my pik
יאי פיק ראשון שלי (אך חס וחלילה לא האחרון!) חברות שלי אמרו שהוא יפה למרות שהוא על בסיס הסדרה(החברות לא אוהבות אינויאשה- החברות מקבלות מכות XDDDD) שם:ברקעו של ירח מלא (אני ממש לא אוהבת את השם, תנו הצעות לשם אחר...) נושא: אינויאשה,קיקיו וקגומה-שם חיבה שהמצאנו לה-קינומה (מתאים, לא?) דרוגים: אף פעם לא הבנתי מה זה אומר =\ הרוח הלילה נשבה קלות מבדרת את שערותיהם. הם עמדו שם מביטים זה בזו ושותקים,מרוכזים במחשבות ורק בוהים. "אז זהו, הוא בחר בדרכו, הוא בחר בין שנינו"קגומה חשבה כשאינה יכולה לעצור עוד את הדמעות. טיפה אחר טיפה הם זלגו, מנצנצות באור הירח ומותירות סמני לחות על לחיה. ומצד שני הוא רק עמד שם בפרצוף של פרידה, לא מזיל דמעה, כאילו אדיש לעיניין. הוא פשוט הסתכל, מנסה להבין אם זאת שעומדת מולו היא האחת. למרות שידע שכבר בחר בשניה. "די!" היא צעקה לעצמה מרכינה את ראשה לריצפה, נתנה מבט אחרון באינויאשה ורצה מהר ככל שיכלה. "אבל... אני אוהבת אותך אינויאשה!" היא צעקה את מחשבותיה למרות שלא שמה לב לכך. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * הוא הסתכל עליה רצה אך לא יכל לזוז, היא נעלמה אט אט אל תוך הלילה הקר. הוא כבר לא ראה אותה אך נשאר לעמוד. דמעה אחת זלגה מעינו, נופלת על לחייו באיטיות רבה, היה נראה כאילו מתגרה בו על זה שהוא בוכה. "אני חייבת לה לפחות את זה" הוא חשב לעצמו והעלה חיוך קטן ומריר "קגומה, היא דמעה הזאת היא בשבילך" לפתע שמע את קגומה צועקת ממרחק "אני אוהבת אותך אינויאשה!"ומבלי להבין את שאשמע ענה בקול חלש "גם אני קגומה, גם אני" הדמעה נפלה על הריצפה ואינויאשה הלך בכיוון ההפוך ממנה. "אינויאשה, חזרת" רצה עליו קיקיו בחיוך רחב. "כן, חזרתי" הוא ענה עם בחיוך מאולץ וחסר נשמה. "כבר סיפרת לה?" היא שאלה בסקרנות למרות שפניו הסגירו את התשובה. הוא נאנח והמשיך ללכת, מחפש לו צמרת עץ ומסתכל על הירח שהיה באותו הלילה " בלילה הבא יהיה ירח מלא" הוא חשב מנסה להדחיק ת מחשבותיו על מה שקרה, אך ללא הועיל. היא עצרה, מותשת מריצתה. מנסה לראות לאן הגיעה מבעד למסך הדמעות שנוצר. "זה הים" היא אמרה בקול מנסה לחיך אך היתה עצובה מדי לכך. היא התיישבה על החול מסתכלת על הירח וחושבת על מה שקרה, ונרדמת. "כבר אחר הצהריים?!" היא הסתכל על השמש משפשפת את עיניה, "ישנתי כל כך הרבה? כנראה הייתי מותשת מליל אמש" היא תירצה את שינתה בפני עצמה. היא פשטה את בגדיה וניכנסה למים יושבת בקצה שבין חול לים. היא היתה מאושרת, משחקת עם המים באצבעותיה ומסתכלת על הקווים הצהובים שהשמש יוצרת על פניהם. היא הרגישה כמו ילדה קטנה שרואה בפעם הראשונה את העולם, מתרגשת מכול דבר קטן. ובכל פעם שהשם אינויאשה קפץ לראשה הדחיקה אותו ככל שיכלה. "כבר אחר הצהריים?!" הוא הסתכל על השמש משפשף את עיניו. הוא הצליח להרדם אתמול רק כשהשמש זרחה, מאז שחזר לא הפסיק לחשוב על מה שקרה, מה ששמע ובעיקר על מה שאמר בחזרה. "בוקר טוב" ברכה אותו קיקיו כשראת שהתעורר "בוקר טוב" הוא ענה וקפץ מן העץ " אתה רעב?" היא שאלה בניסיון לפתח שיחה "לא" הוא ענה בבוז והוסיף "אני הולך לטייל" הוא התחיל ללכת עדיין מעורער במחשבות ולא שם לב שכיוונו היה אותו הכיוון שרצה בו קגומה אמש. הוא הגיעה לחוף- חוף יפיפה, בדיוק אותו החוף בו התרחצה קגומה בשניות אלה. הוא הסתכל עליה ועיניו נצצו, היא נראה בעיניו כה נאורה וטהורה שגם הוא פשט את בגדיו ונכנס למים, מתישב מאחוריה וחבק את גבה, היא לא שמעה שהתקרב אך גם לא נבהלה, רק נשענה עליו ועצמה את עיניה. היא ידעה שזה הוא וכן חייכה. חיוכה שלה העלה גם חיוך על פניו, הוא התסכל עליה בהערצה ועצם אף הוא את עיניו. הם נראו באור אדמדם עקב השקיעה שהיתה בדיוק באותה השעה. אינויאשה פתח את עיניו ואחריו קגומה ששאלה ובקול חלש ושליו "מה אתה עושה פה אינויאשה?" שום כעס לא היה נשמע בקולה מה שהפתיע אותו מאוד. הוא חייך ונישק את צווארה "אל תדאגי לא ראיתי כלום" הוא אמר כאילו לא שמע את שאלתה. הוא קם והלך להתלבש, קגומה נשארה במים מאט אך לא יכלה שלא לתת הצצה קטנה. היא ציחקקה ויצאה מן המים. אינויאשה כבר לבש את מכנסיו האדומים כשהרגיש את ידיה הרכות מחבקות אותו בגבו, הוא הסתובב אליה מחייך, ידיה היום סביב צווארו. היא לבשה חזיית טורקיז ותחתון שחור שהבליטו את גופה. הם הסתכלו בעיניו של השני מחייכים חיוך ילדותי. השמש כבר נגעה בפני המים, זאת היתה הדקה האחרונה של אותה שקיעה קסומה ונשיקת הראשונה של אינויאשה וקגומה. אט, אט שפתותים נפרדו הם הביעו את אותה הבעה של אהבה בעיניים. השמש כבר נעלה והשאירה את השמים בגוונים מרהיבים של ורוד ואדום. הוא חיבק אותה, נשק על מצחה ואמר בקול חלש "אני אוהב אותך קגומה". היא צחקקה ואמרה "גם אני אוהבת אותך". "הוא בחר, הוא בחר בי" היא חשבה לנישקה אותו בשנית.
יאי פיק ראשון שלי (אך חס וחלילה לא האחרון!) חברות שלי אמרו שהוא יפה למרות שהוא על בסיס הסדרה(החברות לא אוהבות אינויאשה- החברות מקבלות מכות XDDDD) שם:ברקעו של ירח מלא (אני ממש לא אוהבת את השם, תנו הצעות לשם אחר...) נושא: אינויאשה,קיקיו וקגומה-שם חיבה שהמצאנו לה-קינומה (מתאים, לא?) דרוגים: אף פעם לא הבנתי מה זה אומר =\ הרוח הלילה נשבה קלות מבדרת את שערותיהם. הם עמדו שם מביטים זה בזו ושותקים,מרוכזים במחשבות ורק בוהים. "אז זהו, הוא בחר בדרכו, הוא בחר בין שנינו"קגומה חשבה כשאינה יכולה לעצור עוד את הדמעות. טיפה אחר טיפה הם זלגו, מנצנצות באור הירח ומותירות סמני לחות על לחיה. ומצד שני הוא רק עמד שם בפרצוף של פרידה, לא מזיל דמעה, כאילו אדיש לעיניין. הוא פשוט הסתכל, מנסה להבין אם זאת שעומדת מולו היא האחת. למרות שידע שכבר בחר בשניה. "די!" היא צעקה לעצמה מרכינה את ראשה לריצפה, נתנה מבט אחרון באינויאשה ורצה מהר ככל שיכלה. "אבל... אני אוהבת אותך אינויאשה!" היא צעקה את מחשבותיה למרות שלא שמה לב לכך. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * הוא הסתכל עליה רצה אך לא יכל לזוז, היא נעלמה אט אט אל תוך הלילה הקר. הוא כבר לא ראה אותה אך נשאר לעמוד. דמעה אחת זלגה מעינו, נופלת על לחייו באיטיות רבה, היה נראה כאילו מתגרה בו על זה שהוא בוכה. "אני חייבת לה לפחות את זה" הוא חשב לעצמו והעלה חיוך קטן ומריר "קגומה, היא דמעה הזאת היא בשבילך" לפתע שמע את קגומה צועקת ממרחק "אני אוהבת אותך אינויאשה!"ומבלי להבין את שאשמע ענה בקול חלש "גם אני קגומה, גם אני" הדמעה נפלה על הריצפה ואינויאשה הלך בכיוון ההפוך ממנה. "אינויאשה, חזרת" רצה עליו קיקיו בחיוך רחב. "כן, חזרתי" הוא ענה עם בחיוך מאולץ וחסר נשמה. "כבר סיפרת לה?" היא שאלה בסקרנות למרות שפניו הסגירו את התשובה. הוא נאנח והמשיך ללכת, מחפש לו צמרת עץ ומסתכל על הירח שהיה באותו הלילה " בלילה הבא יהיה ירח מלא" הוא חשב מנסה להדחיק ת מחשבותיו על מה שקרה, אך ללא הועיל. היא עצרה, מותשת מריצתה. מנסה לראות לאן הגיעה מבעד למסך הדמעות שנוצר. "זה הים" היא אמרה בקול מנסה לחיך אך היתה עצובה מדי לכך. היא התיישבה על החול מסתכלת על הירח וחושבת על מה שקרה, ונרדמת. "כבר אחר הצהריים?!" היא הסתכל על השמש משפשפת את עיניה, "ישנתי כל כך הרבה? כנראה הייתי מותשת מליל אמש" היא תירצה את שינתה בפני עצמה. היא פשטה את בגדיה וניכנסה למים יושבת בקצה שבין חול לים. היא היתה מאושרת, משחקת עם המים באצבעותיה ומסתכלת על הקווים הצהובים שהשמש יוצרת על פניהם. היא הרגישה כמו ילדה קטנה שרואה בפעם הראשונה את העולם, מתרגשת מכול דבר קטן. ובכל פעם שהשם אינויאשה קפץ לראשה הדחיקה אותו ככל שיכלה. "כבר אחר הצהריים?!" הוא הסתכל על השמש משפשף את עיניו. הוא הצליח להרדם אתמול רק כשהשמש זרחה, מאז שחזר לא הפסיק לחשוב על מה שקרה, מה ששמע ובעיקר על מה שאמר בחזרה. "בוקר טוב" ברכה אותו קיקיו כשראת שהתעורר "בוקר טוב" הוא ענה וקפץ מן העץ " אתה רעב?" היא שאלה בניסיון לפתח שיחה "לא" הוא ענה בבוז והוסיף "אני הולך לטייל" הוא התחיל ללכת עדיין מעורער במחשבות ולא שם לב שכיוונו היה אותו הכיוון שרצה בו קגומה אמש. הוא הגיעה לחוף- חוף יפיפה, בדיוק אותו החוף בו התרחצה קגומה בשניות אלה. הוא הסתכל עליה ועיניו נצצו, היא נראה בעיניו כה נאורה וטהורה שגם הוא פשט את בגדיו ונכנס למים, מתישב מאחוריה וחבק את גבה, היא לא שמעה שהתקרב אך גם לא נבהלה, רק נשענה עליו ועצמה את עיניה. היא ידעה שזה הוא וכן חייכה. חיוכה שלה העלה גם חיוך על פניו, הוא התסכל עליה בהערצה ועצם אף הוא את עיניו. הם נראו באור אדמדם עקב השקיעה שהיתה בדיוק באותה השעה. אינויאשה פתח את עיניו ואחריו קגומה ששאלה ובקול חלש ושליו "מה אתה עושה פה אינויאשה?" שום כעס לא היה נשמע בקולה מה שהפתיע אותו מאוד. הוא חייך ונישק את צווארה "אל תדאגי לא ראיתי כלום" הוא אמר כאילו לא שמע את שאלתה. הוא קם והלך להתלבש, קגומה נשארה במים מאט אך לא יכלה שלא לתת הצצה קטנה. היא ציחקקה ויצאה מן המים. אינויאשה כבר לבש את מכנסיו האדומים כשהרגיש את ידיה הרכות מחבקות אותו בגבו, הוא הסתובב אליה מחייך, ידיה היום סביב צווארו. היא לבשה חזיית טורקיז ותחתון שחור שהבליטו את גופה. הם הסתכלו בעיניו של השני מחייכים חיוך ילדותי. השמש כבר נגעה בפני המים, זאת היתה הדקה האחרונה של אותה שקיעה קסומה ונשיקת הראשונה של אינויאשה וקגומה. אט, אט שפתותים נפרדו הם הביעו את אותה הבעה של אהבה בעיניים. השמש כבר נעלה והשאירה את השמים בגוונים מרהיבים של ורוד ואדום. הוא חיבק אותה, נשק על מצחה ואמר בקול חלש "אני אוהב אותך קגומה". היא צחקקה ואמרה "גם אני אוהבת אותך". "הוא בחר, הוא בחר בי" היא חשבה לנישקה אותו בשנית.
