Mudhoney - Under a billion suns
הדיסק האחרון של מאדהוני שאותו אני זוכה לשמוע בפעם הראשונה. מאדהוניי כהרגלם לא מאכזבים. זה לא יהיה רציני לדבר לעומק על הדיסק לאחר שמיעה אחת, אבל אני מתרשם שמדובר בחזרה לסגנון שלהם מTomorrow hits todayו- My brother the cow, אחרי ההפקה והלחנים היחסית קלילים ולא קשים לעיכול ב-Since we've become translucent. ומפתיע מאוד השימוש בכלי נשיפה, במיוחד בשיר הסוגר את הדיסק. מבחינה לירית, נראה שהמגמה של פיחות בהשתטות ממשיכה גם באלבום הזה.עכשיו נראה שהליצנות המגניבה של סוף שנות ה80 ותחילת-אמצע שנות ה90 נעלמה, ואני לא בטוח אם זה טוב או רע. הדיסק הזה אמור להיות עוד אחד מאלבומי אנטי-בוש, אבל עוד לא התעמקתי בטקסטים. אצטרך לשמוע את הדיסק הזה עוד לא מעט פעמים לפני שתהיה לי דעה יותר קונקרטית לגביו. שירים בולטים: Hard-on for war, Let's drop in, In the search of