My DOM Space
Setting
אני פותח את התיק, מוציא את החבל המגולגל.
חבילה גדולה ולבנה, מוצא את הקצה הפרום מעט. אף פעם לא אהבתי לשרוף או לקשור את הקצה, לא מוכן לוותר על החלקות של הקצוות, המחיר של קיצוץ כמה סנטימטרים בחבל בכל פעם נראה לי פעוט, מקסימום אקנה חבל נוסף. אני משחרר את הקשירה ומניח את החבל בערמה גדולה, מחזיק את שני הקצוות יחד, ומתחיל להחליק את החבל בין האצבעות שלי לקראת מציאת נקודת המרכז. מושך מטר, ומשליך, מושך מטר, ומשליך. מתמכר לתחושה החלקה בין האצבעות, למעבר המהיר של החבל, מתענג על הרכות שלו, מתפעל מחדש על היעדר החימום, מעביר את החבל דרכי. בזווית העין קולט אותה, עומדת שם בחזה חשוף , מזהה את השינוי.
בהתחלה זה היה הלהט, ההתקפה המהירה, ההצמדות, הנשיקה, הידיים שלי שמועכות את שדיה, את התחת שלה, אצבעות שנתחבות לתוך התחתונים שלה, או לתוך פיה.
ואז העצירה.
תורידי את החולצה, ואת החזיה, והלהט מתחלף במבוכה, עומדת מולי חשופה.
וכשאני שקוע לחלוטין בחבל, מטר ממנה, משהו בה משתנה לאט. סימני המבוכה נמהלים בהמתנה כפויה, משהו נרגע. ונראה שהיא תלויה בין הגירוי של החשיפה, לבין הכמעט שעמום, התהיה על התהליך, הזמן שלוקח לי, ומחשבות על החבל שנמשך ונמשך ונמשך עבורה. אני רואה את הנשימה שלה, את החזה שלה שעולה ויורד, את סימן השאלה בפניה, לא יודעת מה לחבל הארוך כל כך ולה.
וזה בסדר לי, בעצם זה מצוין, כאן אני רוצה להיות, בדיוק כאן.
הבניה
אני מניח עליה את החבל. מחבר בין עור לחבל, גוף לחפץ, מגע.
ואני מודע לתגובה שלה, עדיין לא מבינה. מה אני הולך לעשות, איך ולמה. וגם אני עוד שם בחבל יותר מאשר בה. מניח במיקום המדויק מודד בדיוק איפה לעשות את הקשירה הראשונה, מסיט את השיער שמפריע לי, ונזהר שלא לגעת בה. זו עדיין "משימה", או יותר נכון יצירה. וכמה שזה מכאני, זה תופס נפח משניה לשניה. מסובב אותה, מרים לה את היד, מחליק את החבל בקשירה על גופה. וההתמזגות האיטית הזו של החבל והגוף שלה מהפנט אותי, מרגע לרגע היא הופכת להיות חלק מהיצירה הזו. מרגע לרגע מתפוגג חוסר הסבלנות שלה, ומתקצר הזמן הארוך נורא, כשהגוף שלה נארז, נקשר, כשנבנית גם ההגבלה. כאשר אני עובר מתחת לשדיים אני כבר מעביר עליהם ברפרוף את הידיים. מרגיש אותה מתכווצת לשניה. עומד קרוב קרוב ונושם אותה, את עורף שלה, את החום שמתחיל להפלט ממנה, את הנשימה שלה. ושוב מתרחק להמשך הקשירה, אבל עכשיו אני וגם היא כבר הרבה יותר שם. וכל קשר מקבל משמעות חדשה, השלמת עוד שלב, עוד אבן בדרך להשלמה.
מתקרב אליה לאט דרך מרחק הקשירה, דרך הרגשת החבל הנמשך על העור, דרך היצירה, דרך העמידה שלה, הפטמות הזקורות, הרטיבות שלה.
ההשלמה
וכשהיא קשורה כולה, הכל משתנה בבת אחת. אני אוחז בה בעזרת החבל מאחור, מושך אותה מעט. מספיק כדי לערער בטיפה את היציבה. מספיק כדי להרגיש שאני מחזיק אותה. שאני יכול להניע אותה, לשלוט בתנועה שלה. לחוש בגוף שלה רועד מעט תחת אותה ההבנה, להרגיש אותה מתמסרת, זה הושלם. ואצלי נפתח אותו חלון נדיר, אותו רגע מכונן שאין דומה לו בעולם, היא שלי עכשיו לעשות בה כל דבר. ואין לי בראש משהו ספציפי, לפחות לא עכשיו, רק התחושה הזו שהגוף שלה כאן בשבילי עכשיו. אני לוקח צעד אחורה, רק מסתכל בה, מעריץ את הדבר הזה הנפלא. והיא נבוכה לגמרי, אבל זו כבר לא אותה מבוכה. כי מרגע שהיא קשורה, מרגע שנבנתה כל המסגרת, היא אחרת, שונה. היא עומדת שם מוגבלת, רועדת, סוערת בתוכה, אני יכול לחוש בגירוי שמציף אותה, בפעימות הלב, בנשימה הקצרה והשטוחה, היא מוכנה.
הלקיחה
אני לוקח אותה למיטה, משכיב אותה, מגלגל אותה. והידיים שלי בכל מקום בגופה, לוקח אותה. אני מכסה לה את העיניים, מפריד "אותה" מהגוף שלה, מהתגובות של הגוף שלה, שולח אותה לפנטזיות. מסמן פסים על התחת שלה, קוים דקיקים אדומים שמטיסים אותה מכאן. מסמן את התחת הזה, מוציא ממנה צעקה. מוציא ממנה רטיבות וחום. האצבעות שלי נדחפות לתוכה, מוציאות ממנה קולות, תגובות, משחק בה, משחק בתגובות שלה. היא צעצוע מין נפלא שאני יכול להפעיל. אני מוציא ממנה עונג, אני מכאיב, מלהיב אותה, אני חודר לתוכה, אני משתמש בה. אני סוחט מהגוף הזה את ההנאה שלי - שלה. אני יכול להביא אותה לתחינה, אני יכול לעשות בה. אני משחק בחורים שלה, בפה שלה בכוס שלה, בחור התחת שלה. מושך אותה מהחבל, מהשדיים מהפטמות, מזיין אותה, מזיין לה את הפה, משתמש בה. פותח בשתי ידיים את התחת הזה, מרגיש אותו מתכווץ בידיים שלי, פוער אותו בכוח, מועך בכל הכוח עם שתי הידיים, התחת שזה שלי, בשבילי, מרגישה את זה זונה ?
והכוס שלה משתוקק, כן, כן אני כלבה, אני זונה אני חור בשבילך. ואני מביא אותה לשם, גומר אותה. עד שכל הגוף שלה מתפוצץ לרסיסים, עד שהיא גומרת ככה, מזה שהיא למטה, מזה שהיא הכל, כלי, צעצוע, זונה, כלבה, יצר מיני טהור, שום דבר.
החזרה
וכשההתמוטטות מגיעה. כשגולשים במדרון ההנאה מהפסגה, אני משחרר את הקשרים, משחרר אותה. והיא חוזרת להיות היא, האישה. בתוך החבלים מונחת נרגעת לאיטה. וחוסר סבלנות מאיץ אותי לשחרר אותה, להסיר את העטיפה. את הקשרים האחרונים אני מסיר מבלי לפתוח אותם, מפשיט אותה. וכשהיא שוכבת בחיקי ערומה, ואני שוכב על הגב, תחושת סיפוק אדירה מציפה אותי, מן שלווה, שפה אני רוצה להיות, בדיוק ככה, כאן.
ולאט לאט אני חוזר מהספייס לכאן, חוזר אבל אחר.
כי החוויה הזו, הנתינה הזו, הלקיחה הזו, הפסגה הזו, אין דומה לה בעולם. והחיוך שנצרב בנשמתי שעשיתי את זה שהייתי וחוויתי את זה יישארו איתי לעולם.
Setting
אני פותח את התיק, מוציא את החבל המגולגל.
חבילה גדולה ולבנה, מוצא את הקצה הפרום מעט. אף פעם לא אהבתי לשרוף או לקשור את הקצה, לא מוכן לוותר על החלקות של הקצוות, המחיר של קיצוץ כמה סנטימטרים בחבל בכל פעם נראה לי פעוט, מקסימום אקנה חבל נוסף. אני משחרר את הקשירה ומניח את החבל בערמה גדולה, מחזיק את שני הקצוות יחד, ומתחיל להחליק את החבל בין האצבעות שלי לקראת מציאת נקודת המרכז. מושך מטר, ומשליך, מושך מטר, ומשליך. מתמכר לתחושה החלקה בין האצבעות, למעבר המהיר של החבל, מתענג על הרכות שלו, מתפעל מחדש על היעדר החימום, מעביר את החבל דרכי. בזווית העין קולט אותה, עומדת שם בחזה חשוף , מזהה את השינוי.
בהתחלה זה היה הלהט, ההתקפה המהירה, ההצמדות, הנשיקה, הידיים שלי שמועכות את שדיה, את התחת שלה, אצבעות שנתחבות לתוך התחתונים שלה, או לתוך פיה.
ואז העצירה.
תורידי את החולצה, ואת החזיה, והלהט מתחלף במבוכה, עומדת מולי חשופה.
וכשאני שקוע לחלוטין בחבל, מטר ממנה, משהו בה משתנה לאט. סימני המבוכה נמהלים בהמתנה כפויה, משהו נרגע. ונראה שהיא תלויה בין הגירוי של החשיפה, לבין הכמעט שעמום, התהיה על התהליך, הזמן שלוקח לי, ומחשבות על החבל שנמשך ונמשך ונמשך עבורה. אני רואה את הנשימה שלה, את החזה שלה שעולה ויורד, את סימן השאלה בפניה, לא יודעת מה לחבל הארוך כל כך ולה.
וזה בסדר לי, בעצם זה מצוין, כאן אני רוצה להיות, בדיוק כאן.
הבניה
אני מניח עליה את החבל. מחבר בין עור לחבל, גוף לחפץ, מגע.
ואני מודע לתגובה שלה, עדיין לא מבינה. מה אני הולך לעשות, איך ולמה. וגם אני עוד שם בחבל יותר מאשר בה. מניח במיקום המדויק מודד בדיוק איפה לעשות את הקשירה הראשונה, מסיט את השיער שמפריע לי, ונזהר שלא לגעת בה. זו עדיין "משימה", או יותר נכון יצירה. וכמה שזה מכאני, זה תופס נפח משניה לשניה. מסובב אותה, מרים לה את היד, מחליק את החבל בקשירה על גופה. וההתמזגות האיטית הזו של החבל והגוף שלה מהפנט אותי, מרגע לרגע היא הופכת להיות חלק מהיצירה הזו. מרגע לרגע מתפוגג חוסר הסבלנות שלה, ומתקצר הזמן הארוך נורא, כשהגוף שלה נארז, נקשר, כשנבנית גם ההגבלה. כאשר אני עובר מתחת לשדיים אני כבר מעביר עליהם ברפרוף את הידיים. מרגיש אותה מתכווצת לשניה. עומד קרוב קרוב ונושם אותה, את עורף שלה, את החום שמתחיל להפלט ממנה, את הנשימה שלה. ושוב מתרחק להמשך הקשירה, אבל עכשיו אני וגם היא כבר הרבה יותר שם. וכל קשר מקבל משמעות חדשה, השלמת עוד שלב, עוד אבן בדרך להשלמה.
מתקרב אליה לאט דרך מרחק הקשירה, דרך הרגשת החבל הנמשך על העור, דרך היצירה, דרך העמידה שלה, הפטמות הזקורות, הרטיבות שלה.
ההשלמה
וכשהיא קשורה כולה, הכל משתנה בבת אחת. אני אוחז בה בעזרת החבל מאחור, מושך אותה מעט. מספיק כדי לערער בטיפה את היציבה. מספיק כדי להרגיש שאני מחזיק אותה. שאני יכול להניע אותה, לשלוט בתנועה שלה. לחוש בגוף שלה רועד מעט תחת אותה ההבנה, להרגיש אותה מתמסרת, זה הושלם. ואצלי נפתח אותו חלון נדיר, אותו רגע מכונן שאין דומה לו בעולם, היא שלי עכשיו לעשות בה כל דבר. ואין לי בראש משהו ספציפי, לפחות לא עכשיו, רק התחושה הזו שהגוף שלה כאן בשבילי עכשיו. אני לוקח צעד אחורה, רק מסתכל בה, מעריץ את הדבר הזה הנפלא. והיא נבוכה לגמרי, אבל זו כבר לא אותה מבוכה. כי מרגע שהיא קשורה, מרגע שנבנתה כל המסגרת, היא אחרת, שונה. היא עומדת שם מוגבלת, רועדת, סוערת בתוכה, אני יכול לחוש בגירוי שמציף אותה, בפעימות הלב, בנשימה הקצרה והשטוחה, היא מוכנה.
הלקיחה
אני לוקח אותה למיטה, משכיב אותה, מגלגל אותה. והידיים שלי בכל מקום בגופה, לוקח אותה. אני מכסה לה את העיניים, מפריד "אותה" מהגוף שלה, מהתגובות של הגוף שלה, שולח אותה לפנטזיות. מסמן פסים על התחת שלה, קוים דקיקים אדומים שמטיסים אותה מכאן. מסמן את התחת הזה, מוציא ממנה צעקה. מוציא ממנה רטיבות וחום. האצבעות שלי נדחפות לתוכה, מוציאות ממנה קולות, תגובות, משחק בה, משחק בתגובות שלה. היא צעצוע מין נפלא שאני יכול להפעיל. אני מוציא ממנה עונג, אני מכאיב, מלהיב אותה, אני חודר לתוכה, אני משתמש בה. אני סוחט מהגוף הזה את ההנאה שלי - שלה. אני יכול להביא אותה לתחינה, אני יכול לעשות בה. אני משחק בחורים שלה, בפה שלה בכוס שלה, בחור התחת שלה. מושך אותה מהחבל, מהשדיים מהפטמות, מזיין אותה, מזיין לה את הפה, משתמש בה. פותח בשתי ידיים את התחת הזה, מרגיש אותו מתכווץ בידיים שלי, פוער אותו בכוח, מועך בכל הכוח עם שתי הידיים, התחת שזה שלי, בשבילי, מרגישה את זה זונה ?
והכוס שלה משתוקק, כן, כן אני כלבה, אני זונה אני חור בשבילך. ואני מביא אותה לשם, גומר אותה. עד שכל הגוף שלה מתפוצץ לרסיסים, עד שהיא גומרת ככה, מזה שהיא למטה, מזה שהיא הכל, כלי, צעצוע, זונה, כלבה, יצר מיני טהור, שום דבר.
החזרה
וכשההתמוטטות מגיעה. כשגולשים במדרון ההנאה מהפסגה, אני משחרר את הקשרים, משחרר אותה. והיא חוזרת להיות היא, האישה. בתוך החבלים מונחת נרגעת לאיטה. וחוסר סבלנות מאיץ אותי לשחרר אותה, להסיר את העטיפה. את הקשרים האחרונים אני מסיר מבלי לפתוח אותם, מפשיט אותה. וכשהיא שוכבת בחיקי ערומה, ואני שוכב על הגב, תחושת סיפוק אדירה מציפה אותי, מן שלווה, שפה אני רוצה להיות, בדיוק ככה, כאן.
ולאט לאט אני חוזר מהספייס לכאן, חוזר אבל אחר.
כי החוויה הזו, הנתינה הזו, הלקיחה הזו, הפסגה הזו, אין דומה לה בעולם. והחיוך שנצרב בנשמתי שעשיתי את זה שהייתי וחוויתי את זה יישארו איתי לעולם.
