Night Air

Night Air

אחרי שלפני שלושה שבועות קניתי את החדש של soft cell (ואיבדתי אותו לאחר שתי השמעות. מוזר - עד היום איבדתי רק שני דיסקים, ושניהם של סופט סל), אני יכול להמליץ רק על דיסק נוסף מאותו בציר רכש: Night Air של בליין ל. ריינינגר. זהו אלבום הסולו השני של הבחור המוכשר הזה שהיה ממייסדי טוקסידומון הענקיים. רק עכשיו (שנה שעברה) הוא יצא בפורמט CD עם כמה בונוסים נהדרים, אבל העיקר הוא עדיין האלבום עצמו. השיא הוא כמובן birthday song (השיר הטוב ביותר של טוקסידומון שהוא איננו של טוקסידומון. לבליין מצטרפים כאן פיטר פרינסיפל ו-ווינסטון טונג) - מלודיה אדירה על רקע קודר ומלנכולי (כמובן). חבל שטוקסידו לא הלכו בכיוון הזה, נראה שהיו יכולים להגיע רחוק יותר. מלודיות נהדרות מובילות גם את שאר האלבום (שהוא כמעט נטופל פילרים), יחד עם הפקה מהוקצעת ומנימליסטית. הכינור של בליין לא משתלט יותר מידי (בניגוד לחששות שלי שיהיה כאן משהו ארטי-פארטי, כמו אלבומי הסולו של שאר חברי להקת האם, פרט לזה של טונג). אלבום חובה (וקל לעיכול, למרות היותו משוייך מן הסתם ל dark eighties)! נ.ב. להפתעתי - הוא לא הומו. יכול להיות שגם סטיבן בראון לא?????
 
למעלה