Never Have I Ever (בעברית "אמת או חובה")

[טוני החתול]

סדרת feel good ממש חמודה וכיפית של נטפליקס שהעונה השניה שלה התחילה בסופש הזה.

אני לא בטוח אם אני אספיק להתחיל אותה היום כי אני קצת עסוק

 

[LeR@nch]

סדרה ממש חמודה. צפיתי בעונה הראשונה באחד הסגרים והופתעתי מכמה שהיא טובה. מקווה שהעונה השנייה תעמוד בציפיות, מתכנן להתחיל לצפות בה בקרוב.

 

[מ א י ה אלון]

הקריינות המיותרת נשארה.

 

[תרנגול רב עצמה]

הקריינות המיותרת נשארה.

למה?
אוהב מאוד VOICE OVER. אין לי מושג אם זה מקנרו האמיתי, אבל האנלוגיה שנוצרת בין הדמות הראשית למקנרו ולאבי הגיבורה נ-ה-ד-ר-ת.

 

[מ א י ה אלון]

ספוילר: עונה 1

אני שונאת רומנטיקה של סדרות נעורים, ולהפתעתי נהניתי מעונה 1 כי הרומנטיקה לא תפסה נפח גדול ועדיין הייתה קיימת כחלק מהחיים של דייווי.

ספוילר: עונה 2 פרק 1

פרק 1 היה כולו על משולש אהבה, הסוג השנוא עליי ביותר בסוגה.

 

[Lhuna3]

ספוילר: סיימתי את עונה 2

היא קצת פחות feel good מעונה 1, דיווי היא כבר לא האנדרדוג אלא עוברת לצד השני המבוקש ומתנהגת ממש רע לכולם וגם משלמת על זה מחיר, אבל רק עד גבול מסוים, כי בסופו של דבר בסוף העונה... היא בערך באותו מצב של סוף עונה 1 שבו גם פקסטון וגם בן רוצים אותה.
עדיין עונה מהנה בהחלט.
ואני דווקא מחבבת מאוד את הקריינות של ג'ון מקנרו.

 

[טוני החתול]

ראיתי בנתיים את שני הפרקים הראשונים לעונה

ספוילר: אמת או חובה פרק 2X02

הקריינות המיותרת נשארה.

אני דווקא מחבב אותה.
זה מעניין כי זה שונה מאוד מקריינות רגילה. בדרך כלל המקריין הוא סוג של מישהו שיודע הכל. לעומת זאת למקריין כאן אין מושג מה עומד לקרות, הוא מופתע, הוא מציג כל מיני דעות משלו.
אני לא זוכר כל כך איך הציגו את זה שהוא מקריין בתחילת הסדרה. אני זוכר רק שהוא שחקן טניס שאבא של דווי מאוד אהב.

פרק 1 היה כולו על משולש אהבה, הסוג השנוא עליי ביותר בסוגה.

באופן לא מפתיע גם פרק 2 היה כולו על משולש אהבה.
ואני מניח שכל שאר העונה תהיה על משולש אהבה.

בפרק 2 אומנם הניסיון של דווי לצאת עם שני הבחורים מתפוצץ (ממש לא מפתיע)(למעשה מפתיע שהיא הצליחה למשוך את זה קצת זמן)
אבל אני מניח שישאר סוג של משולש אהבה לכל העונה.

צפוי כמובן שהם בסוף לא חוזרים להודו. אם כי הייתי מצפה שיגיעו להחלטה הזאת רק קרוב יותר לסוף העונה, אבל ברגע שהתוכנית של דווי הסתמכה על כך שהיא נוסעת להודו אז היה ברור שאמא שלה תבטל מהר.
נראה לי נחמד שהסבתא עברה לגור איתם.

 

[מילי08]

ראיתי את הפרק הראשון ובאמצע הפרק השני סגרתי. די שיעמם אותי והרגיש לי מתאמץ מידי להיות מגניב. אולי מתישהו אתן לה צ'אנס נוסף. אפילו מאיה נהנתה ממנה, בסיכומים הארוכים שהיא כתבה כאן

 

[תרנגול רב עצמה]

ראיתי את הפרק הראשון ובאמצע הפרק השני סגרתי. די שיעמם אותי והרגיש לי מתאמץ מידי להיות מגניב. אולי מתישהו אתן לה צ'אנס נוסף. אפילו מאיה נהנתה ממנה, בסיכומים הארוכים שהיא כתבה כאן

גם אני נתתי הזדמנות. 3 פרקים ברצף.
לטעמי זה לא משעמם, כי הסדרה מרסקת כל סטריאוטיפ וכל קלישאה שיש לנו על סדרת בית ספר, כלומר, היא אשכרה פארודיה על הסדרות המטומטמות של בית הספר התיכון.
אהבתי מאוד את דמות האמא והדודה, שהלוואי שתקבל יותר נוכחות בסדרה, היא ענקית השחקנית שמשחקת את הדודה הזו.
גם, אם שמת לב, החתיך הרגיל - ALL AMERICAN הוחלף ב"היבריד" אסיאתי, קבוצת הכוסונים משום מה איננה שחקני הפוטבול אלא תערובת של מקסיקנים, שחורי עור, נמוכים ומתלבשים כמו ערסים.
אמשיך לצפות.

 

[מ א י ה אלון]

פרק 3
שיפור, ודווקא כשנקודת המבט היא של אחד מהבנים.
הקריינות, כך מתברר, תמיד יכולה להיות גרועה יותר.

 

[Lhuna3]

למה?
אוהב מאוד VOICE OVER. אין לי מושג אם זה מקנרו האמיתי, אבל האנלוגיה שנוצרת בין הדמות הראשית למקנרו ולאבי הגיבורה נ-ה-ד-ר-ת.

זה ג'ון מקנרו האמיתי. (וגם אנדי סמברג וג'יג'י חדיד האמיתיים נתנו קריינות אורח/ת).
וגם אני מאוד נהניית מזה. (למרות שלרוב לא חובבת קריינות).

 

[טוני החתול]

סיימתי את עונה 2 היום
אהבתי מאוד. עונה 1 אולי הרגישה טובה יותר כי היא באה כהפתעה.

ספוילר: Never have I ever עונה 2

אני אוהב את הקריינות. קלטתי בשלב מסויים שבעצם הקריין כאילו צופה בסדרה פעם ראשונה כמונו הצופים. שזה משהו שלא רגיל לקריינות.

אני לא מצליח להחליט אם אני בעד שדייוי תהיה עם פקסטון או עם בן. זה בעצם די אופייני לי - אני גם אף פעם לא בחרתי ממש בין אנג'ל וספייק.
אבל לדעתי זה ממש הצלחה בשביל הסדרה שקשה לבחור בינהם. לשניהם יש צדדים חיוביים וצדדים שליליים.
אבל בעצם לדייוי יש הכי הרבה צדדים שליליים - אני אוהב אותה, אבל היא די נוראית. כל הזמן. אני ממש מרחם על אמא שלה שצריכה לסבול את זה.
גם החברות הכי טובות שלה בקושי מצליחות לסבול אותה.
חזרה לבנים - בעצם מי שבעצם הייתה לו עלילה של התפתחות העונה זה פקסטון. בן פשוט נשאר נודניק, אבל בתכלס הוא בחור טוב ולא עשה ממש שום דבר לא טוב.

העלילה עם פביולה והחברה שלה קצת חרקה לי כי היא גם הייתה צפויה (שפביולה מזניחה את הרובוטיקה בשביל להראות יותר פופולרית, אבל אז חוזרת למי שהיא) וגם לא טובה כי בשום שלב לא ראינו את החברה שלה גורמת לה לעשות את זה.

הקצת עלילה עם הבת דודה הייתה חמודה. היה ברור משלב מסוים שהיא בסופו של דבר תגיע למורה ההודי. אבל אני לא זוכר מה קרה עם החבר שהיה לה בעונה שעברה (זה שלא היה הודי).

 

[תרנגול רב עצמה]

סיימתי את עונה 2 היום
אהבתי מאוד. עונה 1 אולי הרגישה טובה יותר כי היא באה כהפתעה.

ספוילר: Never have I ever עונה 2

אני אוהב את הקריינות. קלטתי בשלב מסויים שבעצם הקריין כאילו צופה בסדרה פעם ראשונה כמונו הצופים. שזה משהו שלא רגיל לקריינות.

אני לא מצליח להחליט אם אני בעד שדייוי תהיה עם פקסטון או עם בן. זה בעצם די אופייני לי - אני גם אף פעם לא בחרתי ממש בין אנג'ל וספייק.
אבל לדעתי זה ממש הצלחה בשביל הסדרה שקשה לבחור בינהם. לשניהם יש צדדים חיוביים וצדדים שליליים.
אבל בעצם לדייוי יש הכי הרבה צדדים שליליים - אני אוהב אותה, אבל היא די נוראית. כל הזמן. אני ממש מרחם על אמא שלה שצריכה לסבול את זה.
גם החברות הכי טובות שלה בקושי מצליחות לסבול אותה.
חזרה לבנים - בעצם מי שבעצם הייתה לו עלילה של התפתחות העונה זה פקסטון. בן פשוט נשאר נודניק, אבל בתכלס הוא בחור טוב ולא עשה ממש שום דבר לא טוב.

העלילה עם פביולה והחברה שלה קצת חרקה לי כי היא גם הייתה צפויה (שפביולה מזניחה את הרובוטיקה בשביל להראות יותר פופולרית, אבל אז חוזרת למי שהיא) וגם לא טובה כי בשום שלב לא ראינו את החברה שלה גורמת לה לעשות את זה.

הקצת עלילה עם הבת דודה הייתה חמודה. היה ברור משלב מסוים שהיא בסופו של דבר תגיע למורה ההודי. אבל אני לא זוכר מה קרה עם החבר שהיה לה בעונה שעברה (זה שלא היה הודי).

תיכף אהפוך הכל לבלתי נראה, עבור אלו שלא צפו בסדרה על שתי עונותיה ו- 20 פרקיה.
כמו ש @טוני החתול כתב, יש הבדל בין שתי העונות, והשניה נכנעת למרטיב ההוליוודי של "סוף טוב", ויתור על "המשפחה ההודית" לטובת הנרטיב האמריקני השחוק מאוד - "מימוש עצמי; כל אחד זכאי לאהבה, ועוד עניינים כאלה, חבל. [אהבתי את הקטע במעבדה עת קמאלה נכנסת בראש המעבדה ועושה ממנו סמרטוט. נקמת היורמים היא במדענית יפת תואר שלעולם לא תתיחס אליהם כאל "פרטנרים אירוטיים", עלתה בחייו החברתיים של מנהל המעבדה. הפארוטדיה על המדען זוכה פרס נובל היתה מופלאה [ צילום הרגליים כשהוא באדישות מוחלטת מספר את תודות חייו].
ויתרו על דמות האמא הנהדרת, בשביל סיפור אהבה בגיל הביניים בין ניאלי והיריב שלה, ואחר כך שמו אותה עם הבת בסצינת FEEL GOOD עם הבת.. לא, לא, למה עכשיו בגיל 16 ולא בגיל 20, עוד 4 עונות?
הביאו את הסבתא ולא עשו כלום עם הדמות כמעט על מנת לאפיין את השמרנות, עד כדי כך, שהסבתא, החמות[!] "מכה" את הנכדה ומאשרת לכלה שלה, להתחתן די מהר אחרי מות בעלה של ניאלי/ בנה של הסבתא.
כאן, וכאן ממש חורקת הסדרה ומאבדת את הגובה הנהדר שהיה לה בעונה 1.
אבל, ויחד עם זאת, יש בה כיף, הרבה הומור, ומתוודה שבכיתי בקטע הקיטשי, כשפקסטון הביא את הסבא לכיתה.
חבל שאחותו של פקסטון לא מופיעה הרבה. אהבתי את מערכת היחסים הפגיעה הזו. את הצד הרגיש של פקסטון ליד אחותו. יותר
חבל שדמות אהובתה של פאב לא מפותחת מעבר ל"בלונדינית היפה", חבל שהלעג לכוכבי ילדים, דרך החבר של אלינור היה שטחי.. וייי, כמה חומר בעשרה פרקים לעיצוב סדרה קומית-דרמתית חזקה באמת.
אני בעד פקסטון ודייווי, ככל שייראה לכם מצחיק, גם פקסטון חריג, מחויב לדעות קדומות.
אגב, שמתי לב לתבנית מרתקת של דמויות מקבילות: דייוי, אמא שלה, בת הדודה [שחקנית נהדרת, אני "מת עליה" ], ואם לא שמתן לב, אז פרקים 8-9-10 ממש בנויים על ההקבלה בין שלושתן.
פקסטון - טרנט - בן עוד שלוש דמויות מקבילות, בן אגב גם מקביל לרופא העור המצליח במיוחד, ופקסטון בסופו של יום הוא תוצר של סבא ואבא ואמא, היפים לגמרי [חנכנו אתכם לטוב לב ולא להשגיות, מר אלוף שחייה]
אגב, שמתם לב, שהפסיכולוגית, השחקנית כמובן, היא השוטרת המטורללת בקומדיה המטורללת על שוטרים בעיר הגירושים האמריקאית רנו?
ובקיצור-
אני מניח שנזרעו מספיק זרעים דרמטיים וקומיים כדי לפתוח בעונה שלישית. נראה..

 

[מ א י ה אלון]

נשאר לי עוד פרק אחד.
מינון הרומנטיקה נרגע מהעודף שהיה בתחילת העונה.
חזרו למצב של עונה 1: דייווי עסוקה בבנים, הסדרה עסוקה בדייווי.