דוקטור מיסטר כבר-לא-נייס-גאי בשבילך
שמע, הייתה הופעה פצצה. סה"כ מיקס של הרבה דברים ,גם חיוביים וגם קצת שליליים, אבל בשורה התחתונה (טוב הפעם הייתה בשורה הכי עליונה שיש, אבל שיהיה..)- היה מעולה.
להסברים. אז בשלילי- התור לקופות. כאילו WTF?. לדעתי הגיע עד לכפר סבא, אולי גם קלקיליה. חבר'ה, הייתי פה לפני שבוע, ולמיסטר וילסון לדעתי הגיעו פי 2 אנשים, ז אני יודע שאפשר לעשות את זה טוב יותר...
למען האמת, ההופעה של שבוע שעבר הציבה אצלי רף איכות כל כך אדיר, שגם לנפש וגם לאוזניים לקח זמן להתרגל. קודם כל, הייתי למעלה על הדשא, רחוק מהעין, רחוק מהלב. ולדעתי היה על בטוח הרבה יותר כיף למטה ב CORE, שם הקהל נראה מאוד מעורב בכל הבלאגן שהיה על הבמה. לא כך ביצעי הדשא העירומים למחצה, אדישים לשלושת רבעיה. אלו החבר'ה שבאו לשמוע את "רעל", והיו די בשוק אני מניח מכל השאר.
הסאונד גם לא הקל עליי. אומנם הופעת רוק, ו Blasting של ווליום טהור, זה מה עושים בהופעת רוק. אבל קצת יותר עדינות ודיוק לא היו מזיקים בהופעה של אליס קופר. מוזר, אני יודע, אבל האיש השקיע המון באולפן, והופעה חיה זה באמת הזמן להבין עד כמה. למשל Halo of flies. דמיינו את ההתלהבות שלי כשהשיר שאני הכי אוהב של אליס ניגח את אוזניי לראשונה. ארבעה גיטריסטים עומדים בשורה, אליס מנצח עליהם, כאילו הוא מבין איזו רמת דיוק ומקצוענות נדרשת לקטע הזה (שתכל'ס מורכב מאיזה 8-9 קטעים קטנים שנדחסים אחד לתוך השני כל הזמן). אבל, זה די הוחלף ב Sheer volume. חבל, אבל עדיין זה היה אחד מרגעי השיא של ההופעה. (האורך זה בגלל הסולו תופים, שבהופעה חיה זה בערך הפעם היחידה שאני מצדיק כזה דבר).
במילים אחרות, לקח זמן להתרגל לשינויים (שהם מובנים לגמרי- אתה לא יכול לנגן צ'יז מטאל כמו פיד מי פרנקשטיין ופוייזן, ומאטסרפיס כמו halo שלא עם אותה רמת כוונה ויכולת, אלא אם תביא גיטריסטים וורסטיליים באמת, מהזן שהם יחידים בדורם, קרי- אלו שהיו באליס קופר באנד המקורית), אבל בסוף זה קרה גם קרה. Under my wheels מאוד תרם לזה, וגם eighteen. בוא נאמר, קשה להיות נגד הופעה ששניים מהקטעים הכי גדולים של הרוקנרול מקבלים בה ביצוע ענק...
אליס אגב בכושר נהדר. נראה אפילו עוד יותר דינמי מהרבה צילומים שראיתי מהסבנטיז, ושואג/מחרחר נהדר על הבמה. עדיין סולן מצויין , אולי איבד חלק מהטווח, אבל הטווח החשוב להופעת רוק- זה שהוא משתמש בו כדי לזעזע את האמפיפארק, שם שום דבר לא נאבד. וגם מבחינת ה SHOW כמובן. אם יש ייחוד בהופעה של אליס, זה הטירוף שהולך שם על הבמה. שואו משומן, מדוייק ומתואם בבלאגן שלו. בכל שיר כמעט מוציאים איזה גליוטינה/כיסא חשמלי/בובת ענק של פרנקנשטיין להתעלל באליס, וממש מאלצים אותך להמשיך לבהות (תחילה) בתמהון, עד שאתה ננעל על הוייב הזה, ואז המוזיקה גם עובר לשליטה מלאה.
אגב מכל הטירוף שהלך על הבמה, הכי עשתה לי את זה האחות הפסיכופתית עם מזרק הרעל שלה. אליס דאג להביא שחקנית מצויינת לתפקיד הזה, שהשתלב היטב עם כותונת המשוגעים שלו. גם הגיטריסטית הבלונדה הפצצה של אליס היתה חלק לא קטן מהשואו, עם חיקויי הנדריקס למכביר . חבל שכגיטריסטית פרופר היא הרבה (הרבה) פחות מוצלחת מתנועות השדיי.. , כלומר, הידיים שלה..
ולחלק שאריאל הכי חיכה לו- כן הייתה בלדה לדוויט פריי, וכן היה ביצוע ענק. הרוויח לגמרי מהאקסטרא אנרגיות על הבמה. (הקהל לא הכיר כמובן..).
שרשרת הקאברים הייתה טאץ' מעולה. מחווה לחברים שהלכו ולא יחזור עוד , כי אליס בדיוק קיבל מערוף לראש, והוקפץ לביקור בבית קברות (או משהו בסגנון). במיוחד במיוחד האייס אוף ספיידס של הלמי.
אבל השיא? השיא היה השיר אחרון. בנסיון להיות רלוונטי לבחירות בארה"ב (אנשים בתחפושת בובות של הילרי וטראמפ התכתשו על הבמה, זה היה פרייסלס), אליס לוחץ על הכפתור האדום, ושולח את הפיצוץ האטומי שהוא ELECTED לחלל האוויר. אחרי כזה דבר?
לא יודע מה עם אמריקאים, אבל אני הייתי מצביע אליס y'all. (טוב, גם לפני
)
