Neil Young - Rust Never Sleeps
אחרי הביקורת המעולה של הולדן על live rust, האלבום שהוא הפסקול של הסרט Rust Never Sleeps החלטתי שאני צריך לכתוב כמה מילים על הDVD הזה. (אני מדבר על הDVD של Rust Never Sleeps ולא על האלבום live rust שהוא מושלם בפני עצמו) ההופעה הזאת היתה יכולה להיות מושלמת אם הבמאי היה חותך את הקטעי מעבר שבין השירים שכוללים, עובדי במה שלבושים כמו נזירים עם פנסים בעניים, ועושים הרבה רעש שהם הולכים על הבמה. עובדי הבמה האלה לוקחים הרבה זמן לסדר את הבמה עם מיקרופון ענק, ומרמים את הכיסויים מעל המגברים הענקים. (כנראה שניל יאנג חשב שהוא נמצא "בארץ הפלאות של אליס") ברקע אנחנו שומעים את "The Star-Spangled Banner" בביצוע המפורסם של ג'ימי הנדריקס מוודסטוק. (אפשר גם לראות יותר מאוחר בהופעה, בחלק החשמלי סיכה של הנדריקס על הרצועה של הגיטרה שניל מנגן בה) ומיד אחריו "A Day in the Life" של הביטלס. לאחר הקטע המייגע הזה שמעלים את אחד הכיסויים, אנחנו מגלים את ניל יאנג "מתעורר" על אחד המגברים הענקיים, והוא מתחיל את החלק האקוסטי של ההופעה עם Sugar Mountain. אחרי (My My, Hey Hey (Out of the Blue שהוא הביצוע האקוסטי, ניל יאנג הולך "לישון" וחברינו "עובדי הבמה" לוקחים אותו, אנחנו חוזרים ברקע לוודסטוק, והפעם האזהרה "לא להשתמש ב BROWN ACID". אחרי חמש דקות (שהספקתי לעשות אוכל) ניל חוזר עם Crazy Horse בחלק החשמלי של ההופעה, והם מתחילים בשיר When You Dance You Can Really Love. השיר שעושה את ההופעה הזאת לאחת הנפלאות שראיתי הוא Cortez the Killer (שבא בהמשך ההופעה) והוא אחד הדברים הכי טובים ששמעתי מניל. לסיכום, נהנתי לראות את ניל שהוא באמת היה YOUNG, וכמו שהולדן אמר בביקורת שלו "הוא גם אחד הגיטריסטים הטובים ביותר שישנם. למרבה הצער, לא רבים מכירים אותו ככזה. תקשיבו שוב ותווכחו בעצמם. העוצמה שיוצאת לו מבין המיתרים פשוט מדהימה." הDVD יכול להוכיח להרבה אנשים את זה! הוא לא עושה פוזות כמו ג'ימי פייג או ריצ'י בלקמור. הוא לא יודע להשתולל כמו פיט טאונסנד. הוא נראה כמו יורם שלא מתאים לא בכלל להיות בלהקת רוק, אבל אני סולח לו, ואוהב איך האצבעות שלו רצות על המיתרים, כמו שרק הוא מסוגל! והקול שלו מספר לי את הסיפורים הכי עצובים, ויפים. למזלנו, אנחנו חיים בעידן שהטכנלוגיה מאפשרת בתוך שניה להעביר את הקטעים המעצבנים, ולהגיע להופעה הכי יפה שראיתי עד היום.
אחרי הביקורת המעולה של הולדן על live rust, האלבום שהוא הפסקול של הסרט Rust Never Sleeps החלטתי שאני צריך לכתוב כמה מילים על הDVD הזה. (אני מדבר על הDVD של Rust Never Sleeps ולא על האלבום live rust שהוא מושלם בפני עצמו) ההופעה הזאת היתה יכולה להיות מושלמת אם הבמאי היה חותך את הקטעי מעבר שבין השירים שכוללים, עובדי במה שלבושים כמו נזירים עם פנסים בעניים, ועושים הרבה רעש שהם הולכים על הבמה. עובדי הבמה האלה לוקחים הרבה זמן לסדר את הבמה עם מיקרופון ענק, ומרמים את הכיסויים מעל המגברים הענקים. (כנראה שניל יאנג חשב שהוא נמצא "בארץ הפלאות של אליס") ברקע אנחנו שומעים את "The Star-Spangled Banner" בביצוע המפורסם של ג'ימי הנדריקס מוודסטוק. (אפשר גם לראות יותר מאוחר בהופעה, בחלק החשמלי סיכה של הנדריקס על הרצועה של הגיטרה שניל מנגן בה) ומיד אחריו "A Day in the Life" של הביטלס. לאחר הקטע המייגע הזה שמעלים את אחד הכיסויים, אנחנו מגלים את ניל יאנג "מתעורר" על אחד המגברים הענקיים, והוא מתחיל את החלק האקוסטי של ההופעה עם Sugar Mountain. אחרי (My My, Hey Hey (Out of the Blue שהוא הביצוע האקוסטי, ניל יאנג הולך "לישון" וחברינו "עובדי הבמה" לוקחים אותו, אנחנו חוזרים ברקע לוודסטוק, והפעם האזהרה "לא להשתמש ב BROWN ACID". אחרי חמש דקות (שהספקתי לעשות אוכל) ניל חוזר עם Crazy Horse בחלק החשמלי של ההופעה, והם מתחילים בשיר When You Dance You Can Really Love. השיר שעושה את ההופעה הזאת לאחת הנפלאות שראיתי הוא Cortez the Killer (שבא בהמשך ההופעה) והוא אחד הדברים הכי טובים ששמעתי מניל. לסיכום, נהנתי לראות את ניל שהוא באמת היה YOUNG, וכמו שהולדן אמר בביקורת שלו "הוא גם אחד הגיטריסטים הטובים ביותר שישנם. למרבה הצער, לא רבים מכירים אותו ככזה. תקשיבו שוב ותווכחו בעצמם. העוצמה שיוצאת לו מבין המיתרים פשוט מדהימה." הDVD יכול להוכיח להרבה אנשים את זה! הוא לא עושה פוזות כמו ג'ימי פייג או ריצ'י בלקמור. הוא לא יודע להשתולל כמו פיט טאונסנד. הוא נראה כמו יורם שלא מתאים לא בכלל להיות בלהקת רוק, אבל אני סולח לו, ואוהב איך האצבעות שלו רצות על המיתרים, כמו שרק הוא מסוגל! והקול שלו מספר לי את הסיפורים הכי עצובים, ויפים. למזלנו, אנחנו חיים בעידן שהטכנלוגיה מאפשרת בתוך שניה להעביר את הקטעים המעצבנים, ולהגיע להופעה הכי יפה שראיתי עד היום.