OCD וידוי אישי...
שלום לכולם. הפורום הזה מצויין. כן, הצלחתי למצוא משהו (קטן) חיובי על אוסידי: הסבר: יש לי פוביית נהיגה, אז אני יותר צדיק מהאפיפיור, וכשאני נוהג הפלאפון סגור(לגמרי, לא על "שקט") ואני מקשיב לרדיו רק במקרים חריגים. אם כל הבעייה שלי הייתה מסתכמת בזהירות יתר, דיינו. הבעייה: לפוביית הנהיגה יש שותף:פוביית האלכוהול אני נורא נורא חרד לשתות\לאכול משהו- שיש בו חשש אלכוהול מכניס אותי לסרטים. וכל דבר שאני אוכל, אני מוודא לפני זה שאין בו אלכוהול. אני שונא את עצמי. פשוט שונא את עצמי, כשאני קונה גלידה, אני שואל אם יש בה אלכוהול, כשאני קונה שיפוד או שווארמה בלאפה, אי שואל אם יש בזה אלכוהול. זאת הרגשה נוראית. אני מוכן "להסתכן", לספוג את התגובות של המוכר :זלזול , צוחקים עלי, הכל רק בשביל להיות שקט ורגוע שאין אלכוהול במה שאני מזמין. זה נוראי, זאת הרגשה פשוט מחורבנת. חבר מזמין אותי אליו, שותה כוס מיים, שואל אם יש אלכוהול, שותה מיץ תפוזים, אותו דבר. לא קונה מיים ברחוב כי חרד מזה שאולי נכנס בהם אלכוהול לא שותה מכוסות כי אני לא יודע מה שמו לי. אני מצטער על הפירוט אבל זה יושב לי על הלב המון המון זמן. אני מזמין פסטה או סניצל -את ההמשך כבר הבנתם... שיא השיאים: התחלתי לעבוד בגלידרייה, וסירבתי לטעום "רום צימוקים" מהחשש שאשתכר מכך
... נכון, אמרו לי מליון פעמים, שגם אם יש בדבר מסויים אלכוהול, זה בכמות מזערית שלא משפיעה, ובכל מקרה אם כולם יכולים אז גם אני יכול. ועדיין, אם אני כבר שותה\אוכל בלי לשאול אם יש אלכוהול אני לא יוצא מהביית, כי אולי אני בכלל שיכור... חשוב: אני לוקח כל יום מרוניל ופבוקסיל, (תרופות) אבל זה משהו פסיכולוגי, שאני לא מצליח להימנע ממנו.. הרגשה מאוד מאוד מבעסת ... זהו, רק רציתי לשתף אותכם, תודה על ההקשבה מתי
שלום לכולם. הפורום הזה מצויין. כן, הצלחתי למצוא משהו (קטן) חיובי על אוסידי: הסבר: יש לי פוביית נהיגה, אז אני יותר צדיק מהאפיפיור, וכשאני נוהג הפלאפון סגור(לגמרי, לא על "שקט") ואני מקשיב לרדיו רק במקרים חריגים. אם כל הבעייה שלי הייתה מסתכמת בזהירות יתר, דיינו. הבעייה: לפוביית הנהיגה יש שותף:פוביית האלכוהול אני נורא נורא חרד לשתות\לאכול משהו- שיש בו חשש אלכוהול מכניס אותי לסרטים. וכל דבר שאני אוכל, אני מוודא לפני זה שאין בו אלכוהול. אני שונא את עצמי. פשוט שונא את עצמי, כשאני קונה גלידה, אני שואל אם יש בה אלכוהול, כשאני קונה שיפוד או שווארמה בלאפה, אי שואל אם יש בזה אלכוהול. זאת הרגשה נוראית. אני מוכן "להסתכן", לספוג את התגובות של המוכר :זלזול , צוחקים עלי, הכל רק בשביל להיות שקט ורגוע שאין אלכוהול במה שאני מזמין. זה נוראי, זאת הרגשה פשוט מחורבנת. חבר מזמין אותי אליו, שותה כוס מיים, שואל אם יש אלכוהול, שותה מיץ תפוזים, אותו דבר. לא קונה מיים ברחוב כי חרד מזה שאולי נכנס בהם אלכוהול לא שותה מכוסות כי אני לא יודע מה שמו לי. אני מצטער על הפירוט אבל זה יושב לי על הלב המון המון זמן. אני מזמין פסטה או סניצל -את ההמשך כבר הבנתם... שיא השיאים: התחלתי לעבוד בגלידרייה, וסירבתי לטעום "רום צימוקים" מהחשש שאשתכר מכך
... נכון, אמרו לי מליון פעמים, שגם אם יש בדבר מסויים אלכוהול, זה בכמות מזערית שלא משפיעה, ובכל מקרה אם כולם יכולים אז גם אני יכול. ועדיין, אם אני כבר שותה\אוכל בלי לשאול אם יש אלכוהול אני לא יוצא מהביית, כי אולי אני בכלל שיכור... חשוב: אני לוקח כל יום מרוניל ופבוקסיל, (תרופות) אבל זה משהו פסיכולוגי, שאני לא מצליח להימנע ממנו.. הרגשה מאוד מאוד מבעסת ... זהו, רק רציתי לשתף אותכם, תודה על ההקשבה מתי