NEC

[טל של אשחר]

NEC

קדימה , סיפורי NEC . ( כולל אורן , אצלו זה היה בשידור חי ).

 

[אורן של איה]

אזעקות ואזעקות שוא

זה התחיל ביום השלישי לחיי איה. הבטן הייתה קצת תפוחה והיה חשש לנק. ידענו שאם זה מגיע כל כך מוקדם זה ממש ממש לא מעודד. למזלנו, היה מה שהיה, חלף תוך יום. האזעקה הבאה הייתה ביום שישי בצהריים. חיכיתי לרוית כדי שנלך לבית החולים. עוד לפני שהיא הגיעה הביתה קיבלתי טלפון שמהבוקר (!!!!) יש חשש לנק ואף אחד לא טרח לומר לי כלום!!! אפילו לו בטלפון של הבוקר!!!! מסתבר שהייתה תורנית שלא טרחה אפילו לידע את מנהל המחלקה- כמובן שאנחנו יידענו אותו. וכך עבר יום שישי ויום שבת בחרדה אדירה עם צוות מצומצם. ורק יום לפני זה נגמלנו פעם ראשונה לחלוטין מהחמצן. כמובן שהכל חזר ושוב הזרימו חמצן לאינקובטור. שוב אחורה עם האוכל. אחרי שבוע וחצי (אם אני זוכר נכון) של תחושות נוראיות שבהן שום דבר לא בטוח, לא ברור פתאום הכל חלף והיה כלא היה. ממש תוך יום מצאנו את עצמנו בחדר טיפולים חוזרים לאכול בזונדה. מאותו רדע הכל רץ ותוך כשלושה שבועות מצאנו את עצמנו בבית!!!!!

 

[דורית ובניה]

7 חודשים של אשפוז ולא היה נק!!!

 

[אמא של עמרי]

גם אצלנו אזעקת שווא פעמיים

בערך בגיל שבוע וחצי עם החצי סיסי סימלאק הראשון . חזרנו לבקר אחהצ והבטן היתה דומה לבלון ענקי . והלחץ מסביב אצל הרופאים היה מהביל כמובן שדחוף צילום . ואמרו שיש טבעות במעיים המון גזים . וזה הסתדר וירד תוך כיומיים ( כמובן שלא נתנו בזמן הזה שום סימלאק ) .. ושוב חזר הסיפור כעבור כשבוע והפעם כבר לא נלחצנו ושוב דיאטה של נוזלים והכל שב על מקומו למזלינו !!

 

[shirar1]

אני חושבת שמכל הסיבוכים האפשריים

זה הדבר היחיד שגל ונטע דילגו עליו. כנראה שהם לא קראו את העמוד הנכון בספר, אחרת הם בטוח היו עושים גם את זה.

 

[משי של גיא]

אז לנו היה נק אמיתי!

מהיום שגיא נולד, הבטן היתה תפוחה ושחורה. כל יום מחדש אמרו הרופאים שזה שהבטן רכה, זה טוב. בינתיים הוא הפסיק לעשות קקי וזה היה ממש סימן לא טוב. נתנו לו כל פעם חתיכה קטנה של נר גליצרין כדי לשחרר את הסתימה אבל באיזשהו שלב זה כבר לא עזר. חג סוכות - שעה 8 בבוקר טלפון מהפגיה. על הקו היה רופא בכיר שהוזעק מהבית. מאותו היום התחלתי לרעוד מפחד כל פעם שהפגיה היתה ע הקו. "בואו מהר לחתום על טפסים לניתוח. ניתוח נק דחוף מאוד. יש בריחה של אוויר מהמעי אל חלל הבטן (ראו בצילום) וזה ממש לא טוב!" לא קלטתי איפה אני ומה אני כי באותם ימים אח של גיא סבל וממש גסס מאי ספיקה כלייתית כך שכל תפילותיי היו אליו. לגבי גיא הגדול, ידעתי שהכל יהיה בסדר. אבל פתאום גם הגדול (אחיו היה הקטן) זקוק לנו ולתפילות שלנו ופתאום גם המצב של הגדול קריטי ופתאום אנחנו במין סחרחרה של רגשות ששני בנינו גוססים. טסנו לבית החולים, בינתיים הכינו את גיא לניתוח, חיכו לנו הרופא המרדים לשיחה וחתימה על הטפסים ואח"כ הרופא המנתח שאמר שהסיכוי לצאת מניתוח כזה בחיים לפגים קטנים כמו גיא (שבינתיים כבר הספיק לרדת ל-612 גרם) הוא 20 אחוז אבל המצב ממש לא טוב ואם לא ינתחו, לא ברור מה יהיה. יש 72 שעות קריטיות שאם נעבור אותם, מצבנו יהיה ממש טוב. הספירה לאחור החלה. בתום 72 השעות מצבנו היה טוב עם גיא אבל באותו היום אחיו נפטר. פתאום בין בכי לבכי נזכרתי שעברו 72 שעות וגיא עדיין חי אז אולי יש סיכוי שנצא מכאן עם משהו. הניתוח עבר, הוצאו 30 ס"מ מהמעי הדק (מתוך 90) ועשו סטומה - חור בבטן ממנו גיא עשה קקי (שילשל רוב הזמן וגרם לעצמו כויות בכל הבטן - מחזה מחריד!). הסטומה היתה חודשיים כדי לתת למעי להתחדש ולהתאושש. בדיעבד התברר שהניתוח היה ממש בדקה ה-90 כי המעי היה במצב קטסטרופלי והיו המון חורים. מהחורים היה יכול לצאת קקי והיה יכול להיגרם זיהום תוך בטני-מה שגורם למוות. רק המחשבה על זה גורמת לי צמרמורת. כשגיא היה עם הסטומה, הוא שילשל בלי סוף ונזקק לעירו תמידי כי מהאוכל הוא לא גדל. לאחר כחודשיים, כשסגרו את כל העסק, גיא המשיך לשלשל וחלה בתסמונת המעי הקצר, מה שאומר שהוא לא סופג אוכל, במקרה שלנו גיא לא ספג סוכרים. הוא פשוט שילשל את החלב שלי. בגלל זה הסוכרים בדם שלו היו כל הזמן נמוכים, מה שגרם לתאריך השחרור להתרחק כל פעם מחדש. פתאום, ביום אחד, הסוכרים התחילו לעלות לנורמה. מרוב דיכאון החלב נגמר ואז גיא אכל פורמולה מיוחדת שנקראת"נאוקייט" אשר מפורקת מאוד ועולה הון. שילמנו לחודש 2500 שקל לאחר השתתפות של כללית מושלם. לא עניין אותנו כלום, רק שגיא כבר לא ישלשל, יספוג אוכל ויעלה כמו שצריך במשקל. לאחר שלושה חודשים בבית, עברנו בהדרגה לסימילאק ואז המעי של גיא כבר התאושש. היום, צחוק הגורל, אנחנו סובלים מעצירויות. שבוע לאחר ניתוח הנק עברנו ניתוח דוקטוס. לגיא יש צלקת ענקית לרוחב הבטן כך שאי אפשר לשכוח את הזוועה הזו.

 

[אורן של איה]

אוף...עוד סיפור אחד כזה ואני אצטרך

אישפוז...

 

[דורית ובניה]

משי, מזכיר לי סיפור של חברה טובה

הם עברו בדיוק את אותו התהליך (היינו מאושפזים יחד והאמהות נשארו חברות טובות). היום הילד בריא לחלוטין, מקסים וללא כל בעיות מעיים.

 

[חגית וניר]

כל הכבוד לגיא הגיבור!!!

באמת סיפור מדהים

. אנחנו, למזלנו, לא חווינו אף אחת מהמילים המפחידות האלה (נק, ספסיס). שני עברה את הפגיה בצורה חלקה - רק לגדול, וקישתא - הביתה. מאחלים לכל מי שכבר הגיע לפגיה, שתהיה לו תקופה קלה (יחסית) כמו שלנו.