MERCY

[גילעד 63]

MERCY

עכשיו אחרי שנרגעתי מהסרט הזה רוצה להעלות משהו שעלה לי ולשמוע מה חושבים.
בעצם בסרט מדובר על ילדה שאומצה מאתיופיה על ידי זוג דני בגיל שלוש בערך אם אני זוכר נכון ואחרי ארבע שנים של קושי לא קטן איתה החליטו ההורים המאמצים להעביר אותה למקום שיוכל לטפל בה. היא אובחנה עם RAD ובעצם נראה שמדובר פה במה שקוראים אימוץ שנכשל באיזה אופן. בשיחה שהיתה לי בנושא פגשתי מולי כעס מאד גדול על האמא המאמצת שהזכיר לי שיר שכתבתי לפני שנים אחרי שפגשתי נערה בת 16 שנמסרה בגיל 12 לשירותי הרווחה על ידי אמא שלא יכלה לטפל בה יותר. השיר נקרא "פתק החלפה" והשורה הראשונה אומרת "ילדים לא באים עם פתק החלפה".
אם זה "אימוץ שנכשל" שאלתי את עצמי מה זה אימוץ שהצליח? איך זה נמדד?
כשחייתי קצת בארה"ב ועסקתי באימון יחידות מיוחדות שם פגשתי בחור שהתיידדתי איתו ובמהלך ההיכרות שלנו והשהייה עם היחידה שהיה בה עלתה לי שאלה שבאופן אופייני לא התביישתי לשאול (מאד לא אמריקאי מצידי

). נראה בעליל שהוא שונה משאר חברי היחידה השחורים שיש להם את הדיבור שלהם והDEMEANOR שלהם שהוא african american טיפוסי. כולנו מכירים את זה. אצלו לא היה אפילו זכר לזה. כלום. בחור לבן בחליפה שחורה. אז שאלתי והוא סיפר לי שאומץ בגיל ינקות על ידי משפחה לבנה וככה הוא גדל לחלוטין בין לבנים והוא לא מרגיש שום קשר לתרבות השחורה האמריקאית. מבחינתו זה לא קשור אליו בכלל. זה היה מאד מענין לשמוע.
אז אני שואל, מהו אימוץ מוצלח? מתי יודעים? ואיך יודעים?

 

[יסמין@]

נראה לי שאתה מציג כאן

2 שאלות שונות, קשורות אך שונות?
א) מהו אימוץ מוצלח?
ב) מהו אימוץ בין גזעי מוצלח? האם אימוץ בין גזעי מוצלח משמעו טמיעה מוחלטת של בן גזע-תרבות וכו' X בגזע-תרבות וכו' של משפחתו? או אימוץ בין גזעי מוצלח משמעו שמירה על הזיקה לגזע-תרבות וכו' המקוריים.

לדעתי
א) אימוץ מוצלח = נוצרת משפחה באמצעות אימוץ.
ב) נראה לי שכאן הדעות חלוקות.

 

[יסמין@]

וביתר הרחבה בנוגע לנקודה ב'

נראה לי שעדיף שילד/ה מגזע-תרבות וכו' X יאומצו על ידי משפחה טובה מאותו גזע-תרבות וכו'.
אבל אם אין?
קראתי שמשפחות אפרו-אמריקאיות לא נוטות לאמץ. וכנ"ל משפחות אתיופיות בארץ. (אין לי ידע מוסמך בנושא, משהו שקראתי)
אם הבחירה היא בין משפחה טובה לבנה לבין משפחה טובה שחורה - נראה לי שהעדיפות לשחורה
כנ"ל אם מדובר בנייטיב אמריקן, בסיני/ת וכו' וכו'.
אבל אם אין - אז לדעתי יש עדיפות לכל משפחה טובה מכל גזע-תרבות-זהות מינית-נטייה מינית-ווטאבר מאשר לחיות בבית ילדים.

 

[KallaGLP]

אין קריטריונים אובייטיביים לדעתי

לאימוץ מוצלח או משפחה מוצלחת. כל אינדיבידואל באופן אישי מגדיר אם מבחינתו חיי המשפחה שלו מוצלחים או לא (זה נכון גם באשר למשפחות ביולוגיות, חיי נישואים וכד'). גם באשר לאימוץץ הבין גזעי - אם לאותו אדם טוב כמו שהוא והוא לא מרגיש שחסר לו משהו, אז מבחינתו האימוץ הוא מוצלח וזה בכלל לא רלוונטי שאחרים חושבים שהיו צריכים לחנך אותו כך או אחרת. פרט לכך, היות שמדובר ברגשות סובייקטיביים, אין בכלל אפשרות להגדיר את המילה "מוצלח" ואיפה עובר הגבול בין מוצלח מאוד, מוצלח ולא מוצלח, למשל. אין לדעתי שום דרך שאדם מבחוץ יכול לענות על השאלות האלה.

 

[KallaGLP]

*אובייקטיביים

 

[גילעד 63]

דווקא הלא אובייטיביים מעניינים אותי במקרה הזה

 

[KallaGLP]

מבחינתי - אין דבר כזה.

 

[KallaGLP]

הכוונה - אין דבר כזה "אובייקטיביים".

וברגע שאין - אף אחד מהצד לא יכול לקבוע.

 

[יסמין@]

כל מילה

 

[טליה מספרד 1]

 

[גילעד 63]

דווקא חלק א'

כלומר ברגע שהילד נשאר באופן קבוע במשפחה המאמצת והיא הופכת להיות המשפחה שלו זה אימוץ מוצלח מבחינתך?
אני דווקא שואל מנקודת המאומץ עצמו, מהו אימוץ מוצלח?

 

[יסמין@]

התשובה שלי

כללה את כל בני המשפחה. ברגע שנוצרת משפחה באמצעות האימוץ - והכוונה שזו המציאות הן של הילד/ה והן של ההורים - אז האימוץ מוצלח.
אם הילד/ה (בכל גיל, לאורך כל חייה/ו) מרגיש/ה שזו המשפחה שלו/ה - זה אימוץ מוצלח לפי תפיסתי.
אם ההורים מרגישים שזה הבן או הבת שלהם, שזו המשפחה שלהם - אז האימוץ מוצלח.
אם הן הילד/ה או הילדים/ות והן ההורים מרגישים שזו המשפחה שלהם, ולא משנה איך נוצרה (בדרך לידה או אימוץ) - אז האימוץ מוצלח.

 

[KallaGLP]

לדעתי יש סתירה בין "נקודת מבטו של המאומץ"

לבין "אובייקטיבי". ברגע שזה מנקודת מבטו של המאומץ, זה כבר סובייקטיבי.

 

[משתפרת]

אפשר להפנות את השאלה אליך, גילעד?

מהו לדעתך אימוץ מוצלח?

אני אינני יודעת כיצד מודדים הצלחה באימוץ. מכירה מאומץ בוגר שיש לו בעיות עם עצמו ועם סביבתו. עדיין לדעתי האימוץ מוצלח: הוריו אוהבים אותו אהבת נפש על כל מעלותיו וחסרונותיו, הוא קשור אל בני משפחתו והם המקום הראשון אליו יפנה כשהוא זקוק לתמיכה.
אני חושבת שכשיש שם אהבה מכל הכוונים, כשמרגישים שייכות הדדית, כשקיים קשר נפשי- מדובר באימוץ מוצלח. בעצם מדובר במשפחתיות מוצלחת.

איזה פקטורים היית בודק כדי להגדיר אימוץ כמוצלח או כבלתי מוצלח?

 

[fannyd]

מה דעתך להסתפק באימוץ מוצלח דיו?

מי כאן בכלל המפתח להצלחה? המאמץ? המאומץ? האחראיים על ההתאמה בין המסוגלות של המאמץ לצרכי המאומץ/ בין המסוגלות של המאומץ לצרכי המאמץ? האם לא להסתפק פשוט בהרגשה סבייקטיבית ככל שתהיה של כל אחד מהקודקודים שלא יצא בידיים ריקות?

 

[נגה לביא]

האם יודעים בכלל?

מתי הורים יודעים שהצליחו? איך הורים יודעים שהצליחו? האם הורים יכולים להיות בטוחים שהצליחו אי פעם? (ולא, איני מתכוונת למאמצים, אני מתכוונת להורות כללית ביותר).

באימוץ לכאורה יש תוסף של "הצלחת האימוץ", אך בפועל אם ההורות הצליחה, אז האימוץ הצליח אף הוא, ואם ההורות נכשלה, גם האימוץ נכשל. וזה מחזיר אותנו לשאלה - מה זה בכלל הצלחה או כשלון בהורות?

 

[Otisco 12]

מעניין

אין לי אומץ בכלל לראות את הסרט. יש לי לב חלש מדי... אני חושבת שמתי שאימוץ לא מצליח זה די ברור. יש התפרקות של משפחה. זה מאד עצוב אבל זה קורה. שוב, אין לי מושג מה היה בסרט, אבל אשמה בדרך כלל לא עוזרת. בדרך כלל שאנשים פונים לאימוץ יש להם רק כוונות שזה יצליח.

מהו אימוץ שמצליח זאת כבר שאלה היפותטית... לא יודעת אם יש לכך תשובה פשוטה... אולי צריך לבקש מילדים שאומצו רגע לפני סופם (הטבעי!) לעשות סיכום ולשאול "היה טוב?"

אני לא חושבת שצריך להתייחס אל אימוץ במונחים של הצלחה, כמו שאדם לא יכול להתייחס אל חייו במונחים של אושר בלבד לדוגמא. יש רגעים של הצלחה ואושר (וגם כישלון ועצב), שאר הזמן פשוט חיים. אולי צריך לבחון את זה במשמעות שזה נותן לחיים שלנו ושל ילדינו. חיים בלי משמעות הם לפי דעתי חיים "לא מוצלחים".

מה שכתבת על הבחור שפגשת בארה"ב מאד מעניין. את שני בנותינו הגדולות אימצנו שם והן אפרו-אמריקאיות. לפני האימוץ של הגדולה עצרנו וחשבנו אולי אנחנו מנתקים אותה מהתרבות שאליה היא נולדה (ידענו שחוזרים לארץ). הרגשנו שזה לא פייר. האמת אני בהחלט מאמינה שזה פשוט יותר להיות מאומץ בתוך החברה והתרבות ממנה הגעת, אבל זה לא תמיד אפשרי...

יהיה בהחלט מעניין לראות מה יוליד יום, איך הן תתייחסנה אל העבר הביולוגי שלהן. אנחנו עושים הכול כדי לחשוף אותן לשורשיהן. אחת המתנות שהרגשתי שקיבלתי עם אימוצן הוא עולם תרבותי חדש ועצום שנחשפתי אליו ולא הכרתי לפני כן. אני מאד מקווה שהן לא תהינה "נשים לבנות בעטיפה שחורה". זה דימוי מאד חזק, וזה מזכיר לי שהסברנו בסוכנות האימוץ למה לא משנה לנו צבע העור של ילדינו אמרנו שצבע עור זאת עטיפה חיצונית, חשוב מה יש בפנים. אך! איזה מחשבה נאיבית, היום אני יודעת שזה הרבה יותר מורכב...

 

[fatfat]

אוטיסקו מעניין שבחרת בנשים לבנות בעטיפה שחורה

אני הייתי אומרת נשים שחורות בעטיפה לבנה. כי הצבע השחור לדעתי מסמל את המהות הביולוגית שלהן שזה השורשים הביולוגיים, התרבות האפריקאית, הריחות ועוד (למשל כשבנותי רוקדות יש להן גם תנועות שאופייניות לריקוד האפריקאי למרות שמעולם לא נחשפו אליו) והלבן הוא העטיפה שנוצרה בעקבות האימוץ והיותן גדלות במשפחה ובסביבה לבנה.

 

[Otisco 12]

זה הדימוי של גלעד.

הי פטפט,
אני הבנתי שהוא מתכוון שאדם שאומץ יכול לאבד את הקשר לשורשים הביולוגיים שלו ולהפוך לאדם לבן (כמו המשפחה שלו) עם עטיפה שחורה (החזות שלו)... אני מאד מקווה שבנותי יתחברו גם למורשת הביולוגית שלהם אבל זה לא משהו שהוא מובן מאליו, על אחת כמה וכמה מתי שהשוני לא כל כך גדול כמו במקרה של אימוצים ממזרח אירופה או רוסיה לדוגמא... אני מאמינה גדולה שצריך לתת הרבה מקום להיסטוריה הביולוגית אם היא בולטת או לא...

 

[גילעד 63]

אימוץ מוצלח

אני חושב שהסיפור מתמקד בסופו של דבר במאומצים עצמם והם צריכים להיות האינדיקציה להאם האימוץ הצליח או לא. ההגיון שלי מאחורי זה הוא שמבין שלושת הצלעות של המשולש הזה, המאומץ הוא זה שסביבו נסוב כל העניין והוא היחיד שאין לו בחירה בתהליך. האמא הביולוגית היתה "צריכה" למסור אותו, ההורים המאמצים רצו ילד והתהליך בעצם קורה בין שני אלה בתיווך הגופים המטפלים. המאומץ הוא צד פסיבי לגמרי. שני הצדדים האחרים נכנסים לעניין בסוג של עיניים פקוחות, בעוד מבחינת המאומץ זה משהו שקורה לו וההסתגלות שלו נעשית בעל כורחו.
כהורה לשניים אני אוחז בעצמי בראייה שהורות זה כמו חקלאות. את הפירות רואים רק בסוף. מה שמנחה אותי כיסוד בהורות הוא שמעבר לרצון שהילדים יחיו חיים שלמים שמחים וטובים, יש את הכוונה והחזון של איזה מבוגרים הם יהיו. מתוך כך אני חושב שהאינדיקציה לאימוץ מוצלח היא המאומצים הבוגרים, ואני לא מדבר על גיל 20 אלא על גיל יותר מאוחר שבו הם בונים את התא המשפחתי שלהם וזה בעצם מסמל את המעבר הסופי מהקן המקורי, דרך בניית העצמי האינדיבידואלי לחיבור הזוגי שמוליד את המשפחה שבאה מתוך המאומץ עצמו, סוג של סגירת מעגל.
לאורך הדרך ניתן לצפות ולראות האם יש השפעות של תהליך האימוץ על חייו של המאומץ בכל השלבים השונים שלהם. ילדות מוקדמת/מאוחרת, גיל ההתבגרות, בגרות מוקדמת ובגרות (בחלוקה באופן גס).
השפעות האימוץ, לדעתי, ניתנות לצפייה בשלושה תחומים עיקריים.
הראשון, בניית העצמי. הזהות הפנימית של המאומץ. השילוב בין אישיותו הבסיסית עם מרכיביה שמגיעים יחד איתו בDNA שלו, לבין תרומת הסביבה שבה גדל. האם הצליח ליצור זהות ברורה בעיקר לו עצמו ושהיא יציבה ובלתי מעורערת בינו לבין עצמו ובעמידה שלו מול העולם.
השני הוא עניין השייכות. האם נוצרה אצל המאומץ תחושת שייכות ברורה. התחושה הזו אינה התשובה על השאלה מאיפה באתי, אלא על השאלה לאן אני שייך.
השלישי נוגע לתחום מערכות היחסים. כיצד המאומץ רואה את עצמו ומתנהל במערכות היחסים המשמעותיות שלו. ההורים המאמצים והמשפחה בה הוא גדל, מערכות יחסים חבריות עם הקבוצות אליהן הוא משתייך בשלבים השונים של החיים וכמובן מערכות היחסים הזוגיות.
מה שהספקתי ללמוד האימוץ משפיע (ברמות שונות) בשלושה תחומים עיקריים.
1. עיבוד ההשפעה של אקט ההפרדה הראשון מאימו הביולוגית. כן טראומה לא טראומה, עיבוד הטראומה, פיתוח PTSD או לא וכו' וכו'
2. תהליך בניית הSELF של המאומץ
3. כל מה שנוגע לתחום של BONDING ו ATTACHMENT

אני חושב שאם אפשר היה לבחון את השפעת שלושת התחומים האלה אצל מאומצים בוגרים היה אפשר לדעת את רמת ה"הצלחה" של האימוץ
כמו בהורות, אני מסכים לגמרי עם המושג שנבחר כאן "אימוץ מוצלח דיו"

מתוך שכך, כשאנחנו חוזרים לתחילתו של התהליך, לדעתי, אלה התחומים בהם יש לשים את תשומת הלב והמשאבים. לראות מה קרה לתינוק/ילד בתחילת המסע שלו והאם ואיך זה משפיע עליו ואיך עוזרים לו לעבד את זה. לסייע לו בבניית העצמי הפנימי שלו וביצירת ה ATTACHMENT והBONDING שלו בין אם בתחילת הדרך או במקרה של קשיים בתחומים האלה, בניית כלים לזה שישמשו אותו בהמשך.