Nosgoth rises from the swampy grave
הקדמה- אנחנו בדרך אל שומרי העמודים כדי לדווח להם על הממצאים העגומים: הקוסם הינו פושע כנגד הטבע ושומר הטבע בוודאי ירצה לטפל בעמק החולה והמורעל בקסם שהחדל אישים הזה הרס. השועל המסכן שמת בגלל שסיילו רצה להרוג את המפלצת המתכתית המסוכנת שראה בו השאיר את כולנו בהרגשת צער על מותו של היצור הנדיר והמסכן. הרגשת הצער נמהלה בחרדה מצמררת שיער כאשר מצאנו סימן מוטבע על כף רגלו של השועל- סימן דומה בצורה חשודה לסימן של שגו"ר... את העידכון הארוך יותר אפשר לקרוא במאמר. וכך אנחנו מתעוררים לעוד בוקר של שינה בתנאי שדה... ------------------------------------------------------------------- בוץ רטוב, קרררררר ובוץ. אין טעם להתכרבל בשמיכה, המיטה לחה ודומיניק כבר קמה מה גם שלפי הרעש היא כבר מתאמנת עם סיילו. אם לטיבו יש קצת שכל בראש הירקרק שלו הוא בטח כבר ניכס לעצמו את כל השמיכות של סיילו ועדיין ישן. אני שונא לישון באוהל. במיוחד באוהל רטוב. למה אף פעם אי אפשר למצוא פונדק נוח כשבאמת צריך אחד. אדריאן נרגן למדי קם מהמיטה והביט אל מחוץ לאוהל לראות מה חוללה סופת הגשם שירדה אתמול ליער. המצב לא היה יותר טוב ממה שחשב. בוץ. זה יהיה יום דביק וחלקלק והכי גרוע! מלוכלך!!! שרק אפשר לצעוד בו. דומיניק וסיילו עדיין התקוטטו וסיילו עשה צעד לא חכם. מרח בוץ על ראשה של דומיניק. מסתבר שהקטטה החלה בעקבות הזמנה מגונה שסיילו הפנה לדומיניק, משהו על מקלחת משותפת בעירום... ההסבר המבולבל והעטוף בהרבה זיבולי שכל צפוניים הנצעקים בקול רם מידי בבוקר רק הרע את מצב רוחו של אדריאן שהחליט שהצפוני הארור צריך איזה שיעור קטן בנימוס. מניסיון עבר אדריאן החליט שדו קרב לא ממש יועיל ללמד את הצפוני נימוס ולכן פנה אל אהובתו הראשונה בחיים. הנבל שלו תלמד את הצפוני החוצפן קצת נימוסים. מנגינה רכה עלתה מהמיתרים. מנגינה נעימה למשמע אוזניים המכילה קסם מעודן מכוון בדייקנות רבה לתת-מודע הבלעדי של סיילו. קסם חרישי שיגרום לכך שהצפוני החצוף וחומד הדומיניק יקבל התקף אימפוטנטיות קטאטוני בכל פעם שהוא מעז לחשוב עליה בכיוון רומנטי. אדריאן החזיר את הנבל היפיפיה שלו לתיק המעוטר שלה וחייך לעצמו בציפייה לבאות כאשר הצפוני השתגע והכריז מלחמה על כל מה שעומד מולו. משהו השתבש קשות בקסם הקטן הזה. בהרגשה של צמרמורת מדאיגה נזכר דאדריאן שההדים שחזרו מקירות העמק והתהודה בקניון הזה שבו חנו אכן נשמעו לו מוזר והוא ניסה לתקן אותם בזמן הניגון אבל כנראה שיש כאן יותר מסתם אקוסטיקה. משהו טבעי כזה לא היה משבש כך את הקסם. חשדותיו של אדריאן התממשו והתבדו בבת אחת. אדם זר הופיע מתוך היער מלא הערפל. הוא לבש סחבות שעדיין ניכר בהן עברן המפואר. הוא לא זכר אפילו את שמו. הוא זיהה את אדריאן כזמר המפורסם אבל לא זכר אם ראה אותו בווילנדורף או באחד מעשרות המקומות ברחבי כל נוסגות' בהם אדריאן הופיע במהלך שנות הנדודים שלו. בזמן שפירקנו את המחנה טיבו ודומיניק ניסו לדובב את האיש. מורעב, קפוא, אומלל ומלא נבואות רעות היה האיש. נחוש בדעתו שהגיע הקץ על כולנו שרודף אחריו איזה משהו אפל קטלני שרוצח בלילה ושאי אפשר להתחמק ממנו, אי אפשר להתחבא, אפשר רק לברוח וגם זה לזמן קצר. סיילו עודד אותו מעט בכך שהכריז, בקול גדול שהבריח כמה ציפורים, שאף אפלה לא תוכל לרקדן מים צפוני כל יכול שכמותו. הזר בכל זאת התעקש וגם טען שהאפלה העוינת הזו גזלה ממנו את הזיכרון ושפעם הוא היה מכשף גדול. כשקיבל קצת אוכל טרף אותו כמו זאב מורעב. הוא נראה קצת יותר טוב אחרי שתיקנו לו את הבגדים וטיבו סירק את שערו (ומצא סימן מוזר על עורפו). הוא התעודד אחרי שהבטחנו לקחת אותו אל שומרי העמודים. שומר התודעה בוודאי יוכל להחזיר לו את זכרונו או לפחות לברר את זהותו ולכוון אותו חזרה אל משפחתו. הזר חסר השם הסביר שוב ושוב שהאפלה קרובה והיא מסוכנת, היא תהרוג את כולנו, הסופה שהייתה היא סופה קסומה שהאפלה שלחה והוא לא מאמין שנצליח לצאת מהיער חיים. אדריאן לא מאמין בשליליות כל כך גדולה כבר בשעות המוקדמות של הבוקר אז הוא הניח את חששותיו בצד, כיתף את התיק שלו והחל להוביל. אומנם מורה הדרך כבר לא איתם אבל הוא חושב שהוא זוכר כמה ציוני דרך ביער מספיק טוב בשביל לחזור לעבר דרך המלך המובילה אל ווילנדורף. הדרך הייתה בוצית ודביקה בדיוק כפי שאדריאן חשש וכולם נזהרו שלא להחליק. טיבו שהלך במאסף ביחד עם סיילו החליט לפתע לרוץ אל תוך היער במורד ההר. סיילו לא חשב פעמיים והלך אחריו, מתעלם מסכנות היער הלא מוכר והערפל המתגבר ושר במלוא גרונו שירים צפוניים. הוא כנראה עדיין חושב שהוא יכול להלחם בכל העולם לבד. והרי לכם תוצאות של קסם משובש. הסופה שהשתוללה כל הלילה הפכה את היער העבות יותר לביצה חשוכה מלאה בסכנות טביעה, בוץ המסתיר חיות ארסיות ואורות ביצה מתעתעים המובילים אל האבדון. דומיניק ואדריאן עמדו חסרי אונים בפני הבחירה הקשה. שני הצפוניים יכולים לנשום במים. אדריאן ודומיניק לא. וגם הזר לא. אבל סיילו וטיבו הם שגרירים מהצפון והמלוכה של ווילנדורף לא תעריך זאת אם הם ימותו כאן בביצה. אדריאן התחייב לשמור עליהם ולהביא אותם אל המלך. מה לעשות? אין ברירה. נכנסים לביצה. וכשנתפוס את הילד המלכותי הזה הוא יחטוף כמה מכות מלכותיות מאוד בישבן המלכותי שלו. עוקבים אחרי קולו של סיילו השר ומסמנים עצים כדי לא לאבד את הכיוון בדרך חזרה, נכנסו אדריאן, דומיניק והזר המלנכולי לתוך הבוץ שעומקו עלה בהדרגה עד למותניים. אין דבר איום יותר מללכת, שקוע עד מותניך בבוץ המנסה לשאוב אותך פנימה, בביצה מלאת ערפל אחרי עקבות של מישהו ההולך ומתרחק כאשר ידוע לך שבכל רגע המישהו הזה יכול להחליט שהדרך הנוחה בשבילו היא לצלול את הקטע הבא למשך איזו חצי שעה... קולותיהם של צפוני חמום מוח וילד חסר אחראיות, מתווכחים עד השמיים, משכו אותנו כמו אורו של המגדלור המכוון את הספינות הבייתה. הביצה נסוגה מפני אי קטן של קרקע יבשה למחצה עליה עדיין עומדים קירותיה המתמוטטים של חורבה עתיקה, ללא גג או רצפה ולפחות בעלת 4 קירות אם כי כולם שבורים. בתוך המרובע הקטן התגלו לפנינו לאורה של מדורה קטנה זוג הצפוניים האובדים.
הקדמה- אנחנו בדרך אל שומרי העמודים כדי לדווח להם על הממצאים העגומים: הקוסם הינו פושע כנגד הטבע ושומר הטבע בוודאי ירצה לטפל בעמק החולה והמורעל בקסם שהחדל אישים הזה הרס. השועל המסכן שמת בגלל שסיילו רצה להרוג את המפלצת המתכתית המסוכנת שראה בו השאיר את כולנו בהרגשת צער על מותו של היצור הנדיר והמסכן. הרגשת הצער נמהלה בחרדה מצמררת שיער כאשר מצאנו סימן מוטבע על כף רגלו של השועל- סימן דומה בצורה חשודה לסימן של שגו"ר... את העידכון הארוך יותר אפשר לקרוא במאמר. וכך אנחנו מתעוררים לעוד בוקר של שינה בתנאי שדה... ------------------------------------------------------------------- בוץ רטוב, קרררררר ובוץ. אין טעם להתכרבל בשמיכה, המיטה לחה ודומיניק כבר קמה מה גם שלפי הרעש היא כבר מתאמנת עם סיילו. אם לטיבו יש קצת שכל בראש הירקרק שלו הוא בטח כבר ניכס לעצמו את כל השמיכות של סיילו ועדיין ישן. אני שונא לישון באוהל. במיוחד באוהל רטוב. למה אף פעם אי אפשר למצוא פונדק נוח כשבאמת צריך אחד. אדריאן נרגן למדי קם מהמיטה והביט אל מחוץ לאוהל לראות מה חוללה סופת הגשם שירדה אתמול ליער. המצב לא היה יותר טוב ממה שחשב. בוץ. זה יהיה יום דביק וחלקלק והכי גרוע! מלוכלך!!! שרק אפשר לצעוד בו. דומיניק וסיילו עדיין התקוטטו וסיילו עשה צעד לא חכם. מרח בוץ על ראשה של דומיניק. מסתבר שהקטטה החלה בעקבות הזמנה מגונה שסיילו הפנה לדומיניק, משהו על מקלחת משותפת בעירום... ההסבר המבולבל והעטוף בהרבה זיבולי שכל צפוניים הנצעקים בקול רם מידי בבוקר רק הרע את מצב רוחו של אדריאן שהחליט שהצפוני הארור צריך איזה שיעור קטן בנימוס. מניסיון עבר אדריאן החליט שדו קרב לא ממש יועיל ללמד את הצפוני נימוס ולכן פנה אל אהובתו הראשונה בחיים. הנבל שלו תלמד את הצפוני החוצפן קצת נימוסים. מנגינה רכה עלתה מהמיתרים. מנגינה נעימה למשמע אוזניים המכילה קסם מעודן מכוון בדייקנות רבה לתת-מודע הבלעדי של סיילו. קסם חרישי שיגרום לכך שהצפוני החצוף וחומד הדומיניק יקבל התקף אימפוטנטיות קטאטוני בכל פעם שהוא מעז לחשוב עליה בכיוון רומנטי. אדריאן החזיר את הנבל היפיפיה שלו לתיק המעוטר שלה וחייך לעצמו בציפייה לבאות כאשר הצפוני השתגע והכריז מלחמה על כל מה שעומד מולו. משהו השתבש קשות בקסם הקטן הזה. בהרגשה של צמרמורת מדאיגה נזכר דאדריאן שההדים שחזרו מקירות העמק והתהודה בקניון הזה שבו חנו אכן נשמעו לו מוזר והוא ניסה לתקן אותם בזמן הניגון אבל כנראה שיש כאן יותר מסתם אקוסטיקה. משהו טבעי כזה לא היה משבש כך את הקסם. חשדותיו של אדריאן התממשו והתבדו בבת אחת. אדם זר הופיע מתוך היער מלא הערפל. הוא לבש סחבות שעדיין ניכר בהן עברן המפואר. הוא לא זכר אפילו את שמו. הוא זיהה את אדריאן כזמר המפורסם אבל לא זכר אם ראה אותו בווילנדורף או באחד מעשרות המקומות ברחבי כל נוסגות' בהם אדריאן הופיע במהלך שנות הנדודים שלו. בזמן שפירקנו את המחנה טיבו ודומיניק ניסו לדובב את האיש. מורעב, קפוא, אומלל ומלא נבואות רעות היה האיש. נחוש בדעתו שהגיע הקץ על כולנו שרודף אחריו איזה משהו אפל קטלני שרוצח בלילה ושאי אפשר להתחמק ממנו, אי אפשר להתחבא, אפשר רק לברוח וגם זה לזמן קצר. סיילו עודד אותו מעט בכך שהכריז, בקול גדול שהבריח כמה ציפורים, שאף אפלה לא תוכל לרקדן מים צפוני כל יכול שכמותו. הזר בכל זאת התעקש וגם טען שהאפלה העוינת הזו גזלה ממנו את הזיכרון ושפעם הוא היה מכשף גדול. כשקיבל קצת אוכל טרף אותו כמו זאב מורעב. הוא נראה קצת יותר טוב אחרי שתיקנו לו את הבגדים וטיבו סירק את שערו (ומצא סימן מוזר על עורפו). הוא התעודד אחרי שהבטחנו לקחת אותו אל שומרי העמודים. שומר התודעה בוודאי יוכל להחזיר לו את זכרונו או לפחות לברר את זהותו ולכוון אותו חזרה אל משפחתו. הזר חסר השם הסביר שוב ושוב שהאפלה קרובה והיא מסוכנת, היא תהרוג את כולנו, הסופה שהייתה היא סופה קסומה שהאפלה שלחה והוא לא מאמין שנצליח לצאת מהיער חיים. אדריאן לא מאמין בשליליות כל כך גדולה כבר בשעות המוקדמות של הבוקר אז הוא הניח את חששותיו בצד, כיתף את התיק שלו והחל להוביל. אומנם מורה הדרך כבר לא איתם אבל הוא חושב שהוא זוכר כמה ציוני דרך ביער מספיק טוב בשביל לחזור לעבר דרך המלך המובילה אל ווילנדורף. הדרך הייתה בוצית ודביקה בדיוק כפי שאדריאן חשש וכולם נזהרו שלא להחליק. טיבו שהלך במאסף ביחד עם סיילו החליט לפתע לרוץ אל תוך היער במורד ההר. סיילו לא חשב פעמיים והלך אחריו, מתעלם מסכנות היער הלא מוכר והערפל המתגבר ושר במלוא גרונו שירים צפוניים. הוא כנראה עדיין חושב שהוא יכול להלחם בכל העולם לבד. והרי לכם תוצאות של קסם משובש. הסופה שהשתוללה כל הלילה הפכה את היער העבות יותר לביצה חשוכה מלאה בסכנות טביעה, בוץ המסתיר חיות ארסיות ואורות ביצה מתעתעים המובילים אל האבדון. דומיניק ואדריאן עמדו חסרי אונים בפני הבחירה הקשה. שני הצפוניים יכולים לנשום במים. אדריאן ודומיניק לא. וגם הזר לא. אבל סיילו וטיבו הם שגרירים מהצפון והמלוכה של ווילנדורף לא תעריך זאת אם הם ימותו כאן בביצה. אדריאן התחייב לשמור עליהם ולהביא אותם אל המלך. מה לעשות? אין ברירה. נכנסים לביצה. וכשנתפוס את הילד המלכותי הזה הוא יחטוף כמה מכות מלכותיות מאוד בישבן המלכותי שלו. עוקבים אחרי קולו של סיילו השר ומסמנים עצים כדי לא לאבד את הכיוון בדרך חזרה, נכנסו אדריאן, דומיניק והזר המלנכולי לתוך הבוץ שעומקו עלה בהדרגה עד למותניים. אין דבר איום יותר מללכת, שקוע עד מותניך בבוץ המנסה לשאוב אותך פנימה, בביצה מלאת ערפל אחרי עקבות של מישהו ההולך ומתרחק כאשר ידוע לך שבכל רגע המישהו הזה יכול להחליט שהדרך הנוחה בשבילו היא לצלול את הקטע הבא למשך איזו חצי שעה... קולותיהם של צפוני חמום מוח וילד חסר אחראיות, מתווכחים עד השמיים, משכו אותנו כמו אורו של המגדלור המכוון את הספינות הבייתה. הביצה נסוגה מפני אי קטן של קרקע יבשה למחצה עליה עדיין עומדים קירותיה המתמוטטים של חורבה עתיקה, ללא גג או רצפה ולפחות בעלת 4 קירות אם כי כולם שבורים. בתוך המרובע הקטן התגלו לפנינו לאורה של מדורה קטנה זוג הצפוניים האובדים.
טוב לשמוע שנהנית
