מיאמי יכולה להגיע ל100 גם כשלברון קולע 10-15
כי יש לה המון כלים. קצת קשה לוויד ולבוש להנפיק 50 נק' כשלברון לוקח על עצמו את המשחק, ואז הם באמת מתפקדים כמו רול פליירס (כי קשה לככב ליד לברון). אבל אתמול זה לא היה ככה, וזה לא תמיד חייב להיות ככה. ההיט יכולים להיות קבוצה מאוזנת יותר, וכך היא גם תהיה טובה יותר.
100:
וויד 25
בוש 17
אלן 15
צ'אלמרס 13
אנדרסון 7
האסלם 6
קול 6
מילר 5
באטייה 5
אנתוני 2
+
לברון 10
כול אחד מהשחקנים האלה יכול לנפק את המספרים האלה, במשחק נתון שניים או שלושה מהם יכולים גם יותר כך שלא חייבים את כול ה11 בשביל להגיע ל100. בוש נתן למיאמי פלייאוף של 18.5 (2010) והוא לא פצוע או זקן, רק חסר ביטחון. להייסלאם לדוגמה יש יכולת להתחמם מהבלטה ולקלוע 15, באטייה או מילר יכולים גם להגיע ל10 ולקזז את השני (במשחק האחרון למילר היה 9 ב16 דקות), אשתקד צ'אלמרס נתן פלייאוף שלם של 11.5 4 4 1, והוא למעשה שחקן שרק מת להתפוצץ. למעשה כמעט כול השחקנים ברשימה הם שחקנים מוכחים בייצור נקודות בדרכים שונות, רבים מהם גם הוכיחו זאת תחת קבוצות שונות ובסיטואציות שונות. כול זה מראה על גיוון והתקפי, ואפילו השחקן האלמוני קול נתן כבר שני משחקי פלייאוף של 18 נקודות, כך שמבחינת אנדיבידואלים, ההיט הנוכחיים היא אחת הקבוצות הכי מגוונות התקפית ועמוסות כישרון בעשור האחרון אם לא אי פעם. היא ממש לא תלויה בלברון שיעשה נקודות. היא כן צריכה אותו כדי שישחק 35-45 דקות וינהל את העניינים, זה תפקידו של המנהיג.