NM הסרט לעומת הספר
אז אתמול סיימתי את הקריאה השניה של NM הספר ובעודי מתחילה את E מצאתי את עצמי נשאבת למחשבות על הספר לעומת הסרט. ההבדלים בין סאגת הספרים לסאגת הסרטים הם נושא למאמר בפני עצמו, אבל פה ושם מבליחים קטעים ששונו וכל כך משנים את המשמעות שמאחוריהם שפשוט אי אפשר להתעלם מהם...
בעיקרון הסרטים חרוטים בזכרוני על כל סצינה מהם, לעומת הספרים שנמצאים יותר במעורפל (חוץ מהספר האחרון שהיה כל כך מדהים שרק המחשבה עליו גורמת לי לעצור את הנשימה לשנייה). כך שגם הקריאה השנייה של NM היתה סוג של ראשונה כי היו מלא דברים ששכחתי וכאילו גיליתי מחדש, בעיקר השינויים שהם עשו באדפטציה לסרט. אז ישבתי וקראתי והגעתי לסצינה שבלה רצה להציל את אדוארד במגדל השעון. קראתי עם נשימה עצורה את המפגש ביניהם וחיכיתי למילים המדהימות שאדוארד אומר לה כשהוא מתוודה שכל העזיבה שלו אותה היתה רק העמדת פנים... חיכיתי, קראתי, וזה לא הגיע. כל הסצינה מול הוולטרי עברה, ועדיין כלום. עד שהסצינה הגיעה הנשמה שלי יצאה.
והאמת שזה מציק לי. בעוד שיש הרבה שינויים שנעשו בסרטים שפגמו ביופי של הסצינות בספרים, דווקא הסצינה הזאת היתה לדעתי מושלמת יותר בסרט. זה הרי מתבקש ששניה אחרי שאדוארד קולט שהיא באמת חיה הוא ישליך את עצמו לרגליה ויסביר לה שהכל היה סתם הצגה ושהיא עדיין החיים שלו. וכל הסצינה בוולטורי, כשהיא מציעה את חייה במקום חייו (עוד סצינה שלא נאמנה לספר, לטוב ולרע), הרבה יותר עוצמתית כאשר היא מבינה שהוא באמת אוהב אותה. בכלל, כל הקטע בספר שהיא כל הזמן אומרת לעצמה שהוא לא באמת אוהב אותה אבל היא מוכנה לקחת את מה שהיא יכולה כרגע ולהינות מהקרבה שלו כמה שאפשר, די פאטית בעיני. בסרט עשו את זה נפלא - היא מצילה אותו, הוא מבהיר לה שהוא עדיין אוהב אותה ואז הם נלחמים על חייהם והקשר שלהם מול הוולטרי. בספר סתם לוקח לו עידנים להבהיר לה את כל עניין העזיבה ובינתיים היא שקועה במחשבות מבטלות אישיות
אז אתמול סיימתי את הקריאה השניה של NM הספר ובעודי מתחילה את E מצאתי את עצמי נשאבת למחשבות על הספר לעומת הסרט. ההבדלים בין סאגת הספרים לסאגת הסרטים הם נושא למאמר בפני עצמו, אבל פה ושם מבליחים קטעים ששונו וכל כך משנים את המשמעות שמאחוריהם שפשוט אי אפשר להתעלם מהם...
בעיקרון הסרטים חרוטים בזכרוני על כל סצינה מהם, לעומת הספרים שנמצאים יותר במעורפל (חוץ מהספר האחרון שהיה כל כך מדהים שרק המחשבה עליו גורמת לי לעצור את הנשימה לשנייה). כך שגם הקריאה השנייה של NM היתה סוג של ראשונה כי היו מלא דברים ששכחתי וכאילו גיליתי מחדש, בעיקר השינויים שהם עשו באדפטציה לסרט. אז ישבתי וקראתי והגעתי לסצינה שבלה רצה להציל את אדוארד במגדל השעון. קראתי עם נשימה עצורה את המפגש ביניהם וחיכיתי למילים המדהימות שאדוארד אומר לה כשהוא מתוודה שכל העזיבה שלו אותה היתה רק העמדת פנים... חיכיתי, קראתי, וזה לא הגיע. כל הסצינה מול הוולטרי עברה, ועדיין כלום. עד שהסצינה הגיעה הנשמה שלי יצאה.
והאמת שזה מציק לי. בעוד שיש הרבה שינויים שנעשו בסרטים שפגמו ביופי של הסצינות בספרים, דווקא הסצינה הזאת היתה לדעתי מושלמת יותר בסרט. זה הרי מתבקש ששניה אחרי שאדוארד קולט שהיא באמת חיה הוא ישליך את עצמו לרגליה ויסביר לה שהכל היה סתם הצגה ושהיא עדיין החיים שלו. וכל הסצינה בוולטורי, כשהיא מציעה את חייה במקום חייו (עוד סצינה שלא נאמנה לספר, לטוב ולרע), הרבה יותר עוצמתית כאשר היא מבינה שהוא באמת אוהב אותה. בכלל, כל הקטע בספר שהיא כל הזמן אומרת לעצמה שהוא לא באמת אוהב אותה אבל היא מוכנה לקחת את מה שהיא יכולה כרגע ולהינות מהקרבה שלו כמה שאפשר, די פאטית בעיני. בסרט עשו את זה נפלא - היא מצילה אותו, הוא מבהיר לה שהוא עדיין אוהב אותה ואז הם נלחמים על חייהם והקשר שלהם מול הוולטרי. בספר סתם לוקח לו עידנים להבהיר לה את כל עניין העזיבה ובינתיים היא שקועה במחשבות מבטלות אישיות
