אההה...
אני זוכרת, שפעם דרתי אצל סבתא שלי איזה חודשיים (היו לנו שיפוצים בבית
), והייתי צריכה לנסוע פעמיים ביום (
) באוטובוס - ובחיים שלי לא נסעתי באוטובוס לפני זה... ודווקא הייתי די גדולה. אתם מבינים - אני מפונקת. אבל... וזה היה... מפחיד, ותחשבו, האינתיפאדה עדיין לא התחילה אז.
או שהיא התחילה ולא פחדתי עדיין? כלומר, לא שמו על זה הרבה? כלומר... אויש. אניווי, אני יודעת, זה לא מפחיד - זה מדאיג. מה אם יקרה משהו? ו... ואם אני ארד בתחנה הלא נכונה ועוד כל מיני שטויות ממש טפשיות... אני שותקת עכשיו.