Miao Dao

[orii]

בודהידארמה

ממה שאני זוכר (וזה ממש מעט, בעיקר על סמך שני קורסים באוניברסיטה) היה אגדה (או בלשון אקדמאית אין עדויות לקיומו הממשי). מבחינת התרומה הפילוסופית המיוחסת לבודהידארמה הזן-צ´אן, היסטורית המצב יותר ברור: היה צ´אן (הגירסה הסינית לזן) אי-אז באיזור המאה השישית בסין ורק כמה מאות שנים (3~) לאחר הופיע הזן ביפן.

 

[Zeev Foux]

ברור כי הזן נדד מסין ליפן,

אך התיאוריה על ייחוסו של הזן (ואומנויות הלחימה) לבודהידארמה נדדה מיפן לסין. לדעתי לפחות. התיאוריה מתבסס על כך שכתובים מקשרים בין בודהידארמה לזן, נמצאים ביפן לפני עדיות בכתב לכך מסין. בזמנו פרופ´ יעקב רז פרש לפני את כל הרעיון. אנסה ליצור עימו קשר ולראות אם ישנם פירסומים שניתן להשתמש בהם. זאב

 

[orii]

אם הבנתי נכון אז המיתוס על המיתוס

חזר למקור. בודהידארמה הומצא בסין כמקור הזן נדד ליפן והוחזר לסין כשהוא מהווה גם את המקור של אומנויות הלחימה?

 

[צחי שוחט]

miao dao

שאלת איזו שיטה מתרגלת את החרב. בכל אופן בעגור לבן טיבטי מתרגלים אותה. התרגול כולל תרגילי שליטה בסיסים מתקדמים ותבנית. העבודה בה זורמת יותר לעומת הקאטנה היפנית. המורה שלי גם אומר כי הסינים נתנו אותה ליפנים. תהנה בסין. צחי שוחט.

 

[Zeev Foux]

סליחה ניצן, לא התייחסתי להמשך השאלה

ישנה תבנית שאולין של מיאו דאו, המיוחסת למאה השבע עשרה shaolin miao dao shi-ba shi שמונה עשר תנוחות חרב הנבט של שאולין ישנה גם תבנית שמקורה (כך נאמר לי) באגרוף הארוך ממחוז שאנדונג. אם אתה מעוניין בעוד, אז באתר מדהים על חרבות סיניות הוא האתר של תומס צ´ן תמצא המון! http://thomaschen.freewebspace.com ד"ש לחנן זאב

 

[nitzano]

Thanks

Thanks alot Zeev ,I thought it might be that way.The chinese are not really willing to admit they are using japanese weapons -So I can´t really find the answer from them.But Some claim that the sword apeard even long before 1500.

 

[Zeev Foux]

ישנם בהחלט סיבות להאמין בכך

שהתנועה הייתה מסין ליפן, ולא ההיפך. אבל זה לא היה במקרה הזה. חרבות כדוגמת חרב הנבט (מבחינה חיצונית) היו בסין הרבה זמן. אל תשכח שרוב ההחרבות הרגילות (DAO) דמו בעבר יותר לקטנה היפנית הצרה מאשר לפלאשיון הרחב האירופאי, למרות שכיום כיום נהוג לחשוב שדאו היא חרב רחבה. עם זאת חרב הנבט, הכוללת שימוש בשתי הידיים, הכוללת אחזקה של הנדן בחגורה בצורה מאד מסויימת, ואפילו כמה מהטכניקות באו מהיפנים. זאב

 

[יובל נחמקין]

בתור מי שלמד את ה"מיאו דאו" ...

ככלי הנשק הראשון (ועדיין זוכרה לטוב), אינני מוצא לה הקבלה יתרה לחרב היפנית (אותה למדתי - ואני עדיין מתרגל) שנים מאוחר יותר. המיאו דאו, נותנת מעין מבוא ללחימה בחרב הנאחזת השתי ידיים: אולי שואבת מהקן-ג´וטסו אך בהחלט מלאה באופי סיני. ממליץ עליה לחובבי החרבות הסיניות - בעיקר ככלי בסיסי. אבי (ABI) מוריה (כותב כאן תחת השם "החנית השמימית") מלמד תבנית (קאטה) למיאו דאו - כולל יישומים.

 

[nitzano]

What style

Does the Miao-dao-form Abi teaches has something to do with xing-yi-quan?if so what is the name of the form and it´s origin (province of inventor).If not -what style is it?

 

[יובל נחמקין]

תבנית העומדת בפני עצמה.

אינה שייכת לשינג-אי ועד כמה שידיעתי משגת: אינה תלויית שיטה ספציפית. הכי טוב: שלח מייל ושאל את המקור - אבי... [email protected]

 

[החנית השמימית]

ראשית התנצלות

ראשית התנצלות : התשובה תשלח במספר חלקים עקב בעיות מחשב. במיאו דאו נתקלתי לראשונה בשנות השמונים בטאיוואן, ואת השימוש בה למדתי מהמורה המנוח פנג האן - פינג (פנג הקטן ). החרב הארוכה והצרה, המיאו דאו, או חרב הנבט, קרויה על שום דמיונה לנבט הראשון של צמח צעיר. אלו המכירים את עולם כלי הנשק הסינים יכולים לראות שהשימוש בדימוי מעין זה אינו זר, ולדוגמא חרב עלה עץ הערבה, מוט זנב העכבר, חנית לשון הברווז וכו. לא ידוע מתי או היכן נוצרה המיאו דאו. אדם שו, מורה מפורסם מטאיוואן, סבור שחרב זו היתה בשימוש נרחב בין שושלות האן וטאנג.כמו כן הוא סובר שהיפנים אימצו את החרב במהלך שושלת טאנג (סברה הנתונה לויכוח).

 

[החנית השמימית]

המיאו דאו : חלק שני

במהלך אמצע שושלת מינג,פירטים יפנים יצרו תוהו ובוהו בחופי סין. הם גברו על חילות צבא מקומיים, השתלטו על מספר ערים, והרגו אזרחים. המצב העגום גרם למספר אנשי צבא, דוגמת המצביא המפורסם צי גי-גואנג (Qi Ji-Guang ),להבין את הכוח הטמון במיאו דאו בשדה הקרב. צי חשב לעשות שימוש בחרב שהיתה ארוכה יותר ממרבית החרבות באותה העת. האימון במיאו דאו הוכח כיעיל וצבאו של הגנרל צי, החמוש במיאו דאו, הביס את הפירטים. הצלחתם של החיילים הסינים תועדה במספר מסמכים היסטוריים, כמו גם ב"מדריך השימושי לאימון צבאי יעיל" שכתב הגנרל צי עצמו. המחשב...המשך יבוא.

 

[החנית השמימית]

המיאו דאו : חלק שלישי

אמן הלחימה הידוע צן צאנג-דואו (Chen Cang-Dou) שיבח את חרב המיאו דאו הארוכה, האחוזה בשתי ידיים, בספרו אודות חרב הדאו (Dan Dao Fa Xuan). הוא העלה את הסברה כי הסיבה בגללה היו הפירטים היפנים כה יעילים היתה האימון הפשוט והישיר בו נקטו. הדבר עמד בניגוד לתנועות המסוגננות שרווחו בחלק מאמנויות הלחימה הסיניות באותה תקופה. וו סו (Wu Su), אמן לחימה מפורסם אחר, כתב באותה תקופה בספרו הידוע (Sou Bei Lu) אודות החנית, כי לדעתו שימת דגש יתר על תרגול התבניות אינו נחוץ. מה שצריך להדגיש הוא תרגול שיהיה יעיל גם בשדה הקרב. המיאו דאו זכתה להתענינות מחודשת בשנת 1928, כאשר הממשלה הסינית יסדה את המכון המרכזי לאמנויות לחימה בנאנגינג. מי שלימד את השימוש במיאו דאו במכון היה מורה בסגנון פי גואה גיאנג בשם גואה צאנג-סון (Gua Chang-Sun), אך לא היה זה חלק מלימודי החובה. בכל אופן, היו כאלה שגילו התענינות, דוגמת מורה הצאנג צואן (האגרוף הארוך) האן גינג-טאנג (Han Jing-Tang), או מומחה השואי גיאו (האבקות) המפורסם צאנג דנג-שונג (Chang Deng-Shung).גם בסין של ימינו קיימת התענינות, אם כי לא גדולה במיאו דאו, ושני אמני לחימה : מא מינג-דו וגואה ריי-שיאנג, אף כתבו אודותיה ספרים. אני ממליץ בחום על לימוד נשק זה, שלא זכה לפופולריות רבה בעיקר בשל תנועתו הישירה והלא "מיופייפת".