NGD Larrivee RS-4 Lacewood
שלום חברים יקרים
לאחר המתנה של 4 חודשים הגיע הרגע המיוחל של צליל מנוע המשאית של פדאקס לבית שלי.
בדיקה ראשונה, לראות שהקופסא לא חטפה מכות ושחרור הנהג. מיד לאחר מכן, פתיחת הקופסא בזהירות וכמיהה.
קורה בדרך כלל שמפנטזים על משהו מסויים ושמשיגים אותו מתאכזבים קצת (או מאד) ממה שמקבלים וקורה גם ההפך. לי קרה ההפך. אמנם ציפיתי לאיכות והקפדה על פרטי פרטים ממוצר שאמור להבנות בבניה ספציפית ואישית ומייצרן מכובד אבל התוצאה במקרה הזה עברה אפילו את הציפיות הגבוהות שלי.
הסיבות העיקריות לבחירת הגיטרה הספציפית הזו היו איכות העץ (אחת המעלות הגדולות של היצרן הזה), נוחות הצוואר שמכוון לדעתי לכאלה שמנגנים לא מעט באקוסטית והרכיבים האלקטרוניים והמכניים שנבחרו בקפידה מהמדף העליון.
במבט חטוף, הגיטרה נראית כמו עוד גיטרת לס פול, אבל היא ממש לא. ראשית הסקייל שלה ארוך באינטש מזה של לס פול והצוואר יותר רחב אבל פחות עמוק. הפרט בורד גם מאד שטוח ומאד מזכיר בתחושה פרט בורד של אקוסטית. לי הצוואר מרגיש מאד מאד נח וממש תפור על הצרכים שלי והאינטש הנוסף נותן מתח למיתרים שממש מתאים לי.
בתמונות אפשר לראות את הקימורים שאמורים לשפר את הנוחות ובאמת מקיימים. הקיעור בצוואר הגוף שעושה את הגישה לסריגים הגבוהים יותר נוחה וזה בצד הגיטרה באיזור שבו הגיטרה נפגשת עם גוף הנגן נוח במגע עם הגוף. בזוויות מסויימות נראה כאילו הגיטרה מאד דקה אבל זו אשליה בגלל הקיעור הזה.
הפיקאפים היו במקור של ג'יסון לולאר אבל הוחלפו לפני כמה שנים עם הפיקאפים של מת'יו לאריבה והם קיבלו ביקורות מאד נלהבות מאלו שמחזיקים בשתי הוואריאציות ואכן הצלילים שמפיקה הגיטרה מרחיבים את הלב בכל מצב. בין עם זה פיקאפ הגשר שצלילו עגול, מצלצל והדוק, או פיקאף הצוואר שמחמם את הלב עם צליל קרמי עשיר מאד וחם. או שני הפיקאפים גם יחד שתפורים על מצב של פריטת אקורדים לדעתי.
הגיטרה הזו נבנתה על פי גחמות אישיות שלי. פרט בורד רוזווד הוא סטנדרטי והתאים לי, גב מהגוני גם כן כמובן, אבל מאחר ואני העדפתי את הגיטרה שלי עם מראה עץ טבעי ולא צבועה, חיפשתי עץ קצת יותר אקזוטי במראה ובחרתי בלייסווד. לאריבה עשו רק בודדות כאלה אבל למזלי היה להם את העץ וגם את הנכונות. באופן סטנדרטי הפיקאפים מגיעים מכוסים אבל אני רציתי את שלי ערומים. וגם העדפתי את הגיטרה ללא האינליי בצוואר אלא רק נקודות.
ואלו הרכיבים בגיטרה:
הטונרים-Klusons tulip delux (וינטאג כמו בלס פולים של שנות החמישים)
הכבלים הפנימיים שזורי בד
הנגדים בסגנון שנות השישים bumblebee נייר בשמן
ורכיבים של Tonepros, CTS, Scahller ו Switchcraft
מכירים את ההרגשה להתאהב אבל לא במשהו חי? להתגעגע, אבל לא למשהו שנושם? אז זה מה שקורה לי בימים האחרונים כשאני לא בבית. מעניין מתי הרגשות הללו יקהו, אני מקווה שלא בקרוב מאחר וזה כיף לא נורמלי להיות מאוהב
שלום חברים יקרים
לאחר המתנה של 4 חודשים הגיע הרגע המיוחל של צליל מנוע המשאית של פדאקס לבית שלי.
בדיקה ראשונה, לראות שהקופסא לא חטפה מכות ושחרור הנהג. מיד לאחר מכן, פתיחת הקופסא בזהירות וכמיהה.
קורה בדרך כלל שמפנטזים על משהו מסויים ושמשיגים אותו מתאכזבים קצת (או מאד) ממה שמקבלים וקורה גם ההפך. לי קרה ההפך. אמנם ציפיתי לאיכות והקפדה על פרטי פרטים ממוצר שאמור להבנות בבניה ספציפית ואישית ומייצרן מכובד אבל התוצאה במקרה הזה עברה אפילו את הציפיות הגבוהות שלי.
הסיבות העיקריות לבחירת הגיטרה הספציפית הזו היו איכות העץ (אחת המעלות הגדולות של היצרן הזה), נוחות הצוואר שמכוון לדעתי לכאלה שמנגנים לא מעט באקוסטית והרכיבים האלקטרוניים והמכניים שנבחרו בקפידה מהמדף העליון.
במבט חטוף, הגיטרה נראית כמו עוד גיטרת לס פול, אבל היא ממש לא. ראשית הסקייל שלה ארוך באינטש מזה של לס פול והצוואר יותר רחב אבל פחות עמוק. הפרט בורד גם מאד שטוח ומאד מזכיר בתחושה פרט בורד של אקוסטית. לי הצוואר מרגיש מאד מאד נח וממש תפור על הצרכים שלי והאינטש הנוסף נותן מתח למיתרים שממש מתאים לי.
בתמונות אפשר לראות את הקימורים שאמורים לשפר את הנוחות ובאמת מקיימים. הקיעור בצוואר הגוף שעושה את הגישה לסריגים הגבוהים יותר נוחה וזה בצד הגיטרה באיזור שבו הגיטרה נפגשת עם גוף הנגן נוח במגע עם הגוף. בזוויות מסויימות נראה כאילו הגיטרה מאד דקה אבל זו אשליה בגלל הקיעור הזה.
הפיקאפים היו במקור של ג'יסון לולאר אבל הוחלפו לפני כמה שנים עם הפיקאפים של מת'יו לאריבה והם קיבלו ביקורות מאד נלהבות מאלו שמחזיקים בשתי הוואריאציות ואכן הצלילים שמפיקה הגיטרה מרחיבים את הלב בכל מצב. בין עם זה פיקאפ הגשר שצלילו עגול, מצלצל והדוק, או פיקאף הצוואר שמחמם את הלב עם צליל קרמי עשיר מאד וחם. או שני הפיקאפים גם יחד שתפורים על מצב של פריטת אקורדים לדעתי.
הגיטרה הזו נבנתה על פי גחמות אישיות שלי. פרט בורד רוזווד הוא סטנדרטי והתאים לי, גב מהגוני גם כן כמובן, אבל מאחר ואני העדפתי את הגיטרה שלי עם מראה עץ טבעי ולא צבועה, חיפשתי עץ קצת יותר אקזוטי במראה ובחרתי בלייסווד. לאריבה עשו רק בודדות כאלה אבל למזלי היה להם את העץ וגם את הנכונות. באופן סטנדרטי הפיקאפים מגיעים מכוסים אבל אני רציתי את שלי ערומים. וגם העדפתי את הגיטרה ללא האינליי בצוואר אלא רק נקודות.
ואלו הרכיבים בגיטרה:
הטונרים-Klusons tulip delux (וינטאג כמו בלס פולים של שנות החמישים)
הכבלים הפנימיים שזורי בד
הנגדים בסגנון שנות השישים bumblebee נייר בשמן
ורכיבים של Tonepros, CTS, Scahller ו Switchcraft
מכירים את ההרגשה להתאהב אבל לא במשהו חי? להתגעגע, אבל לא למשהו שנושם? אז זה מה שקורה לי בימים האחרונים כשאני לא בבית. מעניין מתי הרגשות הללו יקהו, אני מקווה שלא בקרוב מאחר וזה כיף לא נורמלי להיות מאוהב
