MOTHER

[lifahead]

MOTHER

זה השיר הכי יפה בעולם....

 

[noosh]

לא זורקים כזו הערה לחלל

בלי לפרט, לנמק ולהסביר מה גרם לה!

 

[ירגזי כחול]

הסבר = ../images/Emo14.gif. !!! 111

 

[קלמנטינה מיכל]

חחחחח, כזה מתאים לך להגיד את זה ../images/Emo150.gif

וזה נאמר באופן החיובי ביותר!

 

[lifahead]

אני לא יודעת למה..

הוא פשוט מדהים בעיניי..

 

[ירגזי כחול]

אני זוכרת

שפעם ניסיתי להסביר למקהלה שהיתי בה את גדולתה של טורי... [מי שלא מבין פשוט לא מבין...] וניסיתי להסביר להם כמה זה יפה שנגיד... יש שיר אחד, שקוראים לו *שיעול* mother... והיא שרה בו [שלא לדבר על זה שזה בדיוק אחרי קטע פסנתר שובר לגמרי שפותח את יצירת המופת הזאת] go go go go now, out of the nest it's time - וזה היה [אני נזכרת עכשיו לאט לאט תו"כ כתיבה בקונטקסט] - כשבדיוק דברנו על צלילים שמזכירים את מה שהשיר מדבר עליו, ביצירות [אולי זה היה ביצירה ששרנו בדיוק?] - וה go go go הזה תמיד כ"כ נשמע לי כמו coo coo coo [קריאה של ציפורים, אמא ציפור לציפורים קטנות שלה,

וכו'.] ואמרתי להם את זה, והם אפילו התרשמו מטורי, אני חושבת. איך שאפילו רק משפט אחד מהשיר הזה יכול להדהים ביופיו ובגאונות שלו. טורי הכלבה.

 

[קלמנטינה מיכל]

אמאאא הווווו אמאאא חבקיני חזקקקקקקקק

 

[מתה על קובנה]

זה השיר האהוב עלי מהראשון ....

וואי פשוט,על כל אחג הוא משפיע , ובדרך אחרת . תחשבו,זה ממש גאוני לייצר שיר כזה ^^

 

[מתה על קובנה]

**אחד

 

[l TearDrop l]

יש לך מסר.

 

[ירגזי כחול]

טירדרופ שיר יפההה ../images/Emo9.gif

 

[noosh]

בא לי לחפור עליו גם.

כי Mother היה אצלי שיר שהתחיל הרבה דברים. בעקרון, לא כלכך הרגשתי אותו בהתחלה. תהליך ההכרה שלי את Little Earthqaukes (האלבום) היה מאוד איטי, הייתי נותנת לו ללוות אותי לבית הספר וחזרה, ועושה איתו את ההליכות שלי לשיעורי חליל ואני זוכרת ספציפית את הפעם ההיא ש-Mother נחת עליי. עד אז הוא היה נחמד אבל לפעמים היתי מעבירה, או פשוט לא שמה לב, ואז באותו יום (ובאותו רגע ואני זוכרת איפה בדיוק על המדרכה) הוא פשוט נפל. הצילים של הפסנתר התחברו נכון והמילים התחילו לחלחל ולא רק להתנגן בפנים. חזרתי הביתה מהופנטת, ובימים שאח"כ הוא פשוט היה מושמע אצלי כל הזמן. אינ זוכרת שהייתי מחכה לאח שלי שיסיים ללמד, ובינתיים מקשיבה לו באוזניות בלופים, נותנת למוזיקה להכנס פנימה ולבודד אותי, ומתחילה לשרבט עוד ועוד רישומים ונעלי פוינט ורקדניות במחברת פיזיקה האומללה שלי. שוב ושוב וכשלא הקשבתי הוא המשיך להתנגן ברקע. ופתאום, בשיעור אמנות, כל מה שהתרחקתי ממנו, כל הצבעים והדיו, משהו התחיל לזוז שם. התחלתי להתנסות ולנסות, כתבתי מילים ונתתי להן לזרום החוצה. זה היה השיר הראשון שפתח לי את הדרך לציור, שמילא אותי במשהו שהצלחתי לתרגם לקווים וכתמים, שביטא כלכך טוב את כל מה שהרגשתי. לא הבנתי איך אפשר לכתוב מילים בצורה כלכך מדוייקת שפשוט תתאר לא רק את המצבים, אלא גם את הכאב בעיניים או התחושה של געגועים למשהו שלא היה או את הצורך הזה במשהו קרוב כשהכל כלכך רחוק. ניכור וכעס, לא רק בתווים ולא רק במילים, גם בקול שלה, באיך שהיא הוגה. הכל שם היה כמו חתיכות של רגשות שהתחברו כמו פאזל לכל מה שעבר עליי. אני ממש חייבת המון לשיר הזה.

 

[behappy]

He's gonna change my name

אסוציאציות, או אין לי כוח לכתוב מה שאני באמת צריכה the phone has been disconnected dripping with blood and with time and with your advice poison me against the MOON מזכיר לי את Daddy של סילביה פלאת', "הטלפון השחור מנותק הקולות פשוט לא משתחלים דרכו", והעיסוק של פלאת' בירח, והיחסים המורכבים שלה עם ההורים שלה. לקרוא לשיר Mother ולא Mommy - כשהיא מדברת על חוויות ואסוציאציות שלה כredhead dancing girl קטנה כזו, יש בזה משהו מנוכר, הליכה בחושך, חלק מתהליך של התבגרות (רגל אחרי רגל. בזהירות, בחשש) ובו maybe you leave the light on- כל כך מעט לבקש- להשאיר את האור דולק בכניסה לבית או מה שזה לא יהיה כדי שלא יהיה חשוך בכניסה לבית.. וכל כך הרבה. להכנס לבית שהשאירו לך אור כדי שתוכלי להכנס אליו שונה לגמרי מלהכנס לבית דרך עוד קטע-דרך חשוך. זה כל כך נכון. אם יהיה הבסיס, אם יהיה האור שייחכה- יהיה אפשר לזכור מאיפה הגעתי ולאן אני הולכת. ("כי חושך יש בכל מקום", אמרה לי היום מישהי, "העניין הוא למצוא את האורות הקטנים האלה בין לבין". סתם משהו שעולה לי תוך כדי. כמה זה שיר על החושך הזה שיש תוך כדי תהליכים כשאת מרגישה שאת על חבל דק בקרקס בלי כלום מתחת לרגלים ויש גם אורות קטנים וקטנים פחות בשיר הזה. הלבנה, הפנסים של המכונית, האור בכניסה לבית, הבית עצמו? ) ואיך שהיא שרה בלחישה, כמו כישוף: "He's gonna change my name"