neighborhood - שכונה

[תל-אביבית]

neighborhood - שכונה

אתם יודעים לאיזה שיר נדבקתי לאחרונה? לא יודעת אם אתם מכירים, אבל זה מ``אלי מקביל``, וקוראים לו: ``neighborhood`` (ולנעמה - אחותי - שלא יודעת לקרוא באנגלית - התרגום של זה: ``שכונה``)... המילים שלו הולכות כך: (מתנצלת מראש אם יש שגיאות כתיב) ``there is a photo i`v been looking 4 it`s a picture of the boy next door and i loved him more than words could say never knew it `till he moved away``... וכך הלאה... וכל פעם כשאני שומעת אותו, השיר הזה גורם לי לחשוב... לחשוב על כל מיני דברים... למרות שהגיל שלי הוא לא גיל מופלג (בסה``כ 250 שנה... סתאאאאאם... אני בת 14 וקצת) פתאום אני נתקפת נוסטלגיות בשכונה הקודמת שלי, בגן וכו`... ובפעם האחרונה ששמעתי את השיר, פתאום חשבתי לעצמי: ואוו, אני חייבת להנות מהגיל הזה, מכיוון שבעוד כמה שנים טובות אני פתאום אסתכל אחורה ואתגעגע, לכל מיני דברים קטנים, שעכשיו אני לא מייחסת להם חשיבות כלל וכלל! ושתדעו לכם, חבר`ה, שהדברים הקטנים - הם הכי גדולים. והם הזכרונות הכי עמוקים שנשארים איתנו תמיד. הדברים הקטנים האלה, כמו: סבתא שהיתה לוקחת אותי מהמעון עם האוטו הפייסטה התכלת שלה וכאלה, הם הדברים שאני תמיד תמיד אזכור. וגם אתם. נקודה למחשבה. שלכם עדי בת ה-250 שנה

 

[gomshan]

מכירה את זה...

גם את השיר וגם את התופעה... אתה חושב על כל מה שיש לך ואל איך בעוד מספר שנים אתה תאבד את השקט הנפשי הזה שההורים מספקים לך. אבל אסור לשקוע יותר מדיי במחשבה הזאת או שתסיים עם משבר גיל המעבר של בני-נוער (כך לפחות אני קוראת לזה...), ולפני שתאמר ג`ק רובנזון, אתה תהיה כבר בגיל המעבר, תוהה איפה כל השנים היפות שפחדת לאבד... ממני בתקווה שתחיו את הרגע תמרי

 

[שלומצי]

וואלה? ההורים שלך מספקים

לך שקט נפשי?? אפשר אולי להחליף?..... ))

 

[yulia_tb]

.....

נכון, אני גם אתחלף בשימחה כי אצלי הבן אדם האחרון עלי האדמות שנותן לי שקט זאת אימא שלי! אז אולי לתקופה שאנחנו כבר לא נגור איתם יש יתרון ממני, יוליה

 

[שלומצי]

מקסים- ואפרופו:

היה לנו שיעור כתיבה יוצרת לא מזמן, וכל אחד התבקש לכתוב את הזיכרון הראשון שיש לו מהחיים. בדרך כלל, זה באמת דברים קטנים וספציפיים. זה היה נורא מעניין! מי זוכר?