בגלל זה הצעתי לדבר על זה בתור טקס
ולא פולחן.. (למה לא מקשיבים לי בבית הזה..?) אני אנסה להסביר את זה דווקא דרך נושא הרפואה, שמוזכר גם במאמר, בהקשר של רופא שניים. התופעות החברתיות/תרבותיות שאנחנו עושים לפעמים מדי יום הן בעלות כללים קבועים, ולכן במידה רבה טקסיים. כשאנחנו הולכים לרופא יש טקס לשוני (ולפעמים גם פיזי) מאוד ברור ומוגדר שבמהלכו ברור מה התפקיד של כל אחד מהשחקנים בשדה, מי שואל שאלות, אילו שאלות, מי עונה, איך עונה, מה עושים ואיך מתנהגים, איזה יחס יש לנו כלפי רופא (או בעלי סמכות אחרים), איזו הערכה חברתית יש לתפקיד של הרופא, ועוד מיני כללים שונים ומשונים, שהם ברורים מאליהם למי שחבר בחברה ובתרבות. כאשר משהו בטקס משתבש, ונכנסים אלמנטים שלא אמורים להיות שם נוצר מצב של בלבול (כמו שעשוי לקרות בטקסים מסוגים אחרים, אם מישהו פתאום יוצר הפרעה בטקס). והטקסים הללו מופיעים בהרבה מקומות ומאפיינים את מרבית ההתנהגויות שלנו. המאמר הוא באמת פשטני ורק מציג את הרעיון של שיטת ההזרה שמשמשת את הסוציולוגים והאנתרופולוגים בעבודתם. היום כבר לא נהוג להשאיר את הדברים ככה, רק כתיאור, ובד"כ נוסף אלמנט תיאורטי או ביקורתי למחקר. אבל בתחילת המחקר האנתרופולוגי (שזה בסה"כ כ-200 שנה) שהחל יחד עם הקולוניאליזם, העיקר היה תיאור של כל המתקיים בחברה החדשה אליה הגיע החוקר, זה התאים לתפיסות של אותם ימים - היום זה כבר לא ממש עובד כך. לגבי התופעה הנראית בעיניך תמוהה, של צביעת פנים, ניקוב חורים, חריטת קעקועים ושאר עניינים - גם אלו טקסים והתנהגויות שיש להם כללים בתוך תרבות שבה הם נהוגים (איך מתאפרים, אילו תכשיטים שמים, אילו בגדים שמים, מה זה קעקוע נחמד ומה זה קעקוע מוגזם, פירסינג - איפה,כמה ומתי, ועוד מיני תהיות כאלה כמו בעיקר "למה?", שנראות לך מוזרות מעיקרן משום שאתה לא שותף למיני-תרבות שעוסקת בפירסינג וקעקועים)
