בעעע!!!
לא אוהב את שם האלבום!
תמיד סלדתי משמות "הכרזה" יומרניים כאלה בסגנון This Is Me… Then (של ג'יי לו), I Am… Sasha Fierce (של בי), או Here I Am (של קלי רולנד).
עליזה קיא (אפרופו יומרנות, חחח
) אלופה בכותרים מתישים כאלה:
The Diary of Alicia Keys
As I Am
גם הכותרת המשנית ("הזמרת החמקמקה") היא סוג של טענה יומרנית.
אז כן - מאריה כמבצעת היא וורסטילית מאוד, לא תמיד ניתנת להגדרה וקולה חוצה גבולות, אבל לא מתפקידה להכריז על זה.
לגבי הארטוורק:
זה אבסורד כשאין שום קשר בין מימדי הגוף האמיתיים שלה ובין אלה שמופיעים על העטיפה.
זה חורה עוד יותר כי האלבום נקרא "אני. אני מאריה", כשברור שאין שום קורלציה בין הדמות הדמיונית, כמעט מצוירת, שמופיעה על העטיפה, ובין האישה האמיתית, הבשר ודם.
גם צילום הפנים בעטיפת הדלוקס עבר ריטוש מעצבן, והיא שוב, כמו בפרסומות הבשמים שלה, עם הבעה מטומטמת (במשמעות של קהה, אטומה), חסרת כל מבע אנושי.
לגבי הטראקליסט:
בנקודות:
* האם One More Try הוא קאבר לג'ורג' מייקל?
שיר יפהפה של ג'ורג'י, אחד האהובים עליי (ביצוע קולי מהמם וטקסט מרגש), אבל אני לא בטוח שכדאי שמאריה תיגע בו.
(זכור לי שהיא אמרה בדוקומנטרי על ג'ורג' שהשיר האהוב עליה מ-Faith הוא דווקא Kissing a Fool).
אם כבר ג'ורג', הייתי מעדיף שהשניים היו חוברים לדואט של ממש, בסגנון קצת ג'אזי.
* היא בסטודיו מאז שהיתה בהיריון. היא הקליטה כל-כך הרבה. האם הכי טוב שהיא יכלה להכניס למהדורת הדלוקס אלה שתי רצועות מאלבום הרמיקסים הגנוז של "ממוארז"?
הרמיקסים שדלפו או שוחררו אז (Inseparable עם טריי סונגז, Angels Cry עם ני-יו) היו עצלניים להחריד, בלי שום ערך מוסף, ואני מקווה שזה לא המצב כאן.
הייתי מעדיף שהיא היתה משחררת את הרצועות האלה כמתנה למעריצים בטוויטר או בפייסבוק, ומוסיפה במקום שירים שהיא עבדה עליהם בחמש השנים האחרונות.
* מעניין אם הרצועה החותמת היא מחרוזת של כמה שירים בסגנון כנסייתי/דתי. קיימים שירי גוספל הנושאים את השמות
No Ways Tired ו-Can't Give Up Now.
אם זה הכיוון, נראה לי שזה הולך להישמע דומה ל-
I Understand, שבו מאריה שיתפה פעולה בעבר.