התכוונתי שתאהבו את זה בגלל השם.
ואגב, דיסק מעולה. כשמבקשים ממני את דירוג הדיסקים הגדולים של פינק פלויד, הדיסק הזה עומד מיד אחרי שלושת הדיסקים הגדולים שלהם ביחד עם Meddle ו-Animals. לא מובן לי למה את רואה את זה כקטעים שלא נכנסו לחומה. מדובר בדיסק קונספט נפרד לגמרי שמדבר על מלחמת פולקלנד. אמנם יש קרבה סגנונית, ואין לי בעיה עם כאלה שיאמרו שזה למעשה דיסק סולו של רוג'ר ווטרס (אם כי גם החומה הוא במידת מה כזה). מבחינה תוכנית, הדיסק שונה לגמרי, ומדובר בשירים פציפיסטיים מהיפים והמרגשים ביותר שנכתבו. לגבי מגלומניה של ווטרס, הוא לא התחיל להיות טיפוס נאלח ב1982, הוא היה כזה גם לפני.