Naal N/A
אור מרצד מאיר בגמגום על מסך המחשב שמביט בנעל. חתיכת מסך מחשב... גבו הישר מתנשא לגובה של של [שורש:]21²-X² (משפט פיתגורס למציאת גובהו של המסך לפי האלכסון באינצ`ים) מעל לרגלו המחוטבת; דק כפיסת נייר, חד כסכין שוויצרית (Refresh Rate מצויין ורזולוציה שמיימית), וכלל לא של נעל. של מי המסך הזה בכלל? האור המרצד והחלון הפתוח בקומת הקרקע ממנו נשפך האור משכו את נעל לנצל את התכונה הבולטת של חלונות פתוחים על-מנת להתגנב מבעדו אל תוך חדר ממוחשב זה. הכל כדי להתחבר(!) שוב, סוף כל סוף. הגעגועים היו גדולים מכדי שנעל תמשיך להתנגד להם, במאבק חסר-סיכוי. אז היא מיהרה להדליק את המחשב ולהתחבר... כל עוד נשמתה באפה. לנעל כבר שבוע אין אינטרנט (שמים לב?), וזו ממש מכה. לא היה לה אפילו זמן לבצע נסיונות הפיכה אלימים במחשב כדי לגרום לו לדפדף (או מה שלא עושים מחשבים כשגולשים) שוב, רק כמה נסיונות לתקן בעיות מן הסוג השכיח, שנכשלו. התקופה תקופת מבחנים. מעניין אם עוד כמה נעדרו מן הפורום בזמן האחרון בגלל זה... דווקא בתקופה הקשה הזו נעל מצליחה להנות מאוד מרגעי הפנאי הקטנים שלה. עוד כמה עמודים קצרים בספר ב-0:30 - מותרות יקרים מפז - הפכו להיות חוויה שמספקת תקווה עליה נעל נשענת כל היום. עכשיו היא חזרה ממבחן בהיסטוריה די גדול. ההקלה שאחרי כל מבחן כזה - נק` ציון קטנטנה בציר הזמן עד לחופש-שנעל-כבר-שכחה-את-שמו - ממש משכרת: המערבולת, הסוערת והמלחיצה, שבתוכה נע כל החומר שנעל ניסתה לשנן (``להבין`` כמו שהמורים אומרים שלומדים היסטוריה) במשך הימים האחרונים במעגלים הולכים וקטנים עד שעושה רושם כי הוא נעלם ולעולם לא תזכר בו שוב, כבר לא מטרידה. בדקות ובשעות הראשונות שלאחר המבחן אפשר לתת ללחץ מנוח, אפשר לתת למערבולת להמשיך להתערבל מבלי לנסות לעצור אותה בהיסטריה מודעת לחוסר-הסיכוי; לתת לכל המידע שנכנס להתערפל, לשקוע ולהעלם, בחלקו, ובחלקו האחר - להספג במוח, אולי לשימוש עתידי. הסחרחורת שמתקבלת כשמנסים לחשוב על כל מה שכלל המבחן (ואיך בכלל הצליחה להתמקד בשאלות ובפרטים קטנים כמו ניסוח) היא סחרחורת מבורכת, בניגוד לזו שמופיעה כשמנסים להעביר את אותן מחשבות עם קבלת טופס המבחן. אבל ההקלה הזו היא רק זמנית, כי מחרתיים - כמובן - עוד מבחן, ול``ג בעומר... באיזה שבוע זה ל``ג בעומר? הזה? הבא אחריו? (שנעל תדע מתי יהיה זמן לקצת פיזיקה.) ומתישהו גם המחשב יחזור לדפדף. נעל
8/5/01
אור מרצד מאיר בגמגום על מסך המחשב שמביט בנעל. חתיכת מסך מחשב... גבו הישר מתנשא לגובה של של [שורש:]21²-X² (משפט פיתגורס למציאת גובהו של המסך לפי האלכסון באינצ`ים) מעל לרגלו המחוטבת; דק כפיסת נייר, חד כסכין שוויצרית (Refresh Rate מצויין ורזולוציה שמיימית), וכלל לא של נעל. של מי המסך הזה בכלל? האור המרצד והחלון הפתוח בקומת הקרקע ממנו נשפך האור משכו את נעל לנצל את התכונה הבולטת של חלונות פתוחים על-מנת להתגנב מבעדו אל תוך חדר ממוחשב זה. הכל כדי להתחבר(!) שוב, סוף כל סוף. הגעגועים היו גדולים מכדי שנעל תמשיך להתנגד להם, במאבק חסר-סיכוי. אז היא מיהרה להדליק את המחשב ולהתחבר... כל עוד נשמתה באפה. לנעל כבר שבוע אין אינטרנט (שמים לב?), וזו ממש מכה. לא היה לה אפילו זמן לבצע נסיונות הפיכה אלימים במחשב כדי לגרום לו לדפדף (או מה שלא עושים מחשבים כשגולשים) שוב, רק כמה נסיונות לתקן בעיות מן הסוג השכיח, שנכשלו. התקופה תקופת מבחנים. מעניין אם עוד כמה נעדרו מן הפורום בזמן האחרון בגלל זה... דווקא בתקופה הקשה הזו נעל מצליחה להנות מאוד מרגעי הפנאי הקטנים שלה. עוד כמה עמודים קצרים בספר ב-0:30 - מותרות יקרים מפז - הפכו להיות חוויה שמספקת תקווה עליה נעל נשענת כל היום. עכשיו היא חזרה ממבחן בהיסטוריה די גדול. ההקלה שאחרי כל מבחן כזה - נק` ציון קטנטנה בציר הזמן עד לחופש-שנעל-כבר-שכחה-את-שמו - ממש משכרת: המערבולת, הסוערת והמלחיצה, שבתוכה נע כל החומר שנעל ניסתה לשנן (``להבין`` כמו שהמורים אומרים שלומדים היסטוריה) במשך הימים האחרונים במעגלים הולכים וקטנים עד שעושה רושם כי הוא נעלם ולעולם לא תזכר בו שוב, כבר לא מטרידה. בדקות ובשעות הראשונות שלאחר המבחן אפשר לתת ללחץ מנוח, אפשר לתת למערבולת להמשיך להתערבל מבלי לנסות לעצור אותה בהיסטריה מודעת לחוסר-הסיכוי; לתת לכל המידע שנכנס להתערפל, לשקוע ולהעלם, בחלקו, ובחלקו האחר - להספג במוח, אולי לשימוש עתידי. הסחרחורת שמתקבלת כשמנסים לחשוב על כל מה שכלל המבחן (ואיך בכלל הצליחה להתמקד בשאלות ובפרטים קטנים כמו ניסוח) היא סחרחורת מבורכת, בניגוד לזו שמופיעה כשמנסים להעביר את אותן מחשבות עם קבלת טופס המבחן. אבל ההקלה הזו היא רק זמנית, כי מחרתיים - כמובן - עוד מבחן, ול``ג בעומר... באיזה שבוע זה ל``ג בעומר? הזה? הבא אחריו? (שנעל תדע מתי יהיה זמן לקצת פיזיקה.) ומתישהו גם המחשב יחזור לדפדף. נעל
8/5/01