Nacirema/ יקירמא

בעיניי כל הרשימה שהבאתי

עוסקת במוסכמות חברתיות. מה שאתה קורא לו אסטטיקה - גם הוא מוסכמה חברתית. וגם ריקוד גשם כדי להבטיח גשם הוא מוסכמה חברתית. רק שזה קורה בחברות אחרות מזו המוכרת לנו, שמנהגיה הם בעינינו "המובן מאליו".
 

orlyt

New member
בגלל זה הצעתי לדבר על זה בתור טקס

ולא פולחן.. (למה לא מקשיבים לי בבית הזה..?) אני אנסה להסביר את זה דווקא דרך נושא הרפואה, שמוזכר גם במאמר, בהקשר של רופא שניים. התופעות החברתיות/תרבותיות שאנחנו עושים לפעמים מדי יום הן בעלות כללים קבועים, ולכן במידה רבה טקסיים. כשאנחנו הולכים לרופא יש טקס לשוני (ולפעמים גם פיזי) מאוד ברור ומוגדר שבמהלכו ברור מה התפקיד של כל אחד מהשחקנים בשדה, מי שואל שאלות, אילו שאלות, מי עונה, איך עונה, מה עושים ואיך מתנהגים, איזה יחס יש לנו כלפי רופא (או בעלי סמכות אחרים), איזו הערכה חברתית יש לתפקיד של הרופא, ועוד מיני כללים שונים ומשונים, שהם ברורים מאליהם למי שחבר בחברה ובתרבות. כאשר משהו בטקס משתבש, ונכנסים אלמנטים שלא אמורים להיות שם נוצר מצב של בלבול (כמו שעשוי לקרות בטקסים מסוגים אחרים, אם מישהו פתאום יוצר הפרעה בטקס). והטקסים הללו מופיעים בהרבה מקומות ומאפיינים את מרבית ההתנהגויות שלנו. המאמר הוא באמת פשטני ורק מציג את הרעיון של שיטת ההזרה שמשמשת את הסוציולוגים והאנתרופולוגים בעבודתם. היום כבר לא נהוג להשאיר את הדברים ככה, רק כתיאור, ובד"כ נוסף אלמנט תיאורטי או ביקורתי למחקר. אבל בתחילת המחקר האנתרופולוגי (שזה בסה"כ כ-200 שנה) שהחל יחד עם הקולוניאליזם, העיקר היה תיאור של כל המתקיים בחברה החדשה אליה הגיע החוקר, זה התאים לתפיסות של אותם ימים - היום זה כבר לא ממש עובד כך. לגבי התופעה הנראית בעיניך תמוהה, של צביעת פנים, ניקוב חורים, חריטת קעקועים ושאר עניינים - גם אלו טקסים והתנהגויות שיש להם כללים בתוך תרבות שבה הם נהוגים (איך מתאפרים, אילו תכשיטים שמים, אילו בגדים שמים, מה זה קעקוע נחמד ומה זה קעקוע מוגזם, פירסינג - איפה,כמה ומתי, ועוד מיני תהיות כאלה כמו בעיקר "למה?", שנראות לך מוזרות מעיקרן משום שאתה לא שותף למיני-תרבות שעוסקת בפירסינג וקעקועים)
 

מילי33

New member
נכון, טקסים, לא פולחן

(מישהו כן מקשיב לך). דרך אגב, מלינובסקי שנחשב לאנתרופולוג ה"אמיתי" הראשון, זה שערך עבודת שדה כפי שנהוג כיום (גם אם היה אתנוצנטרי להפליא) פעל בזמן מלה"ע הראשונה ולמלחמה היה תפקיד חשוב במחקר שלו כי בהיותו נתין פולני הוא פחות או יותר נתקע באיי הטרובריאנדים ולכן נאלץ לערוך עבודת שדה. האנתרופולוגים לפניו היו מה שנקרא "אנתרופולוגים של כורסא": ג'נטלמנים בריטים שהביאו את השטח אליהם במקום לצאת לשטח.
 

מילי33

New member
כמו שאומר אלי

המאמר בא לנער אנתרופולוגים מהתפיסות המוקדמות שלהם ומלגלג למלינובסקי שהוא אחד האנתרופולוגים החשובים ביותר שהיו ויאמר לזכותם של האנתרופולוגים שזה מאמר מאוד מוכר שכמעט כל סטודנט צריך לקרוא (זה ו"שייקספיר בג'ונגל" למי שמכיר על אנתרופולוגית שמנסה לשווא לספר לילידים על המלט). השאלה החשובה כאן היא לא מהו פולחן אלא מהו ריטואל וההגדרה לריטואל היא טקס שחוזר על עצמו ולכן גם צחצוח שיניים יומי הוא ריטואל.
 

giulietta

New member
ריטואל הוא טקס שחוזר על עצמו.

האם פעולות טריוויאליות כגון רחצה, אכילה, שינה נחשבות בעינייך "טקסים"? ל"טקס" יש משמעות ייחודית. "טקס" הוא ארוע מיוחד שמתקיים בזמנים מיוחדים ומכאם חגיגיותו. פעולות יומיומיות אינן בבחינת ריטואל בעיני, אלא אם מדובר בהפרעה אישיותית אובססיבית קומפולסיבית. או שאולי לזה התכוון המשורר? כל האמריקנים נגועים בהפרעה זו?
 

מילי33

New member
כן

כל פעולה "טריוויאלית" (בעיני מי?) היא טקס כי היא חוזרת על עצמה. טקס אינו בהכרח ארוע מיוחד- לפחות לפי ההגדרה האנתרופולוגית.
 
יש הבדל מובהק בין

אכילה/שתייה/שינה/נשימה/סקס לבין איפור/צחצוח-שיניים/רחצה-יומיומית/גילוח/פירסינג. הרשימה הראשונה, מן הסתם, מתקיימת בכל תרבות שהיתה, שישנה ושתהיה.
 

אלי ו.

New member
בזן ואמנות אחזקת האופנוע

פירסיג אומר שיש פעולות ארוכות ולא מרתקות שיש לעשות אותן על בסיס קבע. ניקוי הקרבורטורים למשל. פעולות כאלה הוא מציע לבצע כטקס מסודר שמטרתו לתת תוכן לפעולה. ראשית לפרוש משטח עבודה על הקרקע. לפרק את הכוסיות מתחת כל קרבורטור ולהניח על המשטח, לשים את הברגים בתוך כלי וכו'. גם אכילה יכולה להיות טקס, אפילו שתית תה היא טקס במקומות מסוימים. פירסינג אינו טקס (אולי בביצוע הניקוב עצמו יש טקס מסויים) הוא סוג של דקורציה, כך גם איפור.
 

מילי33

New member
בכל תרבות מתרחצים

השאלה איך. החברה המערבית מצחצחת שיניים ואילו בהודו נהגו לבחור ענף טרי ולנקות איתו את השיניים. יש גם את ההבדל הידוע בין מנגב לשוטף ועל רקדנית הודית ידועה שהופיעה באלברט הול בלונדון מספרים שכל ההופעה עברה במוחה המחשבה על כל הישבנים הלא רחוצים שלפניה. ככה גם לגבי אכילה: כולנו אוכלים אבל מה, איך, מתי ובאיזה אופן- כל תרבות והכללים שלה. כמעט הכל קיים בכל תרבות השאלה היא איך ובאיזה אופן ולאיזה משמעות זה זוכה.
 

orlyt

New member
../images/Emo12.gif

למה ממבו-ג'מבו? זה נשמע מפיך כמו דבר רע... התיאור של המאמר את החברה האמריקאית אולי נלעג, אולי מגוחך, והוא ללא ספק מוגזם. זהו טבעו של תהליך הזרה. לוקחים את המובן מאליו, ומסתכלים עליו כתופעה חברתית/תרבותית (כלומר, יצירה אנושית). המאמר על היאקירמא לא לוקח את הדברים צעד אחד נוסף, והוא נותר בתיאור האנתרופולוגי המדווח על הנצפה. אבל השיטה הזו של ההזרה, שמשמשת סוציולוגים ואנתרופולוגים, מאפשרת לבחון תופעות מורכבות יותר מצחצוח שיניים. על ידי השלת ה"הצדקות" (רציונליזציות) התרבותיות מן התופעות שאנחנו בוחנים אפשר לבקר בצורה עמוקה יותר מבנים, מוסדות וארגונים חברתיים, לבחון את יחסי הכוח שבהם וכיו"ב. בעיניי זה חשוב לשינוי חברתי (למרות שחלק מהמרצים שלי הוכיחו כבר שאחד בפה ואחד בלב, ובכל זאת לא הצליחו לגרוע מאהבתי לסוציולוגיה), ונחמד גם בתור תרגיל מחשבתי, באופן כללי.
 

אטיוד5

Active member
יש בו שני עניינים ...

אחד הוא התאור עצמו והשני הוא אופן התאור. אופן התאור לקוח הישר מתוך העגה האקדמאית - Academeze. לזה קראתי ממבו-ג'מבו. ברמה הכי נמוכה, מדווחים קודם כל על כל עיניין בפעלים לטיניים (גבוהים) במקום בפעלים גרמניים (נמוכים). במקום get כותבים receive. ברמה הבאה משתמשים בהפשטות. אופססס חייב ללכת , סליחה.
 
למעלה