אני נהנת לחשוב שהכל הזיה
פשוט כי זה נותן מימד אחר לכל מה שקרה בסדרה, השאלה למה באפי החליטה שככה יקרה וכו' (גם אם היא לא ממש מודעת להחלטה הזאת, כי זאת היא שממציאה את הכל) מאז שראיתי את פרק הזה כמעט כל פעם שאני רואה פרק באפי אני תוהה על הקטע הזה. חוץ מזה זו גם דרך מגניבה לראות את כל הביג באדס: כפסיכיאטרים שמנסים להוציא אותה מההזיה. ונקודה שלישית, שקשורה יותר לפרק מאשר לאיך אני רואה את המציאות של באפי, זו היתה דרך מאוד יפה להראות שלמרות הכל באפי בוחרת לחיות בעולם הזה בתקופה של השישית שאז הכל כל כך קשה לה, זה גם מעצים אותה כגיבורה וגם נותן קצת כוח לה ולצופים בהמשך העונה כי אנחנו יודעים שהיא בחרה את זה. הסצנה שבה היא כמעט הורגת את כל החברים שלה אבל בסוף מחליטה להישאר ונפרדת מאמא שלה היא בין האהובות עלי בסדרה.
