No cats, no life

מטריד ועצוב (בעיני).
לא הצלחתי לקרוא את הכתבה, אבל מהכותרת והמבוא משודרת רוח מאוד ברורה שמתומצתת במשפט "הוא [החתול] הדבר הכי חשוב שיש לי".

לתחושתי כותבת המאמר נמצאת במצב מאוד לא בריא, שעולמה סובב סביב דבר אחד, פגיע וחולף. סביר להניח שביום יום המחשבות כל הזמן חוזרות לחתול, ואם הוא חולה/פצוע וכד', היא במשבר תיפקודי. וכל זה עוד כלום, לעומת השבר הנורא שיבוא כאשר הבלתי נמנע יגיע.

כולנו אוהבים (מאוד) את החתולים שלנו. כולנו חושבים עליהם, דואגים להם כשהם חולים, ומתאבלים כשהם הולכים. אבל חשוב לנסות לקיים מספר מוקדי הוויה.
 
למעלה