מאיר ריבא
New member
MedExtreme 2001 - פרק 1
הרעיון לחצות את הים מקפריסין לישראל על קטמרנים פתוחים של 18-20 רגל התגלגל זמן רב בין החברה, בדרך כלל כפנטזיה שנחמד לגלגל אותה על בירה ופיצוחים. מרחק של כ – 180 מייל בים פתוח, על סירה המיועדת לשוט בקרבת החוף בלבד ואין עליה מקום מסתור והאחסון מוגבל לא נראה מעשי במיוחד. והנה יום אחד נופלת פצצה – רון ברק ורן סתיו באו על קטמרן מצרפת לישראל, לאורך חופי הים התיכון, כולל חציה לקפריסין ומקפריסין לישראל. מרגע זה, הפנטזיה הפכה למשהו מוחשי שמימושו תלוי רק בהתארגנות מתאימה. לאחר שנים נוספות של דיבורי סרק, אי-מיילים וקשקושים כמו שאנחנו רגילים, מתגבשת בתחילת 2001 קבוצה של כ – 20 שייטים שרוצים להשתתף בהרפתקה. מתגבש צוות שמוליך את ההתארגנות, בעז אדר אמון על הקשר לקפריסין והובלת הסירות ללימסול, איתן פרידלנדר על הימאות, גיא זלצר על ציוד הבטיחות והתקשורת, דודי ברסלר על יחסי הציבור וגיוס תמיכה, רון חבצלת על אריזת הסירות להובלה ואני על הכסף והארגון הכללי כשכמעט כל שייט בקבוצה מקבל תפקידים לביצוע ומשתתף בהכנות ככל שמבקשים. מההתחלה ברור לנו שאנחנו יוצאים להפלגה רק עם סירת ליווי רצינית. מחפשים סירה שיכולה לעמוד לאורך זמן בקצב ההפלגה – כלומר מסוגלת לשוט ב – 15 קשר לפחות לאורך זמן ויכולה לגרור סירות ולהעלות את כל חברי הקבוצה על הסיפון בעת אסון. זה מוציא מחשבון את כל יכטות המפרשים. קצת חקירה בין בעלי סירות המנוע ואנחנו משתדכים לאיתן מרקוביץ', בעלים של "נאוטילוס", מנועית של 50 רגל, אשר מצטרף בשמחה לענין וגם עוזר בארגון הכללי. אין לה דינגי המתאים למשימה ואנחנו מקבלים דינגי בהשאלה. הדינגי כבדה וגדולה והסידור שלה על ה-davits די רעוע. המנוע ענק וקשה לניוד, (מאוחר יותר אנחנו רוכשים מנוע מתאים יותר בקפריסין) אנחנו מוסיפים לצוות את רועי קליימן כמי שיפקד על המסע מסיפון סירת הליווי, את אחי דני (שייט וותיק לכשעצמו) המצטרף כרופא על סירת הליווי ואנחנו מסודרים עם הצוות המלווה.
הרעיון לחצות את הים מקפריסין לישראל על קטמרנים פתוחים של 18-20 רגל התגלגל זמן רב בין החברה, בדרך כלל כפנטזיה שנחמד לגלגל אותה על בירה ופיצוחים. מרחק של כ – 180 מייל בים פתוח, על סירה המיועדת לשוט בקרבת החוף בלבד ואין עליה מקום מסתור והאחסון מוגבל לא נראה מעשי במיוחד. והנה יום אחד נופלת פצצה – רון ברק ורן סתיו באו על קטמרן מצרפת לישראל, לאורך חופי הים התיכון, כולל חציה לקפריסין ומקפריסין לישראל. מרגע זה, הפנטזיה הפכה למשהו מוחשי שמימושו תלוי רק בהתארגנות מתאימה. לאחר שנים נוספות של דיבורי סרק, אי-מיילים וקשקושים כמו שאנחנו רגילים, מתגבשת בתחילת 2001 קבוצה של כ – 20 שייטים שרוצים להשתתף בהרפתקה. מתגבש צוות שמוליך את ההתארגנות, בעז אדר אמון על הקשר לקפריסין והובלת הסירות ללימסול, איתן פרידלנדר על הימאות, גיא זלצר על ציוד הבטיחות והתקשורת, דודי ברסלר על יחסי הציבור וגיוס תמיכה, רון חבצלת על אריזת הסירות להובלה ואני על הכסף והארגון הכללי כשכמעט כל שייט בקבוצה מקבל תפקידים לביצוע ומשתתף בהכנות ככל שמבקשים. מההתחלה ברור לנו שאנחנו יוצאים להפלגה רק עם סירת ליווי רצינית. מחפשים סירה שיכולה לעמוד לאורך זמן בקצב ההפלגה – כלומר מסוגלת לשוט ב – 15 קשר לפחות לאורך זמן ויכולה לגרור סירות ולהעלות את כל חברי הקבוצה על הסיפון בעת אסון. זה מוציא מחשבון את כל יכטות המפרשים. קצת חקירה בין בעלי סירות המנוע ואנחנו משתדכים לאיתן מרקוביץ', בעלים של "נאוטילוס", מנועית של 50 רגל, אשר מצטרף בשמחה לענין וגם עוזר בארגון הכללי. אין לה דינגי המתאים למשימה ואנחנו מקבלים דינגי בהשאלה. הדינגי כבדה וגדולה והסידור שלה על ה-davits די רעוע. המנוע ענק וקשה לניוד, (מאוחר יותר אנחנו רוכשים מנוע מתאים יותר בקפריסין) אנחנו מוסיפים לצוות את רועי קליימן כמי שיפקד על המסע מסיפון סירת הליווי, את אחי דני (שייט וותיק לכשעצמו) המצטרף כרופא על סירת הליווי ואנחנו מסודרים עם הצוות המלווה.
