי, או סוגרת את הדלת שוב ושוב . קיצור ממש קשה לי להתנהל , בעיקר בלילה (אני מאד עייפה בבוקר בגלל שינה לא רציפה בלילה שנובעת גם מזה). יש לציין שזה לא מפריע לי בכל ההתנהלות וכל הזמן כי אני לומדת באוניברסיטה ומסיימת תואר ראשון ומתכננת אפילו להמשך תואר נוסף, אבל זה כן גוזל לי המון שעות מיותרות ביום וגורם לי לסבל נוראי. יש לי גם בעיה בלילה שהכרית שלי חייבת להיות ישרה אם לא אני לא יכולה לישון ושאני צריכה לבדוק אם הדלת סגורה כמה פעמים כי אני פוחדת מפריצות. אשמח לשמוע האם לדעתכם זה OCD? ולשמוע עיצות וכו תודה
היי, רציתי לשתף אותכם בהפרעות שהיו/יש לי ולדעת אם זה OCD. זה התחיל מגיל 6 שהתאשפזתי בבית חולים (שפעת/וירוס לא זוכרת מה זה היה רק שהייתי מקיאה הרבה)וכל פעם שאבא שלי היה עובר ליד הדלת שהייתה חצי שקופה הייתי מרגישה צורך לספור עד מספר מסוים,והרגשתי כאילו יש לי "מישהו" בראש שאומר לי לספור עד מס' מסוים כי זה כביכול המספר שהוא אוהב. אחרי שחזרתי הבייתה זה המשיך - כל דבר שהייתי עושה הייתי סופרת עד מספר מסוים והייתי מרגישה ממש כאילו זה מגיע מדמות דמיונית בראש שלי שקראתי לה "האיש הרע". כך עברו השנים והחלק עם המספרים נגמר והתחילו מחשבות אחרות, לדוג' הייתי קוראת ספר והיה מופיע שם מישהי שחולה בסרטן אז "האיש הרע" היה אומר לי בראש שזה יקרה לאמי ואז לא הייתי מצליחה לקרוא את הספר כי כל פעם שהייתה מופיעה המילה "סרטן" הייתי מתחילה בטקסים של חס וחלילה, לדפוק על קרש ואם לדוג' הייתי שוב חושבת הייתי חוזרת צעדים אחורה ומנסה לדוג' לחזור למיטה בלי שתצוץ לי בראש המחשבה. מאז כל פעם שהייתי חושבת על אמא שלי היה בא לי ישר המילה "סרטן" או תמונות שהיא חולה וכו, זה מאד הטריד אותי והיו פעמים שניסיתי אפילו להחזיק את עצמי ולא להתייחס אלא להמשיך אבל זה לא היה מחזיק הרבה מעמד, במחשבה הבאה שוב הייתי חוזרת כמה צעדים אחורה ואומרת חס וחלילה וכו. כל המחשבות האלו היו דברים ש"האיש הרע" היה אומר לי בראש ולעיתים הוא היה גם מקלל אנשים חשובים לי ו"משכנע" אותי שאני רוצה שדברים רעים יקרו. בנוסף לזה היו לי גם תפילות קבועות לאלוהים ולפעמים היה לוקח לי שעה להשלים תפילה כי כל פעם שצצה לי מחשבה רעה באמצע הייתי צריכה לחזור על הכל. כשהייתי בת 16 אמי חלתה בסרטן ולקחתי את זה מאד קשה, אפילו האשמתי את עצמי שהיו פעמים שויתרתי על עצמי ולא התתיחסתי למחשבות או שזה בגללי כי מרוב שחשבתי על זה אז זה קרה. המחשבות הרעות והתפילות לאלוהים המשיכו, לבסוף אמי הבריאה. כמובן שהמחשבות הרעות לא הפסיקו ותמיד משום מה היו מכוונות דווקא לאמי אולי כי הרבה פעמים רבתי איתה ואז גם במריבה קטנה "האיש הרע" בראש שלי היה אומר לי דברים רעים עליה. בגיל 21 חזר לאמי מחלת הסרטן ומיד אחרי חודשיים היא נפטרה. לקחתי את זה מאד מאד קשה , עד עכשיו 3 שנים אחרי אני מרגישה מאד שבורה מהנושא. שוב חזרתי להאשים את עצמי. בינתיים המחשבות הטורדניות הפכו להיות בעיקר בלילה, אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להשתין ואני הולכת הרבה פעמים לשירותים לפני השינה לפעמים גם באמצע הלילה ואז מתחילות לי מחשבות מאד רעות ואז לפעמים בגללם אני מרגישה שאני צריכה לחשוב מחשבות אחרות ואם זה לא הולך אני שוטפת את הידיים עוד ועוד עד שהמחשבה מתחלפת לי, או סוגרת את הדלת שוב ושוב . קיצור ממש קשה לי להתנהל , בעיקר בלילה (אני מאד עייפה בבוקר בגלל שינה לא רציפה בלילה שנובעת גם מזה). יש לציין שזה לא מפריע לי בכל ההתנהלות וכל הזמן כי אני לומדת באוניברסיטה ומסיימת תואר ראשון ומתכננת אפילו להמשך תואר נוסף, אבל זה כן גוזל לי המון שעות מיותרות ביום וגורם לי לסבל נוראי. יש לי גם בעיה בלילה שהכרית שלי חייבת להיות ישרה אם לא אני לא יכולה לישון ושאני צריכה לבדוק אם הדלת סגורה כמה פעמים כי אני פוחדת מפריצות. אשמח לשמוע האם לדעתכם זה OCD? ולשמוע עיצות וכו תודה
היי לירון וברוכה הבאה לפורום../images/Emo9.gif
צא לי מאד על פטירתה של אמך ואני משתתפת בצערך. אכן, כמו שכתבו לך, רק איש מקצוע יכול לאבחן אם מדובר בOCD. כתבת שהיו לך דברים שכבר עברו והדברים האלה מזכירים מאד תופעות של OCD. יחד עם זאת רק מישהו מקצועי יוכל לומר, היום, עד כמה את מעבדת את תהליך האבל, כמה משקל יש לעייפות וללילות, ומה מזה-אם בכלל- נחשב לOCD כהפרעה. חשוב להדגיש שלכל אדם יש תופעות של OCD וההבדל אם אתה נורמטיבי או סובל מOCD בבחינת הפרעה הוא ענין של כמות (הזמן שזה גוזל ממך במשך היום (והלילה), הסבל שזה גורם לך, מידת ההפרעה לתפקוד ועוד. אני חושבת שכדאי לך לפנות, אחרי החג, לרופא המשפחה ולבקש ממנו בדיקות דם כלליות, רק כדי לראות אם יש לך מספיק ויטמין B או חוסרים אחרים שיכולים להשפיע לרעה ושקל מאד להשלים אותם עם תוספי תזונה. בנוסף, את יכולה להתיעץ עם רופא המשפחה לגבי כדורים טבעיים להרגעה ולשינה בלילה. אני יודעת שלרסקיו יש מוצר ללילה אבל אולי יש משהו שעדיף. יכול להיות שאם בעית השינה בלילה תפתר יוקל לך מאד. זה מין מעגל סגור שמזין את עצמו. לשאלה לאיזה טיפול פונים - ב"קישורים" שבעמוד זה בצד שמאל, בקטגוריה "אפשרויות טיפול" כתבתי משהו במסגרת של דיון "למי לפנות - לפסיכולוג או לפסיכיאטר". פשוט חבל לי לחזור על דברים שכבר כתובים. אני מקוה שתמשיכי לשתף ואם יש לך עוד שאלות - אנחנו כאן. חג שמח תמי
צא לי מאד על פטירתה של אמך ואני משתתפת בצערך. אכן, כמו שכתבו לך, רק איש מקצוע יכול לאבחן אם מדובר בOCD. כתבת שהיו לך דברים שכבר עברו והדברים האלה מזכירים מאד תופעות של OCD. יחד עם זאת רק מישהו מקצועי יוכל לומר, היום, עד כמה את מעבדת את תהליך האבל, כמה משקל יש לעייפות וללילות, ומה מזה-אם בכלל- נחשב לOCD כהפרעה. חשוב להדגיש שלכל אדם יש תופעות של OCD וההבדל אם אתה נורמטיבי או סובל מOCD בבחינת הפרעה הוא ענין של כמות (הזמן שזה גוזל ממך במשך היום (והלילה), הסבל שזה גורם לך, מידת ההפרעה לתפקוד ועוד. אני חושבת שכדאי לך לפנות, אחרי החג, לרופא המשפחה ולבקש ממנו בדיקות דם כלליות, רק כדי לראות אם יש לך מספיק ויטמין B או חוסרים אחרים שיכולים להשפיע לרעה ושקל מאד להשלים אותם עם תוספי תזונה. בנוסף, את יכולה להתיעץ עם רופא המשפחה לגבי כדורים טבעיים להרגעה ולשינה בלילה. אני יודעת שלרסקיו יש מוצר ללילה אבל אולי יש משהו שעדיף. יכול להיות שאם בעית השינה בלילה תפתר יוקל לך מאד. זה מין מעגל סגור שמזין את עצמו. לשאלה לאיזה טיפול פונים - ב"קישורים" שבעמוד זה בצד שמאל, בקטגוריה "אפשרויות טיפול" כתבתי משהו במסגרת של דיון "למי לפנות - לפסיכולוג או לפסיכיאטר". פשוט חבל לי לחזור על דברים שכבר כתובים. אני מקוה שתמשיכי לשתף ואם יש לך עוד שאלות - אנחנו כאן. חג שמח תמי
היי תמי
תודה על הקבלת פנים החמה, זה חשוב לי
אני אעשה שוב בדיקות דם כהמלצתך. הפעם האחרונה שעשיתי היה לי מינימום של ברזל וויטמין B12 שגם גרם לי לתחושת "רגל רדומה" כל לילה והתחלתי לנסות לאכול יותר בשר וגם לקחתי קצת כדורים ותחשות הרגל הרדומה עברה ואז הפסקתי לקחת. אולי שוב יש לי חסר כזה או אחר שצריך לבדוק. בקשר לטיפול- אני תמיד חששתי לפנות לפסיכולוג/פסיאטר כי תמיד היה נדמה לי שאני כן יכולה לשלוט בזה למרות שבתכלס אני ממש לא שולטת בזה ובנוסף אני כל הזמן חששתי מאיך הסביבה תגיב. השנה אני גם מנסה להתקבל לתואר "ד"ר לרפואה לבעלי תואר ראשון" ודי חוששת שזה יפגע לי בקבלה. אולי זאת הבעיה שלי שאני כל הזמן חושבת רק על לימודים כדי לרצות ומתוך דאגה לעתיד כלכלי טוב וגם על מה הסביבה תגיד ולא עלי ועדיף לעזוב את כל השטויות ולהתמקד בטיפול.... חג שמח !!
תודה על הקבלת פנים החמה, זה חשוב לי
אני אעשה שוב בדיקות דם כהמלצתך. הפעם האחרונה שעשיתי היה לי מינימום של ברזל וויטמין B12 שגם גרם לי לתחושת "רגל רדומה" כל לילה והתחלתי לנסות לאכול יותר בשר וגם לקחתי קצת כדורים ותחשות הרגל הרדומה עברה ואז הפסקתי לקחת. אולי שוב יש לי חסר כזה או אחר שצריך לבדוק. בקשר לטיפול- אני תמיד חששתי לפנות לפסיכולוג/פסיאטר כי תמיד היה נדמה לי שאני כן יכולה לשלוט בזה למרות שבתכלס אני ממש לא שולטת בזה ובנוסף אני כל הזמן חששתי מאיך הסביבה תגיב. השנה אני גם מנסה להתקבל לתואר "ד"ר לרפואה לבעלי תואר ראשון" ודי חוששת שזה יפגע לי בקבלה. אולי זאת הבעיה שלי שאני כל הזמן חושבת רק על לימודים כדי לרצות ומתוך דאגה לעתיד כלכלי טוב וגם על מה הסביבה תגיד ולא עלי ועדיף לעזוב את כל השטויות ולהתמקד בטיפול.... חג שמח !!היי לירון יקרה
צעד צעד, מהקל אל הכבד, ולחשוב רק על הצעד הבא כי אולי בעצם הצעד הבא, הקטן, הוא זה שיעזור. אני לא חושבת שאם תהיי בטיפול פסיכולוגי זה יכול להשפיע על הקבלה שלך. הרי אמך נפטרה ואולי את זקוקה לעזרה בנושא הזה? הבעיה שאצל אנשים עם OCD או נטיה לOCD (ועדיין לא בטוח שכך זה אצלך) יש נטיה לראות הכל בשחור לבן, והרי יש גם הרבה מאד אפשרויות בין השחור והלבן (ואפילו לא רק אפור אלא כל שאר הצבעים). עוד בעיה - אנחנו נוטים לחשוב על התרחישים הכי גרועים: נניח שהטיפול יפגע בקבלה ללימודים. אני מאד מקוה שנסקפה יענה לך ואולי הוא יודע קצת יותר לגבי תנאי הקבלה. שוב ברוכה הבאה תמי
צעד צעד, מהקל אל הכבד, ולחשוב רק על הצעד הבא כי אולי בעצם הצעד הבא, הקטן, הוא זה שיעזור. אני לא חושבת שאם תהיי בטיפול פסיכולוגי זה יכול להשפיע על הקבלה שלך. הרי אמך נפטרה ואולי את זקוקה לעזרה בנושא הזה? הבעיה שאצל אנשים עם OCD או נטיה לOCD (ועדיין לא בטוח שכך זה אצלך) יש נטיה לראות הכל בשחור לבן, והרי יש גם הרבה מאד אפשרויות בין השחור והלבן (ואפילו לא רק אפור אלא כל שאר הצבעים). עוד בעיה - אנחנו נוטים לחשוב על התרחישים הכי גרועים: נניח שהטיפול יפגע בקבלה ללימודים. אני מאד מקוה שנסקפה יענה לך ואולי הוא יודע קצת יותר לגבי תנאי הקבלה. שוב ברוכה הבאה תמי
וואי כמה שאת צודקת!!!
זה בדיוק איך שאני מסתכלת על החיים: שחור או לבן, זה פוגע בי בהרבה תחומים אפילו בקשר זוגי האחרון שהיה לי שאולי זו לא הייתה הסיבה העיקרית לפרידה אבל אני משערת שה"שיגעון" שלי הוסיף. בכלל החבר האחרון הוא זה שאמר לי בכלל שנראה לו שיש לי OCD, לפני זה בכלל לא ידעתי מה זה. בנוסף ככל שאני קוראת עוד ועוד דברים בפורום אני מגלה שגם אני סובלת מאותם תסמינים, כמו לדוג' מה שכתבת על ראיית העולם בצורה קיצונית לפה או לשם ותמיד אני חושבת על הכי גרוע, או לדוג' לאהוב את בן זוגי ופתאום אני מרגישה חסרת רגש אליו או שאני משכנעת אתי שאני לא מספיק אוהבת אותו/טוב לי אותו בגלל כמה חסרים שלו שאני כל הזמן חושבת עליהם. לא ידעתי שזה כ"כ עוזר לדבר עם אנשים שסובלים מאותם בעיות..... רק אתמול פתאום נהיה לי אומץ לכתוב בפורום ואני מאד שמחה שעשיתי את זה. תודה ואני אמשיך לכתוב
זה בדיוק איך שאני מסתכלת על החיים: שחור או לבן, זה פוגע בי בהרבה תחומים אפילו בקשר זוגי האחרון שהיה לי שאולי זו לא הייתה הסיבה העיקרית לפרידה אבל אני משערת שה"שיגעון" שלי הוסיף. בכלל החבר האחרון הוא זה שאמר לי בכלל שנראה לו שיש לי OCD, לפני זה בכלל לא ידעתי מה זה. בנוסף ככל שאני קוראת עוד ועוד דברים בפורום אני מגלה שגם אני סובלת מאותם תסמינים, כמו לדוג' מה שכתבת על ראיית העולם בצורה קיצונית לפה או לשם ותמיד אני חושבת על הכי גרוע, או לדוג' לאהוב את בן זוגי ופתאום אני מרגישה חסרת רגש אליו או שאני משכנעת אתי שאני לא מספיק אוהבת אותו/טוב לי אותו בגלל כמה חסרים שלו שאני כל הזמן חושבת עליהם. לא ידעתי שזה כ"כ עוזר לדבר עם אנשים שסובלים מאותם בעיות..... רק אתמול פתאום נהיה לי אומץ לכתוב בפורום ואני מאד שמחה שעשיתי את זה. תודה ואני אמשיך לכתוב
לגבי קבלה ללימודים - היה לי פחד דומה
אבל אני לא מאמין שזה מוצדק, ובדיעבד אני מתחרט שלא התחלתי לטפל בזה קודם. קחי בחשבון שהכי חשוב זה לטפל בעצמך ואח"כ בא כל השאר, ואם תהיי במצב טוב אז אין סיבה שלא יקבלו אותך. ולהיפך, אם לא תטפלי אין סיכוי שתוכלי להתמודד עם הלימודים בהצלחה או שסתם תסבלי. לגבי הקבלה - מחלה או הפרעה נפשית כשלעצמה אינה אמורה להשפיע על קבלתך ללימודים, אלא הצורה שבה את מתמודדת איתה והצורה שבה את מתפקדת. האמת שאני לא יודע בדיוק איך זה יכול להשפיע ואני לא רוצה לומר סתם דברים. יכול להיות שזה משפיע ויכול להיות שזה לא משפיע בכלל ויכול להיות שזה אפילו יתרון - בהנחה שהתמודדת עם הבעיה בהצלחה. כמו שתמי אמרה הסיפור הטרגי על אמא שלך הוא סיבה מספיקה ללכת לטיפול בלי שום קשר לOCD. שמעתי על מישהו שלומד רפואה והוא לא שירת בצבא בגלל סעיף נפשי וזה משהו שבטוח יודעים כי בהרשמה אתה מתבקש לצלם את תעודת השחרור שלך. כלומר, זה לא מונע ממך ללמוד רפואה. עיקר הקבלה מתבססת על ציונים ועל מבחן מו"ר, שאולי שמה איכשהוא הנושא יכול לעלות אבל אני לא רואה איך זה בדיוק קורה אם את לא מעלה את זה בעצמך. בקשר לשאר הודעתך - בכל הכנות, הסיפור שלך היה לי הסיפור הכי קשה לקריאה אי-פעם בהודעות בפורום על OCD. מצד שני, אני מבין שאת מתפקדת מצוין ושאת אפילו שוקלת ללמוד רפואה וכל זה בלי טיפול. יש לי הרגשה של דיסוננס מסויים, אבל אם זה באמת כך - את אדם מאוד מאוד חזק ואני בטוח שתצליחי להתגבר על כל הבעיות שיקרו בדרכך.
אבל אני לא מאמין שזה מוצדק, ובדיעבד אני מתחרט שלא התחלתי לטפל בזה קודם. קחי בחשבון שהכי חשוב זה לטפל בעצמך ואח"כ בא כל השאר, ואם תהיי במצב טוב אז אין סיבה שלא יקבלו אותך. ולהיפך, אם לא תטפלי אין סיכוי שתוכלי להתמודד עם הלימודים בהצלחה או שסתם תסבלי. לגבי הקבלה - מחלה או הפרעה נפשית כשלעצמה אינה אמורה להשפיע על קבלתך ללימודים, אלא הצורה שבה את מתמודדת איתה והצורה שבה את מתפקדת. האמת שאני לא יודע בדיוק איך זה יכול להשפיע ואני לא רוצה לומר סתם דברים. יכול להיות שזה משפיע ויכול להיות שזה לא משפיע בכלל ויכול להיות שזה אפילו יתרון - בהנחה שהתמודדת עם הבעיה בהצלחה. כמו שתמי אמרה הסיפור הטרגי על אמא שלך הוא סיבה מספיקה ללכת לטיפול בלי שום קשר לOCD. שמעתי על מישהו שלומד רפואה והוא לא שירת בצבא בגלל סעיף נפשי וזה משהו שבטוח יודעים כי בהרשמה אתה מתבקש לצלם את תעודת השחרור שלך. כלומר, זה לא מונע ממך ללמוד רפואה. עיקר הקבלה מתבססת על ציונים ועל מבחן מו"ר, שאולי שמה איכשהוא הנושא יכול לעלות אבל אני לא רואה איך זה בדיוק קורה אם את לא מעלה את זה בעצמך. בקשר לשאר הודעתך - בכל הכנות, הסיפור שלך היה לי הסיפור הכי קשה לקריאה אי-פעם בהודעות בפורום על OCD. מצד שני, אני מבין שאת מתפקדת מצוין ושאת אפילו שוקלת ללמוד רפואה וכל זה בלי טיפול. יש לי הרגשה של דיסוננס מסויים, אבל אם זה באמת כך - את אדם מאוד מאוד חזק ואני בטוח שתצליחי להתגבר על כל הבעיות שיקרו בדרכך.
תודה רבה על העידוד
באמת הצלחת לעודד אותי.אני חושבת שאתחיל בטיפול פסיכולוגי בגלל מה שקרה עם אמי שמשפיע עלי עד היום ואראה לאן זה מוביל. חששתי שזה ישפיע כי מבקשים למלא טופס הצהרת בריאות נפשית וגופנית מהרופא ואם הייתי מעלה את הנושא בפני הרופא שלי הוא לא היה חותם לי. אולי באמת אנשים כמוני לא צריכים ללמוד רפואה וזה יקשה עלי מדי נפשית, אני כבר לא יודעת. אנשים ששומעים מה שעברתי באמת חושבים שאני מאד חזקה , אבל לפעמים אני מרגישה שזה על חשבון נבילה הולכת ומתמדת מבפנים כי אני לא מטפלת בעצמי אלא ממשיכה במרדף אחרי החיים, להשיג עוד תואר/תעודה, לקבל מאנשים מחמאות על זה שאני מוצלחת (מה שהחלטתי ללמוד זה רק מתוך בחירה ואהבה שלי אבל בכלל בחיים אני כל הזמן חושבת ואכפת לי גם מה אחרים יגידו) לנסות להצטיין כל הזמן, וכל זה מוביל אותי גם להרבה מאד משברים שאולי לא היו קורים אם הייתי לוקחת את החיים יותר באיזי.
באמת הצלחת לעודד אותי.אני חושבת שאתחיל בטיפול פסיכולוגי בגלל מה שקרה עם אמי שמשפיע עלי עד היום ואראה לאן זה מוביל. חששתי שזה ישפיע כי מבקשים למלא טופס הצהרת בריאות נפשית וגופנית מהרופא ואם הייתי מעלה את הנושא בפני הרופא שלי הוא לא היה חותם לי. אולי באמת אנשים כמוני לא צריכים ללמוד רפואה וזה יקשה עלי מדי נפשית, אני כבר לא יודעת. אנשים ששומעים מה שעברתי באמת חושבים שאני מאד חזקה , אבל לפעמים אני מרגישה שזה על חשבון נבילה הולכת ומתמדת מבפנים כי אני לא מטפלת בעצמי אלא ממשיכה במרדף אחרי החיים, להשיג עוד תואר/תעודה, לקבל מאנשים מחמאות על זה שאני מוצלחת (מה שהחלטתי ללמוד זה רק מתוך בחירה ואהבה שלי אבל בכלל בחיים אני כל הזמן חושבת ואכפת לי גם מה אחרים יגידו) לנסות להצטיין כל הזמן, וכל זה מוביל אותי גם להרבה מאד משברים שאולי לא היו קורים אם הייתי לוקחת את החיים יותר באיזי.
כמה דברים
1. את יכולה להתחיל טיפול באופן פרטי. בכל מקרה, טיפול פסיכולוגי הוא בד"כ פרטי ואז אין סיכוי שידעו על זה. אל תהיי בטוחה שהרופא לא יחתום לך רק בגלל שאת עוברת טיפול פסיכולוגי. את לא חולת נפש ואת לא מהווה סכנה לאף אחד. אבל באמת עדיף שתחתימי אותו כבר עכשיו מראש - סתם כדי לא לקחת סיכון מיותר. 2. גם אני חושב הרבה על העניין של הקושי בלימודי רפואה למי שיש לו OCD. מבחינת המטופלים אני חושב שהם רק ירוויחו בגלל האמפטיה וההבנה. לגבי ההשפעה עלינו אני לא בטוח כמה זה כדאי. עם זאת, ההתמודדות נותנת הרבה כוח (כמו להתמודד עם חשיפות) ואני מאמין שאפשר להתגבר על ההפרעה ולחיות בצורה נורמלית לחלוטין, כך שאפשר לבחור במקצוע שאליו מתחברים. 3. אני מזדהה עם ההרגשה של המרדף אחרי החיים והנבילה מבפנים, אבל אני לא בטוח שלקחת הפסקה כדי לטפל זו הדרך הנכונה ויכול להיות שהמרדף הוא מה שהופך אותך לכ"כ חזקה. אבל חשוב לפנות זמן גם לטיפול. 4. איזה תואר ראשון את מסיימת? - זה שהוא מתוך אהבה ובחירה שלך. זה סתם מסקרן אותי. את יכולה לענות לי במסר או לא לענות בכלל.
1. את יכולה להתחיל טיפול באופן פרטי. בכל מקרה, טיפול פסיכולוגי הוא בד"כ פרטי ואז אין סיכוי שידעו על זה. אל תהיי בטוחה שהרופא לא יחתום לך רק בגלל שאת עוברת טיפול פסיכולוגי. את לא חולת נפש ואת לא מהווה סכנה לאף אחד. אבל באמת עדיף שתחתימי אותו כבר עכשיו מראש - סתם כדי לא לקחת סיכון מיותר. 2. גם אני חושב הרבה על העניין של הקושי בלימודי רפואה למי שיש לו OCD. מבחינת המטופלים אני חושב שהם רק ירוויחו בגלל האמפטיה וההבנה. לגבי ההשפעה עלינו אני לא בטוח כמה זה כדאי. עם זאת, ההתמודדות נותנת הרבה כוח (כמו להתמודד עם חשיפות) ואני מאמין שאפשר להתגבר על ההפרעה ולחיות בצורה נורמלית לחלוטין, כך שאפשר לבחור במקצוע שאליו מתחברים. 3. אני מזדהה עם ההרגשה של המרדף אחרי החיים והנבילה מבפנים, אבל אני לא בטוח שלקחת הפסקה כדי לטפל זו הדרך הנכונה ויכול להיות שהמרדף הוא מה שהופך אותך לכ"כ חזקה. אבל חשוב לפנות זמן גם לטיפול. 4. איזה תואר ראשון את מסיימת? - זה שהוא מתוך אהבה ובחירה שלך. זה סתם מסקרן אותי. את יכולה לענות לי במסר או לא לענות בכלל.
ללירון- מרדף אחר החיים וההצטיינות
שלום לך לירון, בעיני יפה וטוב את עושה בכך שאת ממשיכה לרדוף אחר החיים וההצטיינות, כלשונך. אגב, לכולנו [ או כמעט לכולנו] איכפת מה אומרים ומה חושבים עלינו. למי יותר ולמי פחות, אבל איכפת. ואשר ללקיחת החיים ב"איזי"- מי ערב לך שאילו היית לוקחת את החיים יותר באיזי היו פני הדברים טובים יותר? לעיתים דווקא המאמץ הוא שנותן לנו כוח. אינני אומרת שכך הם פני הדברים לגביך, אך אני רוצה להציג את הפן האחר של המאמץ. אני מבוגרת ממך בהרבה. סבתא לנכדים. בשלב מסויים רציתי לעזוב הכל ולקחת את החיים "באיזי" ולמזלי, הקרובים לי לא נתנו לי לעשות זאת ואני מודה להם על כך. כל חיי עבדתי ולמדתי. [ תואר שלישי] ודווקא כאשר התחלתי לקחת את החיים ב"איזי" , פרץ האו סי די, במלוא עוזו. אז מי יודע מה נכון? מה שנכון אנחנו יודעים רק בדיעבד. היום אני מחפשת להיות יותר עסוקה ולהתאמץ יותר. אני מניחה שיש דבר כזה שנקרא מינון נכון. מהו בדיוק, כל אחד צריך למצוא זאת לעצמו. כל טוב בברכה אדית אני שבה ומדגישה שהדברים שאני כותבת הם נכונים אך ורק לגבי , ואינם נכונים באופן גורף.
שלום לך לירון, בעיני יפה וטוב את עושה בכך שאת ממשיכה לרדוף אחר החיים וההצטיינות, כלשונך. אגב, לכולנו [ או כמעט לכולנו] איכפת מה אומרים ומה חושבים עלינו. למי יותר ולמי פחות, אבל איכפת. ואשר ללקיחת החיים ב"איזי"- מי ערב לך שאילו היית לוקחת את החיים יותר באיזי היו פני הדברים טובים יותר? לעיתים דווקא המאמץ הוא שנותן לנו כוח. אינני אומרת שכך הם פני הדברים לגביך, אך אני רוצה להציג את הפן האחר של המאמץ. אני מבוגרת ממך בהרבה. סבתא לנכדים. בשלב מסויים רציתי לעזוב הכל ולקחת את החיים "באיזי" ולמזלי, הקרובים לי לא נתנו לי לעשות זאת ואני מודה להם על כך. כל חיי עבדתי ולמדתי. [ תואר שלישי] ודווקא כאשר התחלתי לקחת את החיים ב"איזי" , פרץ האו סי די, במלוא עוזו. אז מי יודע מה נכון? מה שנכון אנחנו יודעים רק בדיעבד. היום אני מחפשת להיות יותר עסוקה ולהתאמץ יותר. אני מניחה שיש דבר כזה שנקרא מינון נכון. מהו בדיוק, כל אחד צריך למצוא זאת לעצמו. כל טוב בברכה אדית אני שבה ומדגישה שהדברים שאני כותבת הם נכונים אך ורק לגבי , ואינם נכונים באופן גורף.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.